איבוד הרתעה בחסות המערכת המשפטית: נתוני צה"ל שהוצגו הבוקר (יום ד') בוועדת חוץ וביטחון בראשות ח"כ אבי דיכטר מלמדים כי הרס בתי מחבלים מתעכב למשך חודשיים עד חצי שנה לאחר פעילות הטרור, בשל העתירות לבג"ץ. מתוך 45 בתים שצה"ל הרס בשלוש השנים האחרונות, 43 מקרים הגיעו לבג"ץ והתעכבו, יוצא הדופן היה הרס בית המחבל שביצע את הפיגוע בחלמיש שהתרחש בתוך שלושה שבועות בלבד מאחר שבג"ץ לא התערב.
עוד התברר בדיון כי הרס בתי המחבלים תלוי בתוצאת הפיגוע – אם הפיגוע "הצליח", סיכוי סביר יותר שבית המחבל ייהרס, ואם לאו הוא כנראה יעמוד על תילו. למרבה התדהמה, נציגת משרד המשפטים ענת אסיף הבהירה בדיון לנוכחים כי עמדת היועץ המשפטי לממשלה היא שאין להרוס את הבית אם קורבנות הפיגוע "רק" נפצעו.
"אני עוסק בנושא של טרור עשרות שנים. לא ידעתי שהריסות בתים קשורות לתוצאה של הפיגוע", תהה ח"כ דיכטר בהתייחסו לעמדת משרד המשפטים. "אם הרוצח הצליח אז יש עילה להריסה ואם לא הצליח אין עילה להריסה? אני לא מכיר בחוק מגבלה כזו. אין שום הבדל בין מחבל שניסה ונכשל או ניסה והצליח. אנחנו נחשוב איך אנחנו מבטיחים שהטעות הזו תיעלם מהז'רגון שלנו".
את הדיון יזם יו"ר הוועדה דיכטר בנושא הריסת בתי מחבלים וגירוש בני משפחותיהם, בעקבות פנייה של משפחות שכולות בקיץ האחרון. בתחילת החודש פנתה אליו גם ח"כ שולי מועלם-רפאלי בעקבות רצח עדיאל קולמן ז"ל בעיר העתיקה, כדי לדון בנושא לאחר שצה"ל התעכב בביצוע הריסת בית המחבל בטענה כי "אינו שפוי", שזכתה לגיבוי מצדו של היועץ המשפטי לממשלה אביחי מנדלבליט. היום הגיעו משפחות שכולות לדיון, ועין לא נותרה יבשה למשמע דבריהם – אך גם פתרון למצב המשפטי הסבוך לא נראה בחלק הפתוח של הוועדה.
–בדיקת מקור ראשון: היד שמונעת הריסת בתי מחבלים
על פי נתונים שמסר רמ"ח מבצעים במשרד הביטחון ערן אוליאל, נהרסו בין השנים 2018-2015, 45 בתי מחבלים, ועוד ארבעה בתים נמצאים בתהליכי אישור. "בגלל רגישות הדברים, מתוך 44 הריסות בתים 43 הגיעו לבג"ץ ואז ההליך נעשה בפיקוח שלו", אמר אוליאל והוסיף כי "הצבא לא שחקן יחיד פה. בלי בג"ץ, בית המחבל בחלמיש נהרס בתוך שלושה שבועות".
ח"כ מוטי יוגב אמר בדיון כי "הריסת בתי משפחות מחבלים רוצחים והגליית בני משפחתם ממקום מגוריהם, אלו כלים שהוכחו כמרתיעים מאוד, מצמצמים פיגועים נוספים ומצילים חיים. על שני כלי הרתעה אלו, דנה ועדת החוץ והביטחון. על שני כלי הרתעה אלו, הגשתי חוקים שלצערי אינם מקודמים בוועדת השרים לחקיקה".
נציג המל"ל הדגיש אף הוא בדיון כי למרות המדיניות הברורה של הממשלה באשר להריסת בתי מחבלים והצורך במהירות, בג"ץ מעכב את העניינים. "בשלוש השנים האחרונות יש שינוי מדיניות מוחלט של הממשלה – חזרה להריסת בתים, מה שלא היה כבר כמה שנים טובות. המדיניות הזו מובלת בצורה מאוד ברורה על ידי ראש הממשלה והקבינט והמטרה ליישם את המדיניות בזמן הקצר ביותר שניתן ויש מאמץ של כל הגופים לעמוד בו. יש נוהל סדור וסגור שמגדיר כמה זמן ייקח כל שלב. הזמן האפקטיבי הוא שבועיים כמינימום וקשה לעמוד בו".
