"בחיים לא הרגשתי נידוי כזה": המתנחלת מ"בואו לאכול איתי" לא מתנצלת

הפוסט שפרסמה רבקה לפאיר בעמוד הפייסבוק שלה, בעקבות שידור הפרקים בהשתתפותה בתוכנית "בואו לאכול איתי" בכאן 11, היה חריג בעוצמת הכאב שנשקפה ממנו. כך היא כתבה: "אני רוצה לשתף אתכם שהערב שאירחתי לפני חצי שנה אצלי בבית היה מהקשים בחיי. בכיתי בלי סוף. כל כך חיכיתי, ציפיתי והשקעתי. משבים של עין רעה שריסקו אותי. הם הגיעו ביחד וזה היה כבר בלתי הפיך. הייתי צריכה להשתמש בכל היכולות שלי כדי לא לקרוס באותו ערב. תבינו, זה לא מאסטר שף. בית זה לא מקום ניטרלי. תחשבו מה זה לפתוח את הבית ואת הלב בפני אנשים זרים".בואו לאכול איתי היא תוכנית ריאליטי בכאן 11 שבמסגרתה חמישה אנשים מרקעים שונים מארחים לפי התור את ארבעת האחרים לארוחה בביתם. בסוף הארוחה מעניקים הארבעה ציון למארח, ובסוף השבוע מוכרז המנצח. התוכנית אינה עוסקת רק באוכל אלא גם באינטראקציות אישיות ובשיחות שמגיעות גם לפוליטיקה. יחד עם רבקה לפאיר, בת 24 מהיישוב עמיחי שבגוש שילה, שובצו מורה מפתח־תקווה שלוהקה לתפקיד "המרכז הממלכתי", סטייליסטית מהוד־השרון בעמדת השמאלנית חסרת הטקט, מחמוד מבת־ים שתפס את משבצת ערבי המחמד, ואורן ברט מאלקנה שהוגדר כ"מתנחל לייט".בואי נתחיל מההתחלה. איך בכלל הגעת לתוכנית?"קיבלתי הודעה מחברה שמחפשים לתוכנית הזו אנשים שגרים בקרוון. לא כל כך הכרתי את בואו לאכול איתי, ראיתי דקה פה, דקה שם. אמרתי יאללה. חשבתי שמדובר בתוכנית זוגות, כי אדר הוא אחד הבשלנים הטובים ואמרתי - הוא יבשל ואני אדבר בכיף. התברר שזו עונה של יחידים, והלכתי על זה בכל זאת".אף אחד לא הזהיר אותך מהתקשורת העוינת?

"לא התייעצתי עם אף אחד מלבד אדר, שלא עף על זה. אבל אני אוהבת במה, אוהבת לדבר, אוהבת מצלמות. עשו עלינו כתבה בערוץ 1 כמה שבועות לפני החתונה בעמונה, ודיברתי ברדיו לפני הגירוש. אבא שלי היה בגמר של מאסטר שף, אמי הייתה הפנים של עמונה והתראיינה בלי סוף - תקשורת זה עניין שלא זר לי. אין לי יראה מאף אחד, אני לא מעריצה של אף אחד חוץ מההורים שלי, שגם לגביהם הבנתי בשלב מסוים שהם אנושיים. מה שכן, הגעתי לשם עם כמה דברים שהיו לי ברורים. ראיתי כמה פרקים והבנתי שכולם מלכלכים אחד על השני מאחורי הגב, ואת זה החלטתי שאני לא עושה. אלה לא הערכים שלי, ולמה אני צריכה שיראו על המסך את לשון הרע שיש לי על אנשים אחרים. בית זה מקום מאוד אישי, מקדש פרטי. מי שמכניס אותי לבית שלו, בכלל לא משנה אם אני חושבת כמותו או לא, איך אני יכולה להגיד עליו משהו רע? היה ברור לי שאני מביאה את הערכים שלי – חיבור לארץ ישראל, חיבור לתוצרת המקומית, לטוב, ליוגה, לגוף ולרצונות שלנו, וכמובן חיבור ליהדות ולאלוקים. אני מאוד שמחה מהבחינה הזו כי ראיתי שכל הערכים נכנסו, אי אפשר היה לפספס אותם. אני לא מעניינת אף אחד, יש פה משהו גדול ממני ואני צינור להעביר אותו לעולם".

