דרשות בבתי הכנסת הן מוסד יהודי ותיק, חלק מתפילות השבת והחג. הטכנולוגיה יצרה שינוי גם בתחום הזה: דרשות רבות הנישאות בבתי כנסת בארה"ב מועלות לאינטרנט, בעיקר בזרמים הלא אורתודוקסיים, שבהם מתאפשרים צילום והקלטה של הנאמר. שני חוקרים ישראלים במכון למדיניות העם היהודי, ד"ר גילה אמאטי ושלומי ברזניק, החליטו לחקור את הדרשות הללו, מתוך הבנה שמדובר במקור חשוב להבנת עולמה של יהדות ארה"ב ויחסה לנושאים שונים, בהם מדינת ישראל.
"הרעיון לבדוק דרשות של רבנים היה של שותפי למחקר, שלומי ברזניק", אומרת אמאטי. "מכיוון שאין אדם שמסוגל לעבור על אלפי דרשות, אנחנו משתמשים בבינה מלאכותית כדי לנתח אותן. מדובר במאגר שאפשר ללמוד ממנו הרבה, בין השאר כי הוא כל הזמן מתחדש ואקטואלי".
השניים אספו דרשות משנת 2006 עד 2024, והגיעו לכ־4,400 דרשות. כדי לקבל תמונה שלמה הם פנו גם לרבנים אורתודוקסים־מודרנים וביקשו לקבל טקסטים של דרשותיהם, אך לא הצליחו לקבל דרשות מרבנים חרדים.
יש לפעמים הבדל בין הטקסט המוכן מהבית ובין מה שנאמר בפועל בבית הכנסת.
"זו אכן מגבלה, ואנחנו מודעים לה. אבל זה המחיר שהיינו צריכים לשלם כדי לקבל ייצוג של הרבנים האורתודוקסיים".
בהודעה שפרסם המכון לקראת יום עיון שהתקיים השבוע, הוצגו כמה ממצאים עיקריים מהמחקר. בין השאר עולה מהם שישראל הפכה לנושא מרכזי בדרשות בתקופת המלחמה, שהיקף התוכן הפוליטי בדרשות זינק מאז 7 באוקטובר, ושהזרם הרפורמי היה הביקורתי ביותר כלפי ישראל. ממצאים נוספים עסקו ביחס לראש הממשלה נתניהו ולשר בן־גביר.
כמו שקורה הרבה פעמים במדעי החברה, גם כאן חלק מהממצאים לא מפתיעים.
"נכון שבחלק מהדברים אין הפתעות. אבל אותי מאוד הפתיע למשל הנושא של הפוליטיקה, כלומר עד כמה בתי כנסת בארה"ב משמשים במה לשיח ולדיונים פוליטיים. בארץ זה לא ככה, בטח לא ברמה הזאת. יש בדרך כלל רצון להפריד בין דת לפוליטיקה בבית הכנסת. דרשות רבות אפילו מתחילות בפוליטיקה. בארץ אם כבר ידברו פוליטיקה, זה יהיה אחרי שהרב ידבר על פרשת השבוע ומשם יגלוש לפוליטיקה. במחקר שלנו מצאנו שכ־70 אחוזים מהדרשות שהיה בהן תוכן פוליטי מתחילות בו".
צילום: נעמה שטרן
בעיניי זה מראה שבארצות הברית ובתפוצות בכלל בית הכנסת הוא גם מקום קהילתי, הרבה יותר מאשר בישראל.
"נכון. מי שמכיר טוב את יהדות אמריקה אולי פחות מופתע, אבל מנקודת מבט ישראלית זה משהו שראוי לציון. גם העלייה שראינו בהתייחסות למדינת ישראל היא אולי פחות מפתיעה, אבל כן הופתענו מעוצמת ההתייחסות, שמבטאת את הקשר בין יהדות אמריקה לישראל. מדברים כל הזמן על התרחקות, אבל בדרשות אנחנו רואים שבבתי כנסת מכל הזרמים יש בכל שבוע עיסוק אינטנסיבי מאוד במה שקורה פה. העיסוק הוא גם מאוד אקטיבי – יש כל הזמן תגובות והתייחסות אקטואלית. מדינת ישראל היא נושא משמעותי מאוד בשיחה היהודית בארצות הברית.