עו"ד אבי הר זהב מהפורום המשפטי ציין כי "לממשלת ישראל יש כלים להילחם בטרור, והיא רק צריכה להפעיל אותם, למשל קנסות, החרמת רכוש, העברה של משפחות מחבלים בתוך איו"ש, החמרת תנאי הכליאה של מחבלים, שלילת רישיונות עבודה, שלילת תושבות ועוד. כלומר, החוק מקנה לממשלה ולזרועותיה סמכויות הן בתחום האכיפה, הן בתחום ההרתעה והן בענישה כלפי מחבלים והמסייעים להם. אבל בשטח אין אכיפה מספקת ואין מדיניות נוקשה. למשל בנושא הריסת הבתים, אין החרמה של השטח עצמו מה שמאפשר חזרה לבתים שנהרסו. אין נוהל מוסדר להריסת בתים ואין קריטריונים אחידים מה שגורם לכלי הזה להיות לא אפקטיבי. אנחנו מצפים שהממשלה תמשול ותגבש מדיניות מוסדרת ועקיבה בנושא המאבק בטרור".
כאשר יוגב ודיכטר שואלים על כלי ההרחקה ככלי הרתעתי מול מחבלים, עונים נציגי הצבא ומשרד המשפטים כי בארבע השנים לא הורחקה אף משפחה של מחבל. אסיף ממשרד המשפטים ציינה כי "מדובר בסמכות שיש לה אפקט הרתעתי, אבל היא סמכות מנהלית חריגה עם השלכות דרמטיות על פרטים שמלבד קשר משפחתי אין להם קשר לדברים שנעשו". למעשה, טענה אסיף נגד הרחקת מחבלים כאשר התייחסה לזה כעונש לבני המשפחה ולא ככלי הרתעתי.
מאיר גוטמן, אביה של סלעית גוטמן ז"ל שנרצחה לפני 17 שנה, אמר בדיון: "אני יודע מה זה שכול ושואף שזה לא יקרה לאנשים אחרים, אבל בשנים האחרונות אין הרתעה וזה יגרום לאויבים שלנו להמשיך במעשים הרעים שלהם. פעם, כשאני הייתי בצבא, לא היה עובר יום-יומיים מרגע הריסת הבית וזה היה יופי של הרתעה".
כתבת "מקור ראשון" וגיסתו של עדיאל קולמן ז"ל, בתאל קולמן, השתתפה אף היא בדיון ותהתה "למה צה"ל פוגש את עורכי הדין של המחבלים ולא את עורכי הדין של המשפחות השכולות? למה במשך ארבעה חודשים כלום לא קרה? הם רואים שפיגוע אחרי פיגוע נענה בחוסר תגובה… לא תאבי נקם אנחנו, אלא אנשים שהחיים יקרים בעיניהם מאוד. אני מבקשת שתעשו כל שאתם יכולים כדי שלא ישבו עוד בני משפחה כמוני בדיונים כאלה".
בזה אחר זה דיברו בני המשפחות השכולות ומחו על אוזלת ידו של הצבא בהרתעה ומניעת הפיגוע הבא. לדברי אביה של קים לבנגרד ז"ל שנרצחה בברקן, "הצטרפתי לצערי למשפחות השכולות. לא חשבתי שזה יהיה גורלי. הצבא בסך הכול מבצע הוראות, אם אתם חברי כנסת – תחוקקו חוקים והצבא יבצע הוראות. אם קבעתם שיהרסו בית – אז תהרסו. גם אותי לא שאלו אם אני רוצה להיות אב שכול או את הנכד שלי אם הוא רוצה לגדול בלי אמא".
אמו של זיו חג'בי, שנרצח גם הוא בפיגוע בברקו אמרה: "המחבל לא שאל את הבן שלי אם להוריד לו יד או רגל כשתקע בו שישה כדורים. למה בודקים אם להוריד רק חדר או קיר? למה אנחנו צריכים להיכנס למשפחת השכול? המוסר במדינה הזו כבר מזמן עבר. צריך לגרש את המשפחה הזו מפה".
"אני פה כדי למנוע את המשפחה השכולה הבאה ואני מאוכזב מעצמי כי הצטרפו עוד מאז הפעם האחרונה שישבתי כאן", אמר הרצל חג'ג', אביה של שיר חג'ג'. "אני מצפה מהפרקליטות למצוא את הדרך לבצע את ההרתעה ולא הפוך. היום, לרצוח יהודי זו התעשייה הכי משתלמת ברשות הפלסטינית. צריך למצוא פתרון כדי למנוע את המחבל הבודד". הוא פנה לח"כ ציפי לבני ואמר: "תשבי פעם אחת בבג"ץ כזה נגד הריסה ותשמעי עורכי דין ישראלים שמגנים על הרוצחים האלה. אפשר להשתגע".
החלק השני של הדיון היה סגור לכלי התקשורת ולמשפחות ובו נמשכו חילופי הדברים על אחריות צה"ל ומדיניות הממשלה בנושא הרתעה. ככל הנראה גם לדיון הזה צפוי להיקבע דיון המשך, כאשר לא ברור מדוע למעשה לא ניתנת ההוראה החד משמעית לבצע את הצעדים שיסייעו למנוע את הרצח, את הפיגוע הבא, בכל כלי העומד לצדו של צה"ל והקבינט.
