הסיסמה של היחידה היא 'המעז מנצח', ועדיין לא עושים שטויות או הולכים להתאבד"

ד"ר קובי חביב היה הרופא שקבע את מותו של נחשון וקסמן ז"ל. בשבוע שעבר הוא יצא להודיע למשפחות של לוחמי סיירת מטכ"ל על נפילת בניהם בקרב מול אנשי חמאס שהתבצרו בקיבוצי העוטף. ולמרות המחיר הכבד, הוא אומר, המדינה חייבת לעשות הכול כדי להחזיר את החטופים הביתה בחיים, כולל סיכון של לוחמים וחיילים

תוכן השמע עדיין בהכנה...

ד"ר קובי חביב. | חיים גולדברג, פלאש 90

ד"ר קובי חביב. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

ד"ר קובי חביב, אלוף־משנה במיל', יודע היטב איך נראה מבצע של סיירת מטכ"ל לחילוץ בני ערובה מידי חמאס, והוא גם מכיר את הסיכונים הכרוכים בפעולה כזו ואת המחיר שהיא עלולה לגבות. לפני קרוב לשלושים שנה הוא יצא עם לוחמי היחידה להציל את החייל החטוף נחשון וקסמן – ככל הידוע, הקרב האחרון מסוג זה שניהלה סיירת מטכ"ל, עד הקרבות הקשים לחילוץ התושבים מבארי ומכפר־עזה בשמחת תורה. על מרפסת הבית בכפר ביר־נבאלא טיפל חביב בפצועים רבים והציל חיים, אך את וקסמן עצמו ואת מפקד כוחות החילוץ, סרן ניר פורז, כבר לא ניתן היה להציל.

פעולת חילוץ מעזה של מאות בני הערובה תהיה בגדר מבצע אנטבה פוגש את הניסיון לחלץ את נחשון וקסמן. "אני מאמין שכל האופציות על השולחן", אומר חביב. "אנחנו כמדינה חייבים לעשות הכול כדי להחזיר אותם הביתה ובחיים. וכשאני אומר הכול, זה כולל סיכון של לוחמים וחיילים. זוהי המחויבות שלנו, ודאי כחברה יהודית".

אם החטופים פוזרו בין כמה אתרים שונים, יהיה צורך בהרבה מבצעי חילוץ, שכל אחד מהם עלול להסתבך.

הכי מעניין

"פעולות כאלה ייעשו רק על בסיס הערכה שהן לא עומדות להסתיים בכישלון או בטבח. גם על מבצע אנטבה הלכו אחרי הערכת מצב שהסיכוי להצליח גבוה. גם שם היו ילדים וזקנים, וזה היה בארץ רחוקה, ותחת שמירה של המחבלים ושל צבא אוגנדה. כנראה הערכת הסיכונים הייתה נכונה בסופו של דבר, ובעזרת גורם הפתעה אדיר, זה הצליח. הסיסמה של היחידה היא 'המעז מנצח', ועדיין לא עושים שטויות או הולכים להתאבד".

"המהלך המבצעי של חמאס היה מדהים לצערי הרב". לוחמים בכפר־עזה, השבוע. | חיים גולדברג, פלאש 90

"המהלך המבצעי של חמאס היה מדהים לצערי הרב". לוחמים בכפר־עזה, השבוע. | צילום: חיים גולדברג, פלאש 90

בשבוע שעבר הוא מצא את עצמו ממלא תפקיד כאוב במיוחד ביחידה, כשנשלח לביתו של קצין בסיירת שנפל בכפר־עזה. "היחידה עשתה דבר מדהים", הוא מתאר. "כשהיה זיהוי ודאי של הרוג, היא לא חיכתה שאכ"א ישלח נציגים לבתי המשפחות, אלא הוציאה בעצמה צוות כדי להודיע בתוך זמן קצר יותר. הסיירת גם שולחת קצינים בכירים שילוו את המשפחות לאורך זמן".

מה מרגישים רגע לפני הדפיקה בדלת?

"במקרה הזה נאמר לי שהמשפחה כנראה כבר יודעת מה קרה, אבל זה לא עשה את המשימה לקלה יותר. אתה יושב עם משפחה שעולמה חרב עליה, עם אמא שמראה לך תמונות של ילד יפה תואר. גם הקצינים הבכירים מגיעים, מספרים מה אירע ועונים על שאלות קשות. אחרי שיצאנו מבית המשפחה אמרתי להם שהרגשתי שהלב שלי מתמלא גם גאווה, ולא רק כאב".

על נסיבות נפילתם של חיילי הסיירת בכפר־עזה הוא יודע לספר כי "הכוח התפצל לשניים, וארבעה לוחמים שהיו בכוח שעמד להסתער נהרגו - להערכתי כתוצאה מפגיעת טיל. כל מי שהיה בחלק השני של הכוח רק נפצע. ארבעת ההרוגים נשארו בשטח במשך כמה שעות, והניסיונות לחלץ אותם לא הצליחו.

"רבים מההורים השכולים רוצים לדעת אם בנם היה פצוע, חיכה לחילוץ ולטיפול, דימם במשך שעות ואף אחד לא בא. הרוגי הסיירת בכפר־עזה, כך נראה מהממצאים בשטח, ספגו פגיעה שהרגה אותם במקום. זו דעתי, אך התחקיר טרם הושלם".

הכתבה המלאה תפורסם מחר (יום ו') במוסף  דיוקן של מקור ראשון

שער דיוקן, גיליון 1367