"אי אפשר בשלב הזה לספר הרבה", אומר סא"ל ניר ישראלי, ראש ענף אית"ן (איתור נעדרים) בצה"ל. הענף רשם השבוע את אחד ההישגים הגדולים בתולדותיו: השבת עצמותיו של רס"ל זכריה באומל ז"ל, שנעדר זה 37 שנים. "חשוב להגיד שהמבצע עדיין לא הסתיים. המאמצים נמשכים, ויש לנו שם עוד שני נעדרים שאנחנו מחויבים להחזירם לארץ. עד שנסיים את המבצע לא יפורסמו פרטים כדי לא לפגוע בהמשך".
סא"ל ישראלי מתייחס לרס"ל יהודה כץ ורס"ל צבי פלדמן, שני נעדרי סולטן-יעקוב הנוספים, שמדינת ישראל טרם הצליחה לאתרם. "איתורו של זכריה מקדם אותנו מאוד גם בשאר חקירות הנעדרים".
הלוויתו של זכריה באומל ז"ל. | צילום: EPA
ומה שפורסם עד כה לא פוגע?
הכי מעניין
"ככל שעוברות השנים, התמונה מתבהרת יותר ויותר. יש לנו הרבה יותר ידיעות משהיו בעבר. ככל ששמנו את זה שכבה על שכבה, הגענו לתמונת נ"צ של 12 ספרות, שמאפשרת להביא את הנעדר. גם המציאות שהשתנתה בזירה הצפונית בשנים האחרונות יצרה הזדמנות, וכך, עם מדינה נוספת, הצלחנו להחזיר את זכריה באומל ז"ל לארץ".
אנחנו מדברים על רוסיה, או שיש שותפות נוספות?
"אי אפשר לדבר על גורמים נוספים. יש עוד גורמים שלא פורסמו".
למה חלק מהשרידים נשארו בידי רוסיה ונמסרו לישראל רק אמש במוסקבה? למה לא הכול הועבר יחד?
"אני מניח שזה חלק מההסכמים".
היו רגליים ישראליות בשטח כשגופתו של באומל ז"ל נלקחה?
"בסוף יש הרבה גורמים שעוסקים במשימה, גם בארץ וגם בחו"ל. אני לא יכול לדבר על מי היה שם בנקודה הספציפית. היינו שותפים, ראינו את הממצאים, ובסוף ליווינו אותם ארצה. הממצאים הועברו אלינו בנקודת חבירה בארץ שכנה. מעבר לזה אי אפשר לפרט, כדי לא לפגוע במאמצים עתידיים".
ידעתם כבר תקופה על המיקום המדויק, אך לא יכולתם להגיע אליו?
"לא ניכנס למתי בדיוק ידענו, אבל עד היום המצב לא אפשר פעולה מבצעית. התנאים בשטח הבשילו לכך שיכולנו".
ראש ענף איתור הנעדרים מבקש להדגיש: "זה חוזה לא כתוב שיש לנו עם חיילי צה"ל: כל חייל שמתגייס יודע שאם יקרה לו משהו חס וחלילה, נדע להחזיר אותו. גם אחרי 37 שנה וגם אחרי 70 שנה".