"הצלתי אלפי חיים, אך כשהגעתי לישראל נתקלתי במכונה בירוקרטית בלתי אפשרית"

דו"ח ה־OECD שפורסם בתחילת החודש התריע על מצב מערכת הבריאות בישראל: לפי הארגון, שיעור הרופאים ביחס לאוכלוסייה במדינה נמוך בכ־10 אחוזים לעומת הממוצע במדינות המפותחות בעולם, במקום 3.6 רופאים לאלף איש יש כאן רק 3.3 רופאים. לעת עתה לא מורגש מחסור חריף במערכת הבריאות המקומית, אך הצוות הרפואי כאן הולך ומזדקן. כמעט מחצית מבעלי הרישיון לעסוק ברפואה בישראל בשנת 2020 היו בני 55 ומעלה. אם המצב יישאר כמות שהוא, בעשור הבא המחסור ברופאים יורגש.

הצעד המתבקש והאפשרי כדי להגדיל באופן ניכר את כוח האדם בתחום הוא שילובם של מאות רופאים שעלו לישראל בשנים האחרונות, בעיקר ממדינות ברית המועצות לשעבר. עם זאת, נראה שרשויות המדינה מגלות אוזלת יד ומערימות קשיים ומכשולים בדרכם של הרופאים העולים. בדיון בשבוע שעבר בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת נאמר כי בעקבות מלחמת רוסיה־אוקראינה, מאז תחילת שנת 2022 עלו לישראל כ־1,200 רופאים ממדינות מזרח אירופה. להפתעתם הם גילו שעל אף הוותק והמומחיות שרכשו במדינות מוצאם, בבואם לכאן הם נדרשים לחזור שנים לאחור מבחינה מקצועית.המדיניות הישראלית דורשת מרופאים עולים בעלי ותק של עד 14 שנים לקבל רישוי מחדש וחזור על כל שנות ההתמחות שלהם. לדברי גורמים בתחום הבריאות, אין הצדקה מקצועית לבחירת השנה ה־14 כקו פרשת המים, ונכון יותר להכיר גם בפחות שנות ניסיון, באופן מדורג, בהתאם להיקף הוותק שצבר הרופא.רופא מומחה בעל ותק של יותר מ־14 שנה נדרש לעבור תוכנית בת חצי שנה, "ועדת הסתכלות", שבמהלכה הוא עובד בבית החולים תחת פיקוח, מקבל משכורת זעומה של 5,500 שקלים לחודש ואז עובר מבחן הסמכה מעשי. לפי עדויות רבות, השאלות שהרופאים נשאלים שם הן כלליות ולאו דווקא בתחום מומחיותם. גם לאחר השלב הזה נדרשים הרופאים לעבור תקופות התמחות באורכים משתנים.

ריאיון ההסמכה של העולים ממדינות ברית המועצות לשעבר מתקיים בעברית בלבד. מטבע הדברים, רופא שנמצא בארץ חצי שנה בלבד מתקשה להבין עברית ברמה מספקת כדי לעבור את הריאיון בהצלחה, בייחוד נוכח הבעיות בתחום אולפני העברית. רופאים רבים התייאשו מההליך הבירוקרטי המתיש ועזבו את ישראל. בנוסף, רופאים רבים טרם עלו לישראל אך הסיפורים ששמעו על המדיניות המקומית מרתיעה אותם מלעלות ארצה. חלקם החליטו להגר למדינות אחרות, שמקלות יותר על ההשתלבות בתחום.

יצוין כי ישראל מכירה בתוארי המומחה המוענקים בשבע מדינות ללא שום בחינה; אלה הן ארצות הברית, בריטניה, צרפת, אוסטרליה, דרום־אפריקה, קנדה וניו־זילנד. בוגרי לימודי רפואה במדינות הללו פטורים מקבלת רישוי מקומי לעיסוק ברפואה.

"אנחנו במצב חירום מבחינת תחום הבריאות וגם מבחינת העלייה לישראל", אומר יאיר סמוליאנוב, מנהל תחום קליטת עלייה בעמותת לובי המיליון. "קיבלנו הזדמנות פז, נס משמיים, כשיותר מאלף רופאים עלו ארצה בשנה האחרונה. הם בעלי מומחיות, ומוכנים ורוצים לעבוד. להכשיר רופא בישראל לוקח עשור לפחות, ומספר כזה של רופאים שנכנסים למערכת יחסוך המון זמן וכסף. אבל חשוב להבין שהם לא מחכים - מבין 983 שעלו בשנה שעברה, מאות כבר עזבו.

"יש כרגע מאות רופאים ברוסיה שיושבים ומחכים, ומתלבטים אם לעלות לישראל או לא. כרגע ישראל לא נותנת להם יותר מדי סיבות לעשות את המהלך הזה".