ובכל זאת עברת חוויה קשה.

"הבנתי שאני נכנסת לקונספט ציני ולועג, שזה לא אני. החלטתי ללכת לשם הפוך מהקונספט, כך שידעתי שאהיה עוף מוזר. אין לי בעיה להיות יוצאת דופן. אני אוהבת חיכוכים, אין לי בעיה עם ויכוחים או חוסר הסכמה – רק חשוב לי שיהיו שם תמיד אנושיות וכבוד. לא כולם יודעים לעשות את זה, וזו בעיה שלהם. בטלוויזיה השאלות מכוונות להוציא ממך את הסחל'ה, ואני הייתי מאוד חדה ועל חלק מהשאלות לא הסכמתי לענות. שאלות השוואתיות בינינו או שאלות שקשורות ליחסי ערבים-יהודים. חבר'ה, זה לא מעניין אותי, הערבים הם רק הטריגר למה שקורה כאן. נמנעתי מלהגיע לנושאים שהם רוצים להוציא אותך דרכם לא טוב. לא אגיד לך שלא הייתי במצוקה. עברתי טלטלות בשבוע הזה, בייחוד פה בבית וכשסיפרתי בבית של שרון בפתח־תקווה שקרעתי עותק של הברית החדשה כשהייתי בת 16. הייתי מותקפת. בחיים לא הרגשתי נידוי כזה, גם מצד ההפקה. אבל זה בנה אותי. לא הלכתי לשם כדי שהכול יהיה דבש ולהתקבל על כולם".

בדיעבד, היית עושה הכול אותו דבר?

"בהחלט, עפה על זה. אחד הדברים הקשים שיש לנו בחיים זו השפיטה העצמית, שמונעת מאיתנו להתקדם ולראות את הטוב שבנו. כשאדם עסוק בלראות את המגרעות שלו ומפספס את העובדה שהוא אחלה בנאדם עם כמה מעידות, זה מוציא ממנו את כל האנרגיה. אני לא מושלמת, אני אנושית, לא מלאך, לא מייצגת אף אחד, וגם טועה. לא מצטערת ולא מוותרת על שום דבר. הדבר היחיד שלא היה קשור לערכים שחשובים לי ונפגעתי ממנו עמוקות, כמו שכבר דיברנו, היה הסיפור עם שריפת הברית החדשה. לא היה שם ערך שחשוב היה לשמור עליו, ונפגעתי בצורה מאוד קשה. לא הייתי מעמידה את עצמי שוב בסיטואציה כל כך פוגענית".

את הפוסט על מה שקרה באותו ערב אצלך, כתבת בזמן הצילומים שהתרחשו לפני כמה חודשים או עם שידור התוכנית?

"כתבתי בזמן אמת, פרסמתי, ומההפקה ביקשו שאוריד את הפוסט כדי לא לעשות ספוילרים. חשוב לי לומר שהקטעים הכואבים הם רק חלק מהטקסט. אני חושבת שחשוב ללמוד שכשמביעים כאב ורגש זה לא אומר שזה כל מה שאני מרגישה, אלא שעכשיו כרגע אני נותנת מקום לחלק הזה של הערב, שאכן היה קשה וצורב. אורחים לא אמורים להתנהג ככה. יש לי ביקורת על מה שהיה פה. איך שבחרו להציג את עמיחי. יש הרבה יופי להראות ולראות, אנשים לא ראו את היופי והחן וזה כאב לי".

לקריאת הכתבה המלאה, לחצו כאן!