האם קטארגייט היא פרשת ריגול שבליבה שתילת סוכני השפעה בלשכת ראש הממשלה, קודש הקודשים של מדינת ישראל, מצד המודיעין הקטארי? ואולי זהו בלון שנופח מעבר לכל פרופורציה? או שמא מדובר בתחמנות ישראלית מצויה שנועדה להעביר כספים לאלי פלדשטיין בזמן שעבד כדובר אך לא קיבל שכר משום שכשל בקבלת הסיווג הביטחוני הנדרש? ואולי כל אלה גם יחד, או אף לא אחד מהם? הציבור מבולבל, והציבור רוצה לדעת.
ובכן, תגידו תודה לשופט מנחם מזרחי, נשיא בית משפט השלום בראשון־לציון, שהחליט השבוע להסיר את צו איסור הפרסום בפרשה, ולאפשר לציבור הרחב להבין טוב יותר את מה שמצטייר כרגע כליבת הסיפור, בשתי פסקאות קצרות. וכך סיכם השופט מזרחי את הפרשה:
"חברה אמריקנית בשם the third circle, שעל פי החשד מצויה בבעלות ג'יי פוטליק, ועוסקת בין השאר בקידום האינטרסים של קטאר במספר מדינות, ובכלל זה בישראל, יצרה קשר ישיר ועקיף עם יונתן אוריך במטרה לייחצן את קטאר באופן חיובי בנושא עסקת החטופים ולהפיץ מסרים שליליים ביחס למדינת מצרים כמתווכת, כדי להעלות את קרנה של קטאר.
"לשם כך נוצר חיבור עסקי, כלכלי, בין חברה זו בתיווכם של אוריך וחשוד נוסף, וזאת תמורת תשלום כספי שהועבר מהחברה לפלדשטיין באמצעות גיל בירגר. הלכה למעשה, לפי החשד, השלושה פעלו להעברת מסרים לכתבי עיתונות באופן שהוצגו באמצעי התקשורת כתבות אוהדות של קטאר תוך הקטנת חלקה של מצרים כמתווכת הוגנת בעסקה, ותוך הכתבת סדר היום התקשורתי".
מדברי חוקרת המשטרה בבית המשפט למדנו גם כי "לפי החשד, אוריך העביר מסרים עם אחרים לתקשורת באצטלה שמדובר במסרים מטעם גורמים מדיניים וביטחוניים, כאשר המסרים שהועברו הם בעצם מסרים של גורם שנמצא ועומד בקשרים עסקיים ופיננסיים עם מדינת קטאר ומתוקצב על־ידה". והשופט מזרחי העיר: "יש הרבה פרסומים כאלה בתיק".
ננסה להתרכז רגע באופציה המטרידה יותר מבין האפשרויות לעיל, והיא שהקטארים הצליחו לחדור ללשכת רה"מ ולהפעיל משם את יועציו הקרובים ביותר כדי לשפר את דימוים בקרב הציבור הישראלי. ציבור רחב כאן לא מבין מדוע יש להעדיף את נושאי מזוודות הכסף מקטאר שמימנו את חמאס, על פני המצרים שחולקים גבול משותף עם הרצועה ויש להם רקע מוכח של טיפול ביד ברזל בתנועת האחים המוסלמים, שחמאס הוא חלק ממנה. אותם ישראלים לא מבינים מדוע להעדיף את הקטארים, שגרמו בשנה האחרונה נזק אדיר למדינת ישראל כאשר מימנו והדריכו את ממשלת דרום אפריקה במהלך שהביא את ישראל להאג, והם תוהים האם הניסיון הקטארי לעבוד על התודעה הקולקטיבית הישראלית נועד לייצר תשתית לכך שביום שאחרי הם ולא המצרים יהיו בעלי הבית בעזה. מעבר לממד האסטרטגי, יש גם שאלה אנושית לא פשוטה: עד כמה בני משפחות החטופים שימשו כלי משחק בידי הקטארים במטרה לקדם את הסוגיות הללו.
ובכן, לצורך העניין יש להכניס למשוואה את גופי המודיעין הקטארי, הפועלים באופן הדוק מול ראש הממשלה הקטארי ומשרד החוץ שלו, ובמסגרת המו"מ על החטופים גם מול ישראל ומול חמאס, אך משום מה לא היו עד כה חלק מהשיח התקשורתי הישראלי. בפועל אנחנו יודעים עליהם מעט מאוד, הרבה פחות ממה שצריך.
הקדימו תרופה למכה
שירות הביטחון הקטארי הנוכחי הוקם לפני כעשור בעקבות איחוד המוח'אבראת, המודיעין הכללי הקטארי, עם שירות הביטחון הפנימי הממונה על ביטחון הפנים והמאבק בריגול ובחתרנות. עד לאחרונה עמד בראש הארגון עבדאללה בן מוחמד אל־חולייפי. בראשית נובמבר, במסגרת חילופי שרים בממשלת קטאר, הוא קיבל קידום לתפקיד ראש הדיוואן האמירי – מקום מושבה של ממשלת קטאר ומשרד האמיר. מה שאומר שמשפחת האמיר הייתה מרוצה מתפקודו בסך הכול. את מקומו תפס חלפאן בן עלי בן חלפאן אל־בטי אל־כעבי. דמות שידוע עליה מעט מאוד. בין השאר, שיש לו רקע של שלושה עשורים בטכנולוגיות מידע ותקשורת.
