"יש לנו דברים רבים ללמוד מכם", אומר האינטלקטואל ההודי פרופ' מַקַרַנְד פַּרַנְגַ'פֶּה, בשיחתנו שמתקיימת לקראת סיום ביקורו הראשון בישראל. "למשל, תחושת הקהילתיות והגאווה הלאומית, שמביאות עימן מחויבות ואחריות לכלל".
לדבריו, "הזהות והאחריות הקולקטיבית לא מספיק מפותחת בהודו. ההודים הם אינדיווידואליסטים מאוד בטבעם. ההינדואיזם עסק בעבר בעיקר בשחרור אישי, אך כיום אנו מבינים שצריך לחשוב גם במונחים של גאולה לאומית. אנו זקוקים בהודו לסיפור של שחרור קולקטיבי באופן דומה לזה שמופיע אצלכם, מעין 'יציאת מצרים' הודית.
"מדינת ישראל היא אחת היצירות הפוליטיות המדהימות ביותר בעת המודרנית, אולי אפילