"הרבה ליברלים של היום מתגעגעים אליך"

פרופסור לייבוביץ' היקר,

נוח לי לפנות אליך בכינוי הרשמי שלך פרופסור ליבוביץ׳. למרות שהייתי מעט בביתך אני לא חש בנוח בכינוי החיבה ״שעייה״ שהיה נהוג בו, ולמרות שהיית האדם המשפיע ביותר על מחשבותיי וערכיי (מלבד הוריי כמובן) אני מתקשה לפנות אליך בכינוי התורני המתחסד מורי ורבי. פרופסור לייבוביץ׳ מתאים. כך כינו את האנשים בימים ההם, ימי רחביה הרחוקה.

השכונה שלנו שינתה מאוד את פניה. לא עוד פרופסורים־ייקים נוגעים בשולי התיתורה לאות כבוד, בחלפם על פני נכבדי השכונה האחרים. ולא עוד חלוצים־בורגנים בני העליות של טרום המדינה. וגם לא נשות רחביה המפורכסות. מביתך שברחוב אוסישקין דרך בית הכנסת ישורון שהיה המרחב המשותף של ילדותי וזקנותך, ועד בית הוריי ברחוב בן מימון, נברא כבר עולם אחר. העברית הצברית עם ׳אקסנט גרמני׳ התחלפה במבטא אמריקאי וצרפתי. הכיפה הסרוגה נסוגה מפני מגבעות הבורסלינו המהודרות. הבגדים הפשוטים והסוודרים, הסרוגים ביד אוהבת, הובסו בידי מיטב המחלצות, של היקרים שבבתי האופנה. היום אתה יכול לעבור את השכונה מקצה לקצה וספק אם תכיר בה מישהו. ספק גדול ממנו אם מישהו יכיר אותך, והוודאי שאין עמו ספק הוא שרובם לא יכירו בך, בתורתך ובחכמתך.

ירושלים של היום מוזרה מעט. בימיך הייתה העיר די מגוונת מבחינה אנושית ותרבותית, כמעט קוסמופוליטית, אבל מקומות הבילוי היו סגורים ומסוגרים בשבתות וחגים. הכנסת הייתה ב'בית פרומין' והיה לה קיר משותף עם הקצב היחיד הלא כשר בעיר, קרנצדורפ. היום העיר כמעט חד גונית אבל המון בתי עינוגים ועסקים מלבלבים בה דווקא בסופי שבוע. אפשר להשיג בה כל סוג מזון טרף, טעים אך משוקץ, אבל הפרלמנט שלנו ״יהודי״ מאי פעם. ובשוליה – ככל שההקצנה הדתית עולה על גדותיה כן תמצא בה יותר ויותר התנסויות רוחניות חלוציות ופורצות דרך, שוויוניות ופלורליסטיות. קשה לי להשתחרר מהמחשבה שדווקא בעיר המוקצנת הזו היית מרגיש בבית, עם דעות הקצה שלך־שלנו, הרבה יותר מאשר באזורי הנוחות הבורגנית של הימים שאינם עוד.

כי כל הארץ שינתה פניה. בניהם ובנותיהם של אלה שלא שעו לאזהרותיך אז הם גסי הלב של היום. הטח להם את ׳מדינת שב״כ׳ שלך והם ילעיגו. כי בעבור רבים מהם אפילו שירות הביטחון הכללי שמאלני מדי. על הפרדת הדת מהמדינה אין מה לדבר כי לוויתן הדת בלע את המדינה כדגיג ולא נודע כי באה אל קרבו. כאן טעית מעט. הדת איננה הפילגש של הפוליטיקה המדינתית אלא היא הגבירה הראשונה.

ועוד בענייני מדינה. דיברת לא אחת על כך ש״מדינה לא יכולה להיות יהודית, כי היא מכשיר (חילוני) המסור בידיו של העם״. אני לא בטוח שיש היום מספיק מראיינים או מרואיינים רהוטים כמוך (שלא לדבר על מאזינים) המבינים למה בכלל התכוונת. הם נשבעים בשמה של המדינה, ומאמינים ביהודיותה. כשאתה מקשיב להם אתה כמעט מדמיין את המדינה כאישה חסודה ההולכת למקווה, מפרישה חלה, שומרת נידה ומדליקה נרות שבת. כי היא הרי יהודייה כשרה. והצבא? הוא איננו מכשיר כלל אלא קודש הקודשים, ערך הערכים, חלק מפולחני הכוח, העוצמה והמולך השולטים היום בכיפה.