"עוד דבר שהפתיע אותנו הוא הטון החיובי כלפי ישראל, גם כשיש ביקורת. בתקופה הכי ביקורתית שבדקנו, תקופת הרפורמה המשפטית, בזרם הכי ביקורתי, שהוא הרפורמים, כ־20 אחוזים בלבד מהדרשות היו בעלות טון שלילי. לא מדובר על ביקורת אלא על המנגינה הכוללת של הדרשה, איך היא בסך הכול מתייחסת לישראל. יכול להיות שתהיה ביקורת בתוך הדרשה כלפי ישראל, אבל הטון הכללי הוא חיובי ואוהד. מעניין לציין שהאהדה לא מיתרגמת לדיבור על עלייה. רק ב־6 אחוזים מהדרשות הוזכרה עלייה".
כמי שהחליטה לעלות לבד ארצה בגיל 19, אמנם לא מארצות הברית, חשת אכזבה אישית בעניין הזה?
"בגיל 16 למדתי חצי שנה בבוסטון, בבית ספר אורתודוקסי־מודרני, כך שאני קצת מכירה את הנעשה שם. זה לא דומה לאיטליה שבה נולדתי, שם ליהודים הרבה יותר קשה, הקהילה הרבה יותר קטנה ומבחינה מקצועית קשה לראות עתיד. בארצות הברית יש אוניברסיטאות טובות, עתיד מובטח, קשה יותר לדבר על עלייה. אז אני מבינה את האחוזים הנמוכים".
מטבע הדברים, הדרשות מבטאות גישות פוליטיות שונות. כך למשל, בדרשה שנישאה בקהילה רפורמית בממפיס לאחר הבחירות האחרונות בישראל, תוצאותיהן הוגדרו כ"טרגיות". לדברי הרב ג'ף דרייפוס, "ישראל בחרה בקואליציה שתובל שוב בידי נתניהו, קואליציה הכוללת מפלגות חרדיות ומפלגות ימין קיצוני שבמשך עשורים היו מחוץ לתחום בחברה הישראלית".
לעומת זאת, בבית כנסת אורתודוקסי בבולטימור נשמעו גם שבחים על נתניהו, ש"שינה את הכלכלה מסוציאליזם קיבוצי לקפיטליזם משגשג. הוא עזר ביצירת הסכמי אברהם, ואילץ את העולם להתמודד עם האיום של איראן". עם זאת, גם הדובר בבולטימור, הרב מיטשל וולברג, הסתייג מהממשלה הנוכחית, ש"נותנת מקום בולט להומופובים, מיזוגינים וקיצוניים מובהקים". לדבריו, נתניהו "הציג משום מקום חקיקה שקרעה את העם לגזרים".
צילום: נעמה שטרן
הרב וולברג התייחס גם לביקורת החריפה שהשמיע באותם ימים הסנטור הבכיר צ'אק שומר כלפי נתניהו. לדבריו, "שומר לא היה צריך לומר את מה שאמר, זה היה בזמן הלא נכון ובמקום הלא נכון. אבל אתם יודעים מי הסכים איתו? העם בישראל. סקר הראה ש־53% מהיהודים הישראלים מאמינים שההחלטות של נתניהו בזמן המלחמה מבוססות על אינטרס אישי".
הדרשות נאספו במכון למדיניות העם היהודי במשך זמן רב, אבל לא ממש ידעו מה לעשות איתן. "עד שהבינה המלאכותית הפכה לנגישה, ניתוח של מלל רב כל כך היה בגדר בלתי אפשרי", מסבירה ד"ר אמאטי. "גם את הבינה המלאכותית היינו צריכים לדייק כל הזמן כדי לקבל תוצאות טובות. איך לשאול, מה לשאול. בדקנו את התוצאות ושינינו לפי זה את השאלות. עזרנו לבינה המלאכותית ללמוד ולנתח את הטקסטים.