רופא שהפך למחסנאי

"לצערי, מדינת ישראל לא עושה מספיק לקליטת הרופאים העולים", אמר בשבוע שעבר יו"ר ועדת העלייה והקליטה, ח"כ עודד פורר. "ביקשתי לכנס את הדיון הדחוף הזה כי אני לא מצליח להבין את מדיניות הממשלה. לכל זה נוספת סוגיית האולפנים: רופא בעל 14 שנות ותק שצריך לעשות מבחן בעברית ולא מקבל אולפן שיקלוט אותו הולך לעבוד בעבודת כפיים כמחסנאי. יש כאן הזדמנות מיוחדת של מדינת ישראל לקלוט עלייה איכותית".

יש עשרות מקרים של רופאים שעלו לישראל בתקופה האחרונה, ובשל הבירוקרטיה המסורבלת נאלצים לעסוק במקצוע אחר כדי להתפרנס. אולג גורודצקי, בן חמישים, עלה ממוסקבה לישראל עם משפחתו במאי 2022, ובאמתחתו ניסיון של כ־25 שנה בתחום הקרדיולוגיה. במשך חצי שנה הוא הלך פעמיים בשבוע לקורס עברית ברחובות, עיר מגוריו. "אני מבין היטב את הדקדוק, אבל יש לי בעיה עם אוצר המילים", אומר גורודצקי.

כעת הוא עובד כנהג במשרד שבו הוא היחיד שדובר רוסית. עם הגעתו לישראל הגיש גורודצקי את כל המסמכים הדרושים למשרד הבריאות ולהסתדרות הרפואית. בתגובה הוא קיבל מהם רשימת דרישות. לאחרונה נאמר לו שעליו לעבור התמחות של שנתיים במחלקות פנימיות, אף שמעולם לא עבד בתחום הזה. כעת הוא ממתין כארבעה חודשים לתחילת תקופת ההסתכלות בבית החולים, במחלקה פנימית. לאחר מכן ימשיך להתמחות במיון.

סיפורה של ד"ר אלינה דבולסקיה דומה, שעלתה לישראל ממוסקבה במרץ שעבר. היא בוגרת אוניברסיטה בינלאומית מוכרת ומאחוריה 21 שנות עבודה בבתי חולים מתקדמים ברוסיה. "הצלתי אלפי חיים, והרציתי בכנסים בינלאומיים רבים. כשהגעתי לארץ עמדתי בפני מכונה בירוקרטית שלעיתים נראה בלתי אפשרי להתגבר עליה. ישראל מצהירה על מחסור עצום ברופאים, אבל כדי להתחיל לעבוד כאן כרופאה אני צריכה לעבור תהליך בירוקרטי מורכב, ארוך, לא מספיק מוסדר ולא שקוף".

כמה שבועות אחרי בואה לארץ הכינה ד"ר דבולסקיה את כל המסמכים והגישה אותם באופן מסודר למשרד הבריאות. "בתגובה התבקשתי להשלים שלוש שנים של התמחות, כולל חצי שנה להשלמת הכשרה במחלקת הפוריות. זה מה שעשיתי ברוסיה במשך יותר מעשור", היא אומרת בתסכול. "אני תוהה אם בכלל קראו את המסמכים ששלחתי".

דבולסקיה עוד יכולה להיחשב בת מזל. "יש לי חבר עם ניסיון כמו שלי, וממנו דרשו התמחות מלאה של שש שנים", היא מספרת. "רופא מנוסה שלא יכול להמשיך לעבוד בישראל חייב איכשהו להתפרנס. סל הקליטה משולם רק במשך שישה חודשים. אז איך אפשר לחיות? מצפים מרופאים לוותר על הכול וללכת להתפרנס מעבודה שלא דורשת מיומנות? מדינת ישראל קיבלה רופאה מומחית ומנוסה שכבר שנה וחצי יושבת בבית, בלי פרנסה ובלי עבודה".

במענה לשאלה שהפנינו אליו לאחרונה, במהלך ישיבת הוועדה לטיפול במחסור בכוח האדם הרפואי במערכת הבריאות בישראל, אמר מנכ"ל משרד הבריאות משה בר־סימן טוב: "אנחנו מכוונים לעלות מ־200 רופאים עולים בשנה שמקבלים רישיונות, ל־600 בשנה. יש רצון ונכונות, ואני בטוח שבעבודה נכונה יותר, של משרד העלייה והקליטה ושלנו, נדע להכין אותם לבחינות. נפתח מסלולי הכשרה והתאמה כדי שיצמצמו את הפער לרמה הנדרשת במערכת הבריאות הישראלית.

"ברור שהשמירה על האיכות היא ערך עליון, אבל יש לנו יכולת למצות יותר את מאגר הרופאים העולים. זה לא יקרה סביב השולחן הזה, אבל זאת משימה נדרשת".