"למעלה משני עשורים בהם עבדתי במח"ש, מעולם לא ביצענו חקירה על הדלפה. כלומר, כתפיסת עולם לא חוקרים הדלפות במדינת ישראל, מתוך הבנה שתקשורת היא כלב השמירה של הדמוקרטיה. גם אם זו הדלפה מתוך השב"כ, וגם במשטרה – על כף יד אחת אני יכול לספור חקירות שהיו לנו בתוך עשרים שנים", אמר הבוקר (ג') ח"כ משה סעדה (ליכוד), בתגובה לפרשיית ההדלפות ומעצר איש השב"כ.
סעדה, עורך דין בהכשרתו ומי שעשה את כל דרכו המקצועית במחלקה לחקירות שוטרים (מח"ש), שימש במסגרת תפקידו כסגן המחלקה לחקירות שוטרים ובשנת 2016 אף שימש כמנהל המחלקה בפועל.
"יש אין סוף הדלפות, כל הזמן מדליפים מחקירות. תיקי נתניהו לדוגמא – אין יום שאין בו הדלפה. אין תיק במדינת ישראל שאין בו הדלפה. במהלך המלחמה כל הזמן מקבלים הדלפות מגורמים מתוך השירות, מתוך מערכת הביטחון, זה חלק מהדמוקרטיה. לעיתים ההדלפות מגיעות לכדי שיבוש חקירה, ועדיין, באיזונים כמעט ולא חוקרים הדלפות. יש כללים ולפיהם רק במקרי קיצון חוקרים הדלפות".
באילו מקרים חוקרים?
"כשמדובר בפגיעה ממשית בחקירה, או כשמדובר בהדלפה של פרט מוכמן מהחקירה או דברים מהסוג הזה, וגם אז אני אומר – בפועל לא חקרנו, כי בהדלפות צריך אישור של יועץ משפטי לממשלה, שלא כמו בתיק רגיל שאפשר בכל יום לחקור. כשזו הדלפה שזקוקה לאישור הדרגים הכי בכירים, ואני אומר לך שככלל לא מאשרים, בגלל האיזונים. לכן כמעט ואין חקירות הדלפה במדינת ישראל, גם כאשר מדובר בשיבוש מובהק שפוגע בחקירה. מעבר לזה – בשב"כ לא חקרנו בכלל טענות להדלפות".
אלא שלא רק החקירה עצמה מטרידה את ח"כ סעדה. לדבריו גם תנאי המעצר של המדליף חריגים למדי. "הבנאדם נעצר מיום רביעי, ומנעו ממנו מפגש עם עורך דין. זה משהו שלא קרה מעולם. בחקירה כל כך לא משמעותית, אתה גם עוצר אדם ושולל לו את החירות, וגם מונע ממנו מפגש עם עורך דין? אם ניקח את ענת קם לדוגמא, שהדליפה 2,085 מסמכים, היא לא נעצרה ליום אחד. זה כשלעצמו מעיד על כך שהשימוש בכלים הללו היו מסיבות פוליטיות על מלא".
מתוך ניסיונו האישי וכמי שהתעמת עם ממוניו על בסיס משבר אמון ואידיאולוגיה אישית, יודע סעדה לספר על מניעי ההדלפה של איש השב"כ א': "מתוך ידיעה ברורה אני יכול לומר שיש פה אדם שהוא מלח הארץ, בן אדם איכותי שהוא בתוך הארגון ומרגיש שהארגון מבצע ריגול שלא כדין נגד גורמים פוליטיים, אסור לארגון לעשות דבר כזה. בסיטואציה כזאת, למי יפנה? הרי למבקר המדינה זה לא רלוונטי, הוא לא בודק דברים כאלה ותעבור שנה עד שהמבקר יפתח בחקירה. אי אפשר לפנות למשטרה, כי היא מעורבת בסיפור, אי אפשר לפנות למח"ש כי היא לא חוקרת ללא אישור מהיועצת המשפטית, שעושה יד אחת עם רונן בר. אותו איש שב"כ נמצא באירוע ללא מוצא, ומזהה שהמערכת פועלת בניגוד לחוק, וסוטה ממסלולה. אז הוא פונה עם זה לשר בממשלה ולתקשורת כמוצא יחיד ואחרון כדי לחשוף את העניין הנוראי הזה, כאשר הוא יודע בבירור שאלו לא דברים שפוגעים בביטחון המדינה".