ועוד לא אמרנו מילה על ״הגר הגר בתוכנו״. כמה פעמים לימדת אותנו את משמעות דברי רבי אליעזר הגדול (בבא מציעא דף נט עמוד ב) ״מפני מה הזהירה תורה בל"ו מקומות ואמרי לה במ"ו מקומות בגר?״. דיברת שוב ושוב בלא מורא כלל על חובת הרגישות הגדולה כלפי האחר, הזר, השונה. בין שהוא יהודי ובין שאינו. והיום? דומה שאין לך מצווה מבוזה יותר על ידי מנהיגים והמונים מאשר מצוות אהבת הגר.

היית איש בודד ומנהיג גדול. בלי כת וממסדים, בלי מפלגות ומנגנונים. וכשאני משווה אותך למנהיגות של היום ההבדלים כמעט קורעים את הרשתית. מכאן, הערצה הנוגעת כמעט בעריצות למנהיגות נבובה ומעט מאוד תוכן. ומשם, ממרחקי הזמן ההיעדרות שלך מוחשית מתמיד. אני מנסה לפענח מה בכל זאת הייתה גדולתך. זה לא היה רק האומץ לומר דברים קשים לאוזניים שהעדיפו להיות ערלות ולא קשובות. גם לא הנכונות לשלם מחירים של עלבונות והטחות של יום־יום ברחוב, באוטובוס או בתקשורת. זאת הייתה ההתבוננות. באחד השיעורים על הנבואה אמרת שהנביאים אף פעם לא הצליחו לדעת את העתיד. הנבואות המדויקות והמוצלחות ביותר היו אלה שבהן הצליח הנביא לפענח את צפונות ההווה. להבין את הדינמיקות והכוחות הפועלים על החברה האנושית של ימיו, בזמן אמת. ואז להסיק מתוך זרעי הקיים את פירות העתיד. כך ראית נכוחה את מרבית חוליי הדור ההוא שהפכו למארות הדור הזה. הכוחנות והגזענות, הבורות והאלימות, הבדלנות ובמיוחד הפשטנות השטחית.

הרבה ליברלים של היום מתגעגעים אליך. אל החכמה האנליטית, חיתוך הדיבור וחיתוך השטויות. אני לא בטוח כמה מהם מבינים שהמשותף ביניכם אינו רב כל כך. כי הם רואים את האדם במרכז ההוויה – אנתרופוצנטריים, ואת אלוהים - במקרה הטוב כפונקציה משנית לו. ואתה הרי היית תיאוצנטרי חסר תקנה. אדם שמרכז הווייתו הוא האל הבורא, לקראתו צריך האדם להתגבר כארי כדי לעשות את רצונו. בלי רוחניות חלולה, קברי צדיקים שרלטנים, מים קדושים, קמעות וברכות לפוריות או בנים זכרים. דת של פינוקים ועוולות הייתה לביטוי המוחשי ביותר של עבודה זרה שכנגדה לחמת בכל כוחך. עבודת השם כן, עבודה על אלוהים – ממש לא. בניגוד לך מרבית יהודי זמננו, מרוכזים ב'חוויתי' ולא ב'מחייב', ב'תחושתי' ולא ב'מעשי'. מחכים לגמול ולשכר ורצוי שיהיה בעולם הזה. אלה לא עניינו אותך אף פעם, לרגע. היית דתי־סוציאליסטי וכמאמין מוחלט כנראה שלא היית מוצא את מקומך בחברה היהודית הנוכחית שהפכה את הקפיטליזם, הגמול בעולם הזה והעושר מנקר העיניים לאחד מאלי הפנתיאון היהודי החשובים ביותר. הקפיטל הראשי שעליו הם לא מוכנים לוותר בשום מחיר הם ״העץ והאבן״ כלומר הארץ והטריטוריה כמגדירי יהדותם.

לא אחת התייחסת לימים שאחרי מותך ואמרת – זה לא מעניין אותי. אז במסגרת חוסר העניין שלך אני רוצה לשתף אותך בשברי אופטימיות. אני מרגיש את ההתפכחות. המטורפים השועטים ימינה דוחפים רבים אל זרועות המחשבה השנייה. חלק מילדי המתנחלים, החרדים, הרוויזיוניסטים והמאפ"יניקים מחפשים אופקים אחרים. חלקם רעים עוד יותר מהוריהם וחלקם ממש נוטים לכיוון שלך. הציונות הדתית, שאתה היית אחד ממעצביה (גם כשלא התכוונת לכך), נמצאת במשבר זהות מרתק. וככזה הוא צופן בחובו המון הזדמנויות איכותיות ומרתקות. ישעיהו ברלין אמר עליך פעם שאתה ״הומניסט למרותך״ - Malgré lui וזה נכון. אתה הנחת להם כתשתית את קריאת העתיד שלך, וכמוכח כאן דבר יום ביומו כמה צדקת, הם פוסעים לקראתך כליבוביצ׳יאנים בלי ידיעתם. לו זאת תהיה נחמתנו.