- פסיקת בית המשפט העליון מיום שישי לא מבטלת את הזכות להפלות בארצות הברית. היא כן מחזירה את המצב החוקתי שהיה בארה"ב עד 1973, אז קבע בית המשפט כי זכותה של אישה להפיל את עוברה הינה זכות חוקתית במסגרת "הזכות להליך הוגן" המופיע בתיקון ה-14 לחוקה האמריקאית. משמעות פסק הדין הייתה כי למדינות בארה"ב אין אפשרות להחליט על איסור הפלות מכיוון שהחוקה ופרשנותה עומדות מעל חוקי המדינות. כאמור, פסק הדין מסוף השבוע מחזיר את המצב שהיה לפני "רו נגד ווייד", ומעביר את ההחלטה האם להתיר הפלות, להגבילן או לאוסרן כמעט לחלוטין בידי כל אחת מחמישים המדינות בארצות הברית.
- בית המשפט העליון בארה"ב מורכב משישה שופטים שמרנים ושלושה ליברלים. טראמפ ירש בית משפט עם רוב שמרני מצומצם של חמישה שמרנים מול ארבעה ליברלים, ובצירוף מקרים נדיר ביותר הצליח למנות שלושה שופטים עליונים שמרנים בארבע שנות כהונתו. שניים מהם החליפו שופטים שמרנים (אם כי השופט אנתוני קנדי הלך והפך ל"קול צף", והחלפתו בברט קוואנו חיזקה עוד יותר את הפלג השמרני), כך שהרוב עלה לשישה מול שלושה. החוקה קובעת כי הנשיא ממנה את השופטים העליונים באישור הסנאט, וטראמפ ניצל את זכותו כנשיא עד תום.
- הקיטוב בחברה האמריקאית בא לידי ביטוי גם במינוי שופטים עליונים. נשיאים דמוקרטים ממנים שופטים ליברלים יותר ויותר. נשיאים רפובליקנים נעזרים במכונים שונים שתפקידם לסמן מראש שופטים בערכאות שיפוט נמוכות, לעקוב אחרי פסיקתם ולתת לנשיא השמרן שמות ספורים שמהם הוא יבחר את השופט או השופטת העליונים השמרנים הבאים. שלושת השופטים שמינה טראמפ נחשבים לאולטרה-שמרנים, ויש לכך סיבה, לא מעט שופטים עליונים שמרנים החלו את הכהונה כהבטחה גדולה עבור השמרנות האמריקאית, ובמהלכה שברו לכיוון הליברלי. מינוי שופטים אולטרה-שמרנים, בדרך כלל קתולים, אמור להבטיח כי גם השהות ארוכת השנים בוושינגטון, כשהם חשופים לביקורת תקשורתית וציבורית, לא תגרום לסטייה שלהם מהדרך השמרנית. וגם אם כן, אותה סטייה לא תהיה חדה כל כך לכיוון הליברלי.
פסיקת בית המשפט בנושא ההפלות מנוגדת לרוב מכריע בקרב אזרחי ארה"ב, והוא בהחלט ישמש כנשק בידי הדמוקרטים בבחירות אלו. בלא מעט מובנים, הפסק של השופטים השמרנים שמינה טראמפ יכול להיות חבל ההצלה היחיד של הדמוקרטים מהתרסקות בנובמבר הקרוב.