במקום צידניות מ"מקס סטוק": פיתוח חדש לשינוע איברים להשתלה

תערוכת בוגרים של הפקולטה לעיצוב במכון הטכנולוגי חולון (HIT) מושכת תשומת לב רבה בימים האחרונים בזכות מיזם הגמר של אוֹרָן סלע, בן שלושים, שפיתח מערכת לשימור ושינוע של איברים המיועדים להשתלה, בליווי והנחייה של פרופ' דודי ראב"ד.בתי חולים וחברות בארץ ובחו"ל מתעניינים כבר בפיתוח המערכת ובקניית הזכיינות עליה, וסלע עמל על רישום המצאתו כפטנט. "לאחר שנחשפתי לעולם של השתלות איברים בהדפסת תלת־ממד, הגעתי למידע המחריד שחלק מהאיברים המיועדים להשתלה מושלכים בגלל בעיות בשימור או בשינוע שלהם", הוא מספר על המוטיבציה לפיתוח המערכת, "בממוצע שנתי בינלאומי מושלכים 18־21 אחוזים מהאיברים הנפוצים ביותר להשתלה - כליה, לב, כבד וריאה. בלתי נתפס שעד שנמצא תורם מתאים, האיבר שלו נזרק לפח בגלל בעיות לוגיסטיות".ככל שסלע נכנס יותר לעובי הקורה, הוא גילה עובדות מפתיעות יותר. "משנת 1970 ועד היום משתמשים באותה שיטה פרימיטיבית כדי לשנע ולשמר איברים", הוא אומר, "מנהלי מחלקות השתלה סיפרו לי שהם קונים צידניות מ'מקס סטוק' וממלאים אותן בקרח לצורך שימור האיברים. כשהצידנית מגיעה עם האמבולנס לבית החולים מעלים אותה על מיטת טיפולים, וככה 'מסיעים' אותה במסדרונות עד ליעד. סכומים גדולים כל כך מושקעים בעניין, ומדובר בחיי אדם, אבל במעמד ההשתלה המושתל מקבל לעיתים איבר בטראומה. במקרה הטוב הרופאים מצליחים 'להחיות' ולייצב אותו, ובמקרה הרע הם לא מצליחים במשימתם. לכן החלטתי להקדיש למיזם הזה את מלוא הרצינות ותשומת הלב".

החזון של סלע היה ליצור מערכת שמעניקה לאיבר את התנאים הטובים ביותר, מונעת נזקים במהלך ההובלה, ומבטיחה שיגיע לניתוח בדיוק כפי שנלקח מהתורם. המערכת להובלת האיבר ולשימורו (OTP) שפיתח היא מכל חכם המורכב מכמה שכבות הגנה: קליפה חיצונית קשיחה שמספקת עמידות וחוזק, מכל נירוסטה אמצעי להולכה תרמית מבוקרת, ומכל פנימי שקוף מלא בתמיסת נוזל שימור, השומרת על האיבר באופן סטרילי ומבוקר.

המכל משלב טכנולוגיות מתקדמות כמו מערכת ג'יירו פנימית בעלת שלושה צירים, שמייצבת את המכל ומבטיחה שהאיבר יישאר ניצב לקרקע לאורך כל ההובלה, ולא יספוג תנודות שמסכנות אותו. בנוסף, המכל הפנימי השקוף ייחודי בכך שהוא מצויד במנגנון IRIS – מעין צמצם של מצלמה, ש"חובק" בעדינות את עורק האיבר ומבטיח שלא ייגע בדפנות המכל. בזכות המנגנון האיבר "מרחף" במכל כמו עובר ברחם. סלע פיתח אותו לאחר שנודע לו כי רבות מאוד מהפגיעות באיברים מתרחשות כתוצאה ממגע ישיר שלהם בקרח או בדפנות הצידנית.

אפשר גם לכייל את המכל בהתאם לנתוני השימור האידיאליים – הטמפרטורה והלחץ, החמצן, הלחות והחומציות. "כך אנחנו מאריכים את 'חיי המדף' של האיבר, מה שלא התאפשר לפני כן", מסביר סלע. מחירה של מערכת מוגמרת צפוי להיות 15־20 אלף דולר. המערכת כוללת גם חיישני ניטור מתקדמים, וכל המידע מוזרם ליישומון שמחבר בזמן אמת בין הרופא המוסר לרופא המקבל ולצוות הלוגיסטיקה. היישומון יציג גם את מיקומו של האיבר המיועד להשתלה, כך שכל הגורמים המעורבים בתהליך יכולים לפעול בתיאום מושלם.

"כלי התחבורה המסורתיים לשינוע איברים הם אמבולנס, אופנוע ומסוק. המכל שלי מותאם לשינוע גם באמצעות רחפן", מספר סלע, "הרחפן מצויד בכלוב ייעודי שמחבק את המכל, ומבטיח יציבות ובטיחות במהלך הטיסה. הרחפן טס מעל פקקי תנועה, נתיב שחוסך זמן יקר ומאפשר הגעה בטוחה ליעד – יתרון עצום בעולם שבו כל דקה חשובה להצלת חיים".

סלע מספר שהשלב הבא הוא לעשות ניסויים באיברים של חזיר ולקבל אישורים מהרגולטור. "יש כבר שיח משקיעים לקראת רישום פטנט. זה נבנה במסגרת הלימודים שלי ב־HIT, אבל אני מתכוון להתקדם עם צוות פיתוח ומהנדסים - כי באמת יש צורך גדול במערכת כזאת.

"אני מדמיין שלכל בית חולים בעולם יהיו ארבעה מכלים כאלה בממוצע. עד היום פנו אליי חברות ישראליות, אבל הקהל העיקרי הוא בארה"ב ובאירופה. שם יש נכונות להשקיע כסף בפיתוחים של מוצרים רפואיים, ושם מתקיימות רוב ההשתלות. הכול כבר מוכן לייצור, ואני מתכוון לצאת לשוק הבינלאומי מיד לאחר סיום התערוכה".