הבית הלבן פנה היום (ה') למייקל אנטון והטיל עליו את מלאכת הובלת שיחות הגרעין בין ארה"ב לאיראן בעומאן בסוף-השבוע הקרוב, כך חשפה עיתונאית הפוליטיקו, פלישיה שוורץ.
אנטון משמש כמנהל תכנון מדיניות, תפקיד בעל השפעה ניכרת על קביעת סדר יומו של מזכיר המדינה ושותף בכיר בדיוני המועצה לביטחון לאומי. בין השנים 2018-2017, בזמן הכהונה הראשונה של טראמפ, היה דובר הבית הלבן. בעברו, כתב אנטון נאומים עבור מזכירת המדינה האמריקנית לשעבר, קונדוליזה רייס, התובע הכללי של ארה"ב לשעבר, רודי ג'וליאני, איל התקשורת השמרני, רופרט מרדוק, ואחרים.
מאמר בן 6,000 מילים שפרסם ב-USA Today ב-2017 ופורסם שוב בדצמבר האחרון, נשא את הכותרת: "לעבר טראמפיזם הגיוני וקוהרנטי". אחת הנקודות המרכזיות במאמר ההוא הייתה משנתנו ביחס להגירה, עם אמירות כגון: "'גיוון' איננו 'העוצמה שלנו'; הוא מקור לחולשה, למתחים ולפירוד. אמריקה איננה 'אומה של מהגרים'; אנחנו בראש ובראשונה אומה של מתיישבים, שבשלב מאוחר יותר בחרה לקלוט מהגרים. ההגירה פוגעת בשכר של אמריקנים, גוזלת מהם מקומות עבודה ומורידה את רמת חייהם" – אמירות שמתכתבות היטב עם הקו שמוביל הנשיא טראמפ.
נקודה רלוונטית יותר עבור ישראל, ודאי בראי שיחות הגרעין היא יחסו לאסלאם, שם לאנטון היו מספר אמירות מעניינות מאוד.
"כשאנחנו מקבלים מוסלמים אלינו הם משנים אותנו – ולא לטובה"
באותו מאמר עצמו, שבו פרש את עמדותיו הבדלניות במדיניות החוץ, טען אנטון כי האסלאם "איננו 'דת של שלום'", וכי הוא פשוט אינו תואם את "המערב המודרני".
"[אסלאם] זוהי אמונה לוחמנית, המעלה על נס התפשטות באמצעות החרב, ומעוררת אלפים לפעולות טרור – ומיליונים נוספים לתמיכה והזדהות עמן", כתב אנטון. "אם אי פעם יתחולל שינוי, הוא יצטרך לבוא מתוך האסלאם עצמו. כפי שמוכיח הניסיון האירופי באופן חד-משמעי – אין לנו במערב את הכוח לשנות מוסלמים. אך ההפך הוא הנכון: כאשר אנו מקבלים אותם בהמוניהם למדינותינו, הם משנים אותנו – ולא לטובה".
חשוב לציין שאנטון סייג את דבריו: "כמובן, לא כל המוסלמים הם טרוריסטים".
"איזה דבר טוב יצא לארה"ב ולאומה האמריקנית מהגירה מוסלמית? אם אכן היינו זקוקים לעוד כוח עבודה – טענה שברור שאינה נכונה – מדוע היה צורך לייבא אותו דווקא מהעולם המוסלמי?", תהה בקול.
לצד גישתו הניצית של אנטון כלפי האסלאם, באותו מאמר הוא גם הביע הסתייגות עקרונית מפעילות אמריקנית ברחבי העולם: "'הייחודיות האמריקנית' איננה מחייבת ואף אינה מעודדת אותנו לדמוקרטיזציה של העולם – משימה שאין לנו כלל את היכולת לבצע", כתב אנטון, וכינה את פלישת ארה"ב לעיראק ב-2003 "כשל אסטרטגי וטקטי שהחריב מדינה… ופגע באינטרסים של ארצות הברית".
