"הבירוקרטיה בישראל תגרום לפשיטת רגל של העסקים הקטנים והבינוניים"

7 באוקטובר

יממה לפני כן ביצענו פעילות חשאית של כיתת הכוננות והמשטרה, לתפוס גנבים שפשטו על המושב במשך תקופה ארוכה. הפעילות לא צלחה, אבל צוות הבילוש של המשטרה נשאר בקבוצת הווטסאפ שהקמנו לשם כך. ב־6:30 התעוררנו לקול אזעקות. לצערנו, לפני 3־4 שנים המדינה לקחה לנו את הנשקים בטענה שעלולים לגנוב אותם, ושהמכשול בגבול הרצועה מספק הגנה טובה. לכן, בבוקר המתקפה לאיש מכיתת הכוננות לא היו נשקים מעבר לאקדחים אישיים. בהמשך, כל בעל אקדח הגיע לטובת עיבוי העמדות. ב־8:45 שני חברי כיתת הכוננות שהוצבו לכיוון הכביש הראשי, זיהו רכב עם מחבלים חמושים מתקרב למושב. בקור רוח מדהים הם קיבלו החלטה, שהתבררה ככזו שהצילה את המושב, לא לפתוח באש, מכיוון שהיו חמושים רק בנשקים אישיים שלא היו מספיקים להתמודדות עם המחבלים שהיו מצוידים בתחמושת רצינית.

שגרת מלחמה

אני סגן מפקד כיתת הכוננות במושב, ונקראתי בצו 8 לשירות מילואים כאן. אשתי עדי עובדת כפיזיותרפיסטית בבית החולים השיקומי עדי נגב, וממשיכה לעבוד גם בזמן המלחמה. שלושת הילדים שלנו, אורי בת ה־8, שחר בן ה־6 ותומר בת השנתיים, נמצאים בבית מלון במגדל, לשם פונו כל תושבי תקומה. כשאני נוסע להיות עם הילדים, עדי נוסעת לכמה ימי עבודה רצופים, וישנה אצל חברה. אחרי זה אנחנו מתחלפים – היא מגיעה למגדל ואני חוזר לכיתת הכוננות.

פרידה

כאב לי מאוד לשמוע על נפילתו של מח"ט הנחל אל"מ יהונתן שטיינברג ז"ל. הוא היה הסמ"פ שלי בשירות הסדיר, כשהייתי סמל מחלקה בנח"ל. הצטערתי שנפל בקרב איש כזה גדול.

מה מצב העסק היום?

מדי שנה בחול המועד אני יוצא לחופשה עם המשפחה ולא עובד. כל הפרויקטים שהתכוונו לבצע אחרי החג - לא יצאו לפועל. חלק מהעובדים שלי מגויסים בצו 8, וחלקם פונו מבתיהם. המשכתי את הפרסום של העסק כדי להישאר בתודעה, וכדי שאוכל אחרי המלחמה לחזור לעבוד בעבודה שאני אוהב. הרבה אנשים שנחשפו לפרסום של העסק פנו אליי בשבועות האחרונים, אבל אני לא מסוגל לקחת שום עבודה, לא מבחינה נפשית ולא מעשית.

אופטימיות

זכיתי להעלות חיוך על פניה של משפחה שאחד מקרוביה נרצח בטבח בבארי וחרב עליה עולמה. הם ביקשו לאסוף שני עצי קפה שנשתלו בגינה שלהם והיו אהובים על הנרצח, ולהעתיק אותם למקום שבו הם שוהים כיום בקיבוץ מעגן־מיכאל. ראיתי את הפרסום בקבוצה של גננים ונרתמתי לסייע יחד עם קולגות מתחום הגינון, ובעזרת הקשרים שלי בצבא, והעצים הגיעו שלמים ובריאים. זו הייתה הפעם הראשונה מאז פרוץ המלחמה שעסקתי בתחום שלי.

*

העסק הוקם ב־2011 על ידי גיא, הנדסאי אדריכלות נוף. החברה עוסקת בתכנון והקמת גינות, עבודות עץ, פרגולות, בתי עץ לילדים, דקים, שבילים, דשא, צמחייה, השקיה וכו'. בחברה 6 עובדים, שמקימים בימי שגרה כ־5 גינות פרטיות בחודש.

הבירוקרטיה בישראל תגרום לפשיטת רגל של כל העסקים הבינוניים והקטנים כמו שלי, שמחויבים להעביר משכורות, לשלם לספקים ולספק הכנסה קבועה. הם לא רואים אותנו, הם רואים דברים אחרים. אני לא מאשים את המדינה שהעסק שלי נפגע, אבל אני חושב שראוי שהעסק יקבל פיצוי הוגן גם בנושא השכר לעובדים. אני לא רוצה להוציא אותם לחל"ת, כי אז לא אוכל לשמור אותם אצלי. הבירוקרטיה לא מאפשרת לי לקבל את מה שאני צריך ממדינה איכותית, כמו שהמנהיגים שלנו מתיימרים לומר שהיא. אני סומך על הצבא שיעשה את עבודת הקודש שלו, ואני בטוח שאחרי המלחמה הנגב יצמח ויפרח ויבואו עוד אנשים לגור כאן. אנחנו נפריח את השממה ונעשה הכול כדי שחבל הארץ הזה יהיה הכי יפה במדינת ישראל.