בצה"ל מתמודדים, כידוע, עם מחסור הולך וגדל בלוחמים, בסדיר ובמילואים, זאת לאור כמות המשימות הגדולה. אחד הפתרונות הראשונים שנהגו באכ"א לכך הוא נוהל "קוד 77", במסגרתו לוחמים המסיימים את שירות הסדיר או הקבע הראשוני שלהם, לא משתחררים לגמרי אלא ממשיכים מיד לשירות מילואים ביחידותיהם לתקופה של ארבעה חודשים.
אולם, טענות שהגיעו למקור ראשון חושפות כי לא מעט לוחמים שסיימו את שירותם הצבאי, נשלחו לתפקידים לא קרביים שלא מיצו את יכולותיהם המקצועיות, ולעיתים אף לתפקידים מומצאים או מיותרים.
לדוגמה, לוחמים שסיימו שירות בספינות טילים של חיל הים הוצבו בעמדת קשר בצפון הארץ, שתפקידה לגשר בין יחידות. עם הזמן התברר כי העמדה מסרבלת את התקשורת, והיחידות החלו לדלג עליה. למרות זאת, הלוחמים המשיכו "לשמור" על העמדה במשך ארבעה חודשים, אף שדיווחו על כך למפקדיהם.
במקרים אחרים, לוחמים הועסקו כנהגים עבור מפקדים או נגדים, בתפקידי הדרכה שנוצרו במיוחד עבורם, או במשימות מנהלתיות. כך, למשל, לוחם מגבעתי שסיים שירות של שנתיים ושמונה חודשים סופח לרס"ר הגדוד ובילה את מילואיו בנסיעות מנהלתיות, במקום בלחימה.
חיילים רבים טענו כי תפקידים אלו לא נצרכו ולא תאמו את כישוריהם, אך הם המשיכו לקבל משכורות גבוהות כמשרתי מילואים, לעיתים בשל המשך משירות קבע קודם. ברוב המקרים, מדובר בלוחמים שהעבירו את רוב שירותם בלחימה אינטנסיבית ברצועת עזה, ביהודה ושומרון או בלבנון, והם כמהים להשתחרר כדי לנוח ולהתחיל את חייהם האזרחיים. הארכת שירותם בעוד ארבעה חודשים חייבת להתבצע בצורה מדויקת ועניינית ולא רק כדי לעמוד בהתחייבויות השונות.
כוונת צה"ל ואגף כוח האדם הייתה על פי אסטרטגיה נכונה – למלא את החוסרים בלוחמים באמצעות הארכת שירותם של מסיימי סדיר. ואולם, היעדר הגדרות ברורות הוביל לכך שיחידות רבות לא ניצלו את כישורי הלוחמים בצורה מיטבית.
המקרים מעלים שאלות על יעילות יישום הנוהל ועל הצורך בתכנון מדויק יותר של תפקידי המילואים, כדי להבטיח שהלוחמים יתרמו באופן משמעותי למאמץ הצבאי, בהתאם ליכולותיהם.
מדובר צה"ל נמסר: "בהתאם לנהלים, הלוחמים יופעלו באותה היחידה ומשימותיהם ייקבעו על פי הצורך המבצעי. חיילים אלו זכאים לכלל התנאים הרלוונטיים לאנשי המילואים בצו 8".
