בתחילת אוגוסט בשנה שעברה הדהימה המתעמלת לינוי אשרם את העולם לאחר שזכתה במדליית הזהב בקרב־רב באולימפיאדת טוקיו בהתעמלות אמנותית והפכה לאלופה האולימפית הישראלית הראשונה אי פעם.אף אחד לא הופתע שאשרם זכתה במדליה, בטח אחרי שהגיעה לתחרות כשבאמתחתה 46 מדליות מתחרויות עילית, כולל זכייה באליפות אירופה וסגנות אליפות העולם, אך ההישג האדיר, כך נראה, הפתיע דווקא אותה. "טסתי לטוקיו במטרה לזכות בארד, בהבנה שאם יהיה לי יום ממש טוב אצליח לזכות במדליית כסף. זכייה בזהב לא הייתה המטרה שלי ולא חשבתי עליה גם בחלומות הכי טובים שלי", מודה אשרם, "זה היה יום פשוט מטורף וברגע שהבנתי שאני אלופה אולימפית, הדבר הראשון היה פשוט לפרוץ בבכי ולקפוץ על איילת (איילת זוסמן, המאמנת, ד"מ) ולחבק אותה. המון רגשות הציפו אותי, זה משהו שקשה מאוד להסביר במילים, דבר שהוא פשוט בלתי נתפס".התחרות החלה עבור אשרם בצורה שונה מאוד מהאופן שבו הסתיימה, לאחר שבתרגיל הראשון בשלב המוקדמות הפילה את החישוק, זכתה לציון נמוך יחסית ודורגה רק תשיעית בסיום הסיבוב הראשון בשלב המוקדמות. הדרמה הגדולה, מתברר, התרחשה מאחורי הקלעים, זמן קצר לאחר סיום התרגיל. "הטעות והביצוע הגרוע ערערו אותי, חששתי שלא אצליח לעלות לגמר ולא ידעתי מה לעשות", נזכרת אשרם, "אבל אז הגיעה אליי אלה סמופלוב, המאמנת של ניקול זליקמן שהשתתפה גם היא בתחרות היא החזיקה אותי חזק, הייתה צמודה איתי, דיברה אליי ועודדה אותי. ואז איילת הגיעה, אמרה שלא משנה מה יקרה - היא אוהבת אותי ושכל מה שצריך עכשיו זה שאעלה לגמר. ואז הבנתי שאני צריכה להמשיך לעשות את מה שאני יודעת וזהו, עשיתי סוויץ' בראש וחזרתי לעצמי. אחד הגורמים להצלחה הוא שהיינו צוות חזק מאוד, ועל אף שזליקמן הייתה יריבה ישירה שלי, במשך תקופה ארוכה עבדנו יחד באוהל ענק שהקימו עבורנו במכון וינגייט, בתקופת הקורונה, תקופה שהפכה אותנו למאוד מגובשות".
אשרם חזרה למשטח ממוקדת, הציגה בשלושת התרגילים הנותרים במוקדמות את היכולת הנהדרת שהציבה אותה בצמרת העולמית, זכתה בציונים גבוהים וסיימה שלישית במוקדמות, כשזליקמן סיימה שביעית והשתיים קובעות תקדים היסטורי: העפלה כפולה לגמר אולימפי בהתעמלות אמנותית, של שתי נציגות כחול־לבן.
לינוי אשרם. | צילום: EPA
יום לאחר מכן, במעמד הגמר, הציגה אשרם יכולת נהדרת בתרגילי חישוק, כדור, אלות וסרט, סיימה עם ניקוד כולל של 107.800 נקודות והפכה לזוכה הראשונה מאז 1996 שאינה מגיעה מהגוש הסובייטי לשעבר.
הכי מעניין
עבור הנבחרת הרוסית הכישלון היחסי, שהציב את האחיות התאומות דינה וארינה אברינה במקום השני והרביעי בלבד אחרי לינוי, היה פשוט בלתי נתפס ובלתי מתקבל על הדעת. זה הוביל למתקפה חסרת תקדים מצד ההתאחדות הרוסית, שרים בפרלמנט והמאמנת הלאומית אירינה וינר כלפי צוות השיפוט וכלפי אשרם עצמה.
הטענה המרכזית הייתה לשחיתות שיפוטית ולהחלטות פוליטיות מאחורי הקלעים, שמנעו מהאחיות לזכות בתהילה שהגיעה להן לכאורה, סערה שלא נרגעה גם זמן רב לאחר סיום המשחקים. "לא התייחסתי לכל הסיפור הזה מהרגע הראשון", משתפת אשרם, "אני מבחינתי יודעת שעשיתי את הכי טוב שלי בתחרות, אלו היו הציונים שהייתי אמורה לקבל ואף אחד לא עשה משהו לטובתי כדי שאקבל יתרון. אני מבינה שיש אנשים שלא אוהבים אותי ולא רציתי לתת להם שום השפעה שלילית עליי".
לאחרונה פורסם ריאיון עם וינר, שבו טענה שאשרם הביעה תמיכה באחיות לאחר שהושעו מהשתתפות בתחרויות, אחרי הפלישה הרוסית לאוקראינה. "קודם כול חשוב לי להבהיר שאני בשום אופן לא מאמינה במלחמה או תומכת בה ואני חושבת שיש דרכים אחרות שבהן אפשר לפתור מחלוקות בין מדינות וגם אין לי שום רצון או כוונה לעסוק בפוליטיקה", פוסקת אשרם, "הדבר היחיד הוא שהבעתי הזדהות עם הסיטואציה של דינה ואברינה, כי אני מתארת לעצמי שקשה מאוד לעבוד כל כך הרבה שנים, שעות וימים כספורטאית ואז להיות מושעית מהתחרויות הגדולות בעולם, בעקבות דברים שקורים במדינה שאת חלק ממנה. אני בטוחה שאם זה היה קורה לי זה היה קשה מאוד עבורי".
הכתבה המלאה תפורסם מחר (ו') במגזין "מוצש" של מקור ראשון
