שנת מאסר אחת ו- 25 אלף ש"ח פיצוי. זה העונש שיישא הנאשם שהורשע על פי הודאתו בעבירות של בעילת קטינה בהסכמה, מעשים מגונים והטרדה מינית כלפי נערה בת 15. שופטי בית המשפט העליון דחו את הערעור של עורכי דינו של הנאשם והותירו את העונש שנקבע במחוזי על כנו.
הסיפור החל לפני כעשר שנים: מ' הייתה נערה צעירה בת 15 שבשל חוסר תפקוד הוריה ומצב משפחתי סבוך, למדה בפנימיה ובחופשות הייתה מגיעה אל בית סבתה. משה (שם בדוי), גבר דתי בן 52 נשוי ואב לארבעה, החל לספק לה סיגריות וכסף תמורת טובות הנאה מיניות. באחת הפעמים, בנה עבורה ארון לבקשתה והסיע אותה ברכבו אל הנגריה, שם הוא עובד. לאחר שהראה לה את הארון החל להפשיטה וקיים עימה יחסים מבלי שהיא מתנגדת ותוך שהוא מפציר בה "זה יהיה הסוד שלנו". בעקבות המקרה, נגלו בנערה בעיות נפשיות רבות והיא אף לא הצליחה לסיים את לימודיה התיכוניים.
מ' לא הייתה היחידה, ניסיון נוסף ביצע עם קטינה אחרת, גם היא כבת 15, כאשר הסיע אותה ברכבו לבקשתה, נתן לה קופסאות סיגריות והחל לגעת בה באיזורים מוצנעים. משה היה מוכר למשטרה, בעבר כבר נפתחה נגדו חקירה בחשד למעשה מגונה בקטינה מתחת לגיל 14 אך התיק נסגר מחוסר ראיות.
הכי מעניין
פרקליטות מחוז צפון הגיע עם משה לעסקת טיעון לפיה הוא מורשע על פי הודאתו בעבירות של בעילה אסורה בהסכמה, מעשים מגונים והטרדה מינית. כתב האישום הוגש לבית המשפט המחוזי בחיפה, בפני השופטים אשר קולה, דני צרפתי ורננה גלפז-מוקדי. מתסקירי המבחן ואיבחונים פסיכולוגים שעבר, עלה כי הוא "ממשיך לקיים פנטזיות מיניות כלפי המתלוננת ומתייחס אליה כאל אובייקט" וכן כי ניכרים בו "מאפיינים אישיותיים מניפולטיביים של ניצול ומיקוד בסיפוק צרכיו העצמיים". עם זאת צוין כי הוא השתלב יפה במסגרת טיפולית והוא סובל ממצב נפשי ירוד, דכאונות ואף ניסיון לפגיעה בעצמו.
מבדיקה פסיכולוגית אחרונה עלה כי הוא "בעל מוטיבציה חיובית ומשתתף באופן שוטף במסגרת הטיפולית, כי הוא לוקח אחריות על ביצוע העבירות שעיקרה אינסטרומנטלית, וכי מאז שחזר לעבוד חלה הטבה במצבו הנפשי". יחד עם זאת, "קיימת החמרה במצבו הבריאותי על רקע אירוע מוחי שעבר לפני כשנתיים". עוד התרשם שירות המבחן כי "קיימים אצל המערער עיוותי חשיבה" והגדיר אותו ברמת מסוכנות בינונית.
השופטים עמדו על חומרתו הרבה של המקרה וכתבו כי "ביצע את המעשים בהיות המתלוננת כבת 15 וחצי בלבד, בעוד הוא מבוגר ממנה בכ-40 שנה" וכן "ניצל את החסר בדמויות הוריות בחיי המתלוננת". למרות כל זאת, קבעו השופטים כי מתחם הענישה הוא בין 10 חודשי מאסר לשנתיים מאסר בפועל. השופטים ציינו כי הם מתחשבים במצבו הבריאותי, הנפשי והכלכלי של משה ובכך שהחליט להודות במעשים ולחסוך את הבאת המתלוננות להעיד בבית המשפט, על אף המחיר האישי הכרוך בכך. לבסוף קבעו השופטים כי הוא ירצה רק שנת מאסר אחת וישלם למתלוננת אחת 25 אלף שקלים פיצויים.
הפרקליטות לא ערערה על העונש המקל אך עורכי דינו של משה, עדי כרמלי ותומר בנישתי, הגישו הם ערעור על פסק הדין לבית המשפט העליון וטענו כי העונש היה מחמיר מדי. עו"ד נגה בן סידי מהפרקליטות התנגדה להקלה נוספת בעונש. בשבוע שעבר דחו שופטי העליון ניל הנדל, ענת ברון וג'ורג' קרא את הערעור של משה והותירו את העונש על כנו. "אנו סבורים כי האיזון שערך בית משפט קמא בין מכלול השיקולים כולם הוא ראוי ומאוזן בנסיבות העניין, ואיננו מוצאים מקום להתערב בו" כתבו שופטי העליון.