מוחמד אל־חולייפי היה איש הקשר במו"מ עם נציגי ישראל וחמאס, וכמובן עם האמריקנים. יש לו קשרים עמוקים באיראן, ולא מן הנמנע ששמו יצוץ במגעים בין טהרן לממשל טראמפ
חילופי התפקידים בממשל הקטארי פורשו כניסיון לשפר עמדות בעקבות ההתפתחויות האזוריות והבינלאומיות, ובראשן חילופי השלטון בארה"ב. אולם הפרשנות העיקרית שנלוותה למהלך הייתה כי בדוחא התפתח חשש מכך שבעקבות כל אותם חודשי תיווך שבהם לא שוחררו חטופים, עלולה ממשלת ישראל לפתח עמדה, במיוחד מול האמריקנים, המאשימה את קטאר בכישלון העסקה ובתמיכה בחמאס במסווה של מתווכת הוגנת. חילופי ראש המודיעין אמורים היו לסייע גם לראש הממשלה הקטארי להימנע מהצורך לנהל בעצמו את המגעים בעסקת החטופים. זאת לאחר שמצא את עצמו במצב רגיש מדי, שבו בניגוד לפרוטוקול היה עליו לנהל מו"מ ישיר עם ראש ה־CIA, ראש המוסד וראש שירותי המודיעין המצרי.
ד"ר אריאל אדמוני, חוקר קטאר באוניברסיטת בר־אילן, מוסיף בהקשר זה כי "הקטארים מתייחסים לעסקאות החטופים כמגן לגיטימציה, ועושים הכול כדי לקדם ולדברר את הנרטיב – תנו לנו לעזור לחטופים. בישראל נענו לכך מחוסר ברירה, ואז קטאר גם הגבירה את אחיזתה בעזה בתואנה הומניטרית, וגם עשתה כמיטב יכולתה לדברר לפלג ולשסע את החברה הישראלית. את סיפור קטארגייט הם מנסים להציג כקמפיין השמצה ושואפים להחזיר את השיח לעסקאות, כדי להמשיך להשתמש בהן כקמפיין הלבנה".
וכך, בסוף השנה שעברה החליטו הקטארים להקדים תרופה למכה ולחזק את מעמדם התקשורתי הן מול הממשל האמריקני החדש והן מול הציבור הישראלי המבולבל־עד־עוין באמצעות מתקפת חיוכים תקשורתית, במסגרתה הוזמנו עיתונאים לדוחא, הכול באופן מכובד ודיסקרטי. השיא ככל הנראה היה ההחלטה להעניק לערוץ 12 ריאיון בלעדי עם ראש ממשלת קטאר בסוף ינואר בבית מלון בצרפת. בראיונות מהסוג הזה בדרך כלל לא שואלים שאלות קשות מדי. ואכן, מהריאיון לא עלו תובנות מרעישות; ההישג העיתונאי היה בעצם קיומו. אבל אם ננסה בכל זאת לדלות ממנו משהו שגם מהדהד את פרשת קטארגייט הנוכחית, נזכיר שערד ניר שאל את ראש ממשלת קטאר אם התיירות בארצו גדלה בעקבות קמפיין יחסי הציבור לקידום המונדיאל, שיועצי רה"מ אוריך ואיינהורן ביצעו עבור קטאר. המרואיין השיב ביובש מצמית יותר ממדבר סהרה שהשמות הללו אינם מוכרים לו.
בתוך כל זה נותרה מאחורי הקלעים דמות משמעותית מאוד: מוחמד בן עבד אל־עזיז אל־חולייפי, שר במשרד החוץ של קטאר, שבראשו עומד ראש הממשלה המכהן גם כשר החוץ. כמו שאפשר לנחש, אל־חולייפי זה הוא בן משפחתו של ראש המודיעין הקטארי הקודם, שהוזנק למעמד יועצו הראשי של האמיר. הוא יד ימינו של ראש הממשלה, שהוא גם שר החוץ שמנהל את אסטרטגיית המו"מ בעניין החטופים וממונה על כל המגעים הקשורים לחטופים ולסיוע ההומניטרי.
אל־חולייפי הוא עורך דין במקצועו, בוגר אוניברסיטת ברקלי, איש העולם הגדול. את הקריירה שלו במשרד החוץ החל ב־2018, כיועץ משפטי. במפגשי המו"מ הוא היה עד לאחרונה איש הקשר עם ראש המוסד דדי ברנע וראש השב"כ רונן בר מצד אחד, ואחראי לקשר עם חאלד משעל מצד שני, וגם עם איסמאעיל הנייה עד שעבר לעולם שכולו טוב. וכמובן גם עם האמריקנים.