"אבל אחרי שלמדו על ההדלפה, היועמ"שית ורונן בר השתמשו בכלים שלהם לחקירות עבירות ביטחון, וחקרו אותו כמו אחרון המרגלים בכלים הכי דורסניים שיש. כל זכות שמגיעה לחשוד הם רמסו. הם שמו אותו מאחורי סורג ובריח, שזהו מעצר קשה ולא נהוג כמעצר בשירות. בנוסף, בניגוד למקרים אחרים שעצרנו מחוץ לשב"כ, הם מנעו ממנו מפגש עם עורך דין, זה משהו שאני לא זוכר כמעט שעשיתי אף פעם. הכול, כדי לדעת מי הדליף נגדם. הם אנשים שכאילו אמורים להיות שומרי הסף, אבל לקחו את הכלים שלהם כדי לשמור על עצמם מפני חושפי שחיתויות. המטרה ברורה: למען יראו וייראו, 'ככה יעשה למי שינסה לחשוף שחיתויות במערכת'".
לדבריו של סעדה, הפתרון נעוץ ברמה המערכתית, ולשם כך אף הגיש הצעת חוק שעניינה להוציא את מח"ש מידי הפרקליטות ולהכפיפה לשר המשפטים במקומה, ובכך לאפשר ליחידה לחקור את אנשי המפרקליטות, כולל את פרקליט המדינה, במישור הפלילי. "מח"ש צריכה להיות גוף עצמאי, ולא תלויה בפרקליטות. כך שאם אני איש שירות שרואה ביצוע של עבירות פליליות בתוך השירות, יש לי למי להגיש תלונה".
בנוסף, טוען סעדה, יש לעשות סדר במערכת: "גלי בהרב-מיארה היא אבן הראשה של כל הבעיות. היא שחקנית פוליטית על מלא-מלא יחד עם רונן בר. בימים שהאופוזיציה לא מתפקדת ולא מהווה שום אתגר לממשלה, היא הפכה להיות שחקן פוליטי. לכן האחריות היא לפתחנו, ששני האנשים האלו יודחו לאלתר, וגם מנהלת מח"ש ששימשה סוג של בובה על חוט שלהם, כי זו כבר לא פרשה יחידה – כל הפרשות שאנחנו רואים, אבישי מועלם, קובי יעקבי, אלה אותם דפוסי פעולה של התנהלות של השירות יחד עם היועמ"שית ויחד עם מח"ש לבצע חקירות פוליטיות".
מה יהיה על אותו איש שב"כ?
"מאחר ואנחנו מדינה מתוקנת, אני מקווה שיתחלף ראש השירות ואני חושב שאותו איש שב"כ צריך לקבל מעמד של חושף שחיתויות והגנה של חושפי שחיתויות. בסיטואציה כזאת, אין היום במדינת ישראל כלי אחר, מלבד החשיפה לתקשורת. עד שלא נייצר מערכת שיוצרת איזונים ובלמים, ומוציאה את מחש כגוף עצמאי שחוקר משטרה, שב״כ ופרקליטות, אין לך אל מי לפנות. הוא פעל בסיטואציה מאוד מורכבת, ואני לא מקנא ממה שעבר עליו. ברור לי שהוא התייסר, וברור לי שהוא עשה את זה כי הרגיש שאין לו ברירה. בסוף החובה שלו היא כלפי הציבור וכלפי המדינה, ומהמקום הזה, הרצון הזה לעשות טוב, הוא הוציא את המידע הזה מתוך ידיעה שאין בה פגיעה בביטחון המדינה".