"למשל, עניין אותי מה קורה בתחילת הדרשה. בפעם הראשונה ששאלנו את הבינה המלאכותית לגבי תחילת הדרשה, היא ענתה שרוב הדרשות מתחילות בתוכן דתי. מה שקרה הוא שהיא שמעה את המילים 'שבת שלום', ומבחינתה זה תוכן דתי. במקרה הזה הגדרנו לה מאילו ביטויים להתעלם בפתיחה, ולהתמקד במה שקורה אחר כך. בנוסף, על כל תשובה של הבינה המלאכותית עשינו מדגם של כ־20 דרשות שקראנו בעצמנו כדי לבדוק אם התשובה נכונה. היו שאלות שלבינה המלאכותית היה קל יותר לענות עליהן והיו כאלה שפחות. למשל, בכל הנושא הפוליטי היא זיהתה היטב את המגמות, אבל לזהות ביקורת על ישראל היה קשה יותר. היינו צריכים להגדיר נושאים ספציפיים, אפילו מילים וביטויים שאפשר להגיד בכמה דרכים שונות".
איך מתמודדים עם אירוניה או סרקזם, כאשר בינה מלאכותית עשויה להבין טקסט כפשוטו?
"זה אכן קשה, ויש דוגמאות נוספות לאתגרים. למשל, הרבנים מצטטים לפעמים ביקורות של מישהו אחר, ומבחינת הבינה המלאכותית זו ביקורת שלהם. אני חושבת ששיפרנו מאוד את התוצאות, והצלחנו לנטרל דברים כמו ציטוטים, אבל אני מודה שאין פה ודאות של מאה אחוז. אנחנו בודקים מדגמית, וצריך לקחת בחשבון שיש כנראה טעויות. מקובל לדבר על ודאות של 80־90 אחוזים במחקרים כאלה.
"יש עוד מרכיבים שלא לקחנו בחשבון, כמו גודל הקהל, כלומר האם מדובר ברב שמדבר לקהילה של 400 איש או ל־30 אנשים. או האזור שבו ניתנה הדרשה – האם יש הבדל בין דרשות שניתנות באזור ניו־יורק לעומת המערב התיכון, באזורים דמוקרטיים או רפובליקניים. לקחנו מכמה אזורים כדי שיהיה מדגם מייצג, אבל לא העמקנו בהבדלים הללו" .
מה את מציעה למעצבי המדיניות בישראל להסיק מהמחקר שלכם?
"עוד לא כתבנו את המסקנות ולא חשבנו על זה עד הסוף, אבל אני חושבת שרואים שבית הכנסת בארה"ב הוא מרחב פוליטי, ואולי אפשר וצריך להשפיע עליו אם רוצים לדבר עם יהדות ארה"ב ולהעביר אליה מסרים. זה מקום חשוב ופוליטי מאוד, שלא מתביישים לדבר בו על ישראל ועל מדיניות. אני לא יודעת אם יש היום הסברה שעובדת ישירות מול בתי הכנסת, אבל מחקר כזה יכול להעלות את האופציה הזאת".
במחקר מעניין נוסף שעשו השניים, הם ניתחו הודעות לעיתונות של מנהיגים משלושת הזרמים המובילים ביהדות ארה"ב. "מצאנו שהרפורמים מדברים על אנטישמיות מימין והאורתודוקסים על אנטישמיות משמאל, ושניהם די מתעלמים מאנטישמיות בצד השני". לאמאטי יש בקנה תוכנית מחקרית נוספת: "לעסוק בנאומים של ראשי ממשלה בישראל, ובמקום שהדת תופסת ברטוריקה של נאומים בזמן מלחמה".
