"לא רצו שנפרסם את תיעודי המלחמה": חיזבאללה תקף עיתונאים איטלקים בלבנון

ידיעה קשה טלטלה אמש את קבוצת העיתונאים הזרים שמסקרים מהשטח את המערכה המתפתחת בגבול לבנון: הצוות של ערוץ החדשות האיטלקי Tg3 הותקף אתמול על ידי פעילי חיזבאללה. העיתונאית לוצ'יה גוראצ'י והצלם מרקו ניקויס שרדו את האירוע, אך הנהג שלהם אחמד, לבנוני מקומי שליווה את הצוות לכל מקום לאורך כל שהותו, נבהל ומת מהתקף לב תוך כדי ההתקפה.

הרכב שבו נסעו לוצ'יה, מרקו ואחמד קיבל את כל האישורים הנדרשים על מנת להסתובב באופן חופשי באזור המלחמה ולסקר את המתרחש, אך מהר מאוד התברר כי האישורים לא באמת הספיקו כדי להבטיח את ביטחונם האישי. כשנסעו במרחק כמה קילומטרים מצידון, מספר אופנועים ועליהם מחבלי חיזבאללה רדפו אחרי אנשי הצוות.

"כבר באותו הבוקר, כשצילמנו באזור, איש אחד התקרב אלינו באופן חריג וניסה לגנוב לנו את המצלמה", שחזרה לוצ'יה. "לא סיימנו לצלם, פשוט חזרנו בזריזות לרכב, אך עוד לפני שהצלחנו להתניע הצטרפו לתוקף עוד גברים רעולי פנים שהתחילו לדחוף אותנו לכל הכיוונים. אחד מהם, זרק עלינו אבן גדולה".

בסופו של דבר, אנשי Tg3 הצליחו להימלט ונסעו משם במהירות. כשכבר היו בטוחים שניצלו מהסכנה, לוצ'יה ומרוקו שמו לב כי רעולי הפנים רודפים אחריהם באופנועים. "הם עקפו אותנו, נכנסו אל תוך הרכב, לקחו מאתנו את מפתחות, איימו עלינו ושברו לנו את המצלמה", מספרת העיתונאית האיטלקייה.

"אחמד ידע את השפה, הוא ירד מהרכב כדי להרגיע אותם, אך עוד לפני שהתחיל לדבר הוא חש וברע ונשכב על הרצפה", אומרת לוצ'יה. "התוקפים החליטו להשאיר אותנו בחיים. הם עזבו אותנו שם, באמצע הכביש. אני ומרקו מיד התקשרנו לאמבולנס, אבל כשהפרמדיקים הגיעו כבר היה מאוחר מדי - אחמד מת מהתקף לב".

באותם הרגעים הטראומתיים אנשי Tg3 עוד לא ידעו מי תקף אותם ומדוע, אבל אחרי בדיקה מעמיקה הם גילו כי רעולי הפנים היו מחבלי חיזבאללה. לוצ'יה ומרקו עוד גילו כי איש הקשר שלהם בביירות, זה שדאג לכל האישורים הנדרשים כדי שיוכלו להסתובב ולצלם, הוא זה ששלח את המחבלים אליהם. "לא רצו שנפרסם את תיעודי המלחמה", הסבירה העיתונאית.

לאחר התלבטות לא פשוטה, לוצ'יה גוראצ'י ומרקו ניקויס החליטו שלא לחזור באיטליה, אלא להמשיך את עבודתם בלבנון. "אנחנו עושים את זה גם בשביל אחמד", ביקשה לציין העיתונאית. "הוא היה איש מתוק מאוד, אהבנו אותו. הוא לא דיבר הרבה, אבל דאג לעשות לנו מחוות קטנות שריגשו אותנו כל פעם. הוא ידע שאנחנו נוהגים לפתוח את היום עם קפה, וקיבל אותנו כל בוקר עם חיוך גדול ושתי כוסות חמות".