במאמר מוסגר נזכיר כאן את העסקה המטורפת של עידן ביידן, שבמסגרתה הסכימו האמריקנים לשחרר 6 מיליארד דולר מוקפאים של איראן מבנקים בקוריאה הדרומית לבנק קטארי, בתמורה לשחרור חמישה בני ערובה אמריקנים באיראן. אל־חולייפי היה האיש מאחורי העסקה. יש לו קשרים עמוקים באיראן, ולא מן הנמנע שבחודשים הבאים יצוץ שמו במסגרת מגעים בין איראן לממשל טראמפ. הוא מכיר לא מעט מהנפשות הפועלות בחיזבאללה שעדיין שרדו, ובהן ופיק ספא, שבימים האחרונים קורא תיגר על מנהיגותו של נעים קאסם.
"הסרטן של עולם הכדורגל"
אחרי שהתוודענו מעט לאנשים שנמצאים מעברו השני של המתרס, נשוב לקטארגייט. זה אולי הרגע לעצור ולהבין שהקטארים פועלים באופן מתודי מאוד, ולטווחים ארוכים. קטארגייט החלה כנראה בשלבים הרבה יותר מוקדמים ובהקשרים הרבה יותר רחבים. נקודת המוצא הטובה ביותר לתובנה הזו היא ההיערכות הקטארית למונדיאל. הקטארים השקיעו מיליארדים במשחקים. בעבור בית המלוכה היה זה חלום שהתגשם. הם השקיעו בו באינטנסיביות, כולל שיחוד צמרת פיפ"א שהתפוצץ ברעש גדול אבל לא שינה מאומה; המונדיאל נשאר בקטאר.
הרציונל הקטארי שעמד מאחורי אירוח משחקי הגביע העולמי היה להזניק את מעמדה ויוקרתה הבינלאומית של קטאר כמדינה מתקדמת, בטוחה ומסבירת פנים. במסגרת זו שילמה קטאר מיליונים על גבי מיליונים לחברות יחסי ציבור בינלאומיות, כדי לקדם את מעמדה. היא גם השקיעה מיליארדים בשכירת חברות אבטחה וסייבר כדי למקסם את הבטיחות במונדיאל, אבל גם מתוך תקווה שבאמצעות העבודה עם אותם גופים ואנשים, היא תחזק את החשיפה שלה עצמה לטכנולוגיות שעד אז נבצר ממנה להשיג ולהפעיל.
הקטארים גם שילמו לחברות מסוג קצת אחר כדי לטפל באישים ומוסדות שחשפו את פניה המכוערות של הנסיכות ואת השחיתות והסיאוב שמאחורי המרוץ למונדיאל, בניסיון להבאיש את ריחם. המקרה הידוע ביותר הוא של יו"ר התאחדות הכדורגל הגרמנית לשעבר תיאו צוונציגר, שכינה את הקטארים "הסרטן של עולם הכדורגל". הקטארים שכרו חברת ענק אמריקנית המעסיקה יוצאי CIA, ואלה הפעילו את הכלים המתקדמים ביותר בעולם הסייבר כדי לעקוב אחרי צוונציגר ותומכיו ולהאזין להם. הטכניקות המתקדמות והחשאיות ביותר שועבדו לטובת קמפיין יח"ץ קטארי דורסני ביותר. וזו לא הייתה החברה היחידה שהקטארים שכרו.
כשמבינים את כל זה, עולה השאלה בשביל מה היו צריכים הקטארים לשכור חברה כמו פרספשן של איינהורן ואוריך כדי לקדם יחסי ציבור למונדיאל, אחרי שענקי המדיה ויחסי הציבור כבר נשכרו. האם כדי שכמה חובשי כיפה יגיעו למונדיאל, או שאולי היה שם משהו נוסף? האם הקטארים חשבו על פרספשן במונחים של הפשפש על גב הכלב? על כך שרכישת קמפיין בפרוטות תוכל אולי להעניק להם גישה בלתי אמצעית לא רק לכוורת שסביב ראש ממשלת ישראל, אלא גם למיטב טכנולוגיות הסייבר ההתקפי ולשורה של אישים וחברות ישראליות, שכבר אז שמו עין על היעד הקטארי?
חלק ניכר מכל זה כבר סוקר בהרחבה בתקשורת הכלכלית הישראלית, ואפילו בבתי המשפט הישראליים, וכנראה לא נעלם מעיני המודיעין הקטארי. כל מה שנותר הוא לחבר את הנקודות. וזה לא קשה במיוחד, יש חומר בשפע. ואז הגיע גם 7 באוקטובר, ואִפשר לקטארים לחבר בין הפורטה שלהם – עסקאות חטופים ובני ערובה – ובין היעד הישראלי האולטימטיבי, לשכת רה”מ. ישראל לא התנגדה. האם זה מה שקרה?
