שמחת תורה
ורוניק: קמנו לצלילי ההתרעות בטלפונים. הערתי את שמואל ואמרתי לו שמשהו קורה. באותו בוקר היו אצלנו 19 כלבים, והדבר הראשון שעשינו היה לחשוב על מחסה בשבילם. גם כשהייתה מתקפת טילים מצפון באפריל 2023 זה הדבר הראשון שחשבתי עליו. באותו יום הגנו על הכלבים במתחם שלנו ולמחרת התחלנו להחזיר אותם לבעלים שלהם. רק ביום שלישי, כשסיימנו לפזר את הכלבים, התחלנו לארוז ולהתפנות לכרמיאל, המקום שבו שמואל גדל וההורים שלו גרים. בשלב הזה כל השכנים כבר עזבו.
אופטימיות
ורוניק: הדבר הכי אופטימי שיש זה הילדים. לראות אותם מתאזנים בחזרה בתקופה האחרונה זה כל כך מרגיע. הם מתחילים לתפוס את המקום שלהם אחרי הטלטלה שעברה עליהם. בקרוב אמורה להיות לבת שלי בת מצווה. אנחנו מקווים שנצליח להרים אירוע שישמח אותה, עם החברות החדשות.
מצב העסק
שמואל: לפני המלחמה התפרסנו בכבוד רק מזה. היום אין עסק, הוא לא קיים. אי אפשר להיכנס לשם. אי אפשר לקבל כלבים למקום שיש בו נפילות כמעט בלי התרעה, הם מאוד נלחצים מהרעש של הפיצוצים. חוץ מזה אין בתי ספר, אין כלום. המדינה כביכול אומרת שהיא נותנת החזרים של העסק, אבל היא מעכבת אותנו כמעט מתחילת המלחמה. קיבלנו החזר רק על אוקטובר ונובמבר. מאז לא נכנס כסף. הסיבה לעיכוב היא שלא העברתי את הכתובת שלי מכרמיאל לשלומי, ואני צריך להוכיח שאני גר שם. יש הוכחות לכול, כל המשפחה שלי רשומה בשלומי, אבל הם מושכים את זה.
הכי מעניין
פרידה
שמואל: מטיאס ועינב בורשטיין היו במסיבה בנובה, נרצחו והניחו שתי ילדות יתומות. אני מכיר את מטיאס הרבה שנים. שנינו מכרמיאל במקור. הוא היה איש ממש מגניב שאוהב לטייל, הוא עשה את שביל ישראל כמה פעמים עם הילדות שלו, וכל כך אהב אותן.
שגרת מלחמה
ורוניק: כרמיאל שקטה יחסית. הילדים כבר משולבים במוסדות החינוך, חוץ מהקטן כי אין מקום במעונות. אני מקווה שבתחילת השנה הבאה ייתנו לי לרשום אותו למעון. אני עוסקת בכלבנות טיפולית, ובתחום הזה בעצם אפשר לעבוד כמעט בכל מקום. בשנה שעברה ניגשתי למכרזים לטיפולים בבתי ספר וסגרתי תאריכים לכל שנת הלימודים, אבל הכול בוטל.
"כוח הלהקה" הוא פנסיון כלבים הנמצא בביתם של בני הזוג ביישוב שלומי בגליל. העסק הוקם לפני כשש שנים. בימי השיא שהו בפנסיון כ־30 כלבים בבת אחת, והמאלפים אירחו בו עשרות כלבים בחודש לתקופות שבין יום אחד לחודשים ארוכים, ואף שנים.
ורוניק: אני עוסקת בכלבנות טיפולית. בגיל 9 נהייתי טבעונית ופיתחתי חמלה גדולה לבעלי חיים. בעסק אנחנו מוצאים כלבים נטושים, מטפלים בהם, מוסרים לאימוץ. הילדים שלנו (בני שנה עד 12) הם חלק מהצוות המטפל. הם משחקים עם הכלבים, מלטפים אותם ולפעמים גם ישנים איתם.
המדינה צריכה לקחת אחריות וקודם כול לשלם לנו את הכסף שהיא צריכה. חייבים לשחרר את הבירוקרטיה, וצריך להיות בנאדם מאחורי הטפסים. אנשים חיים מהכסף הזה, לא צריך לגרום לאדם להגיע לפת לחם.
שמואל: תמיד אהבתי בעלי חיים. גיסי פתח עסק לאילוף כלבים והצטרפתי אליו. בהמשך הלכתי ללמוד אילוף בצורה מקצועית והחלטתי לפתוח עסק. זה פנסיון שהוא חלק מהבית שלנו, ויש בו השגחה ושמירה שלנו 24/7.
להשתתפות במדור פנו אלינו במייל || yaelienm@gmail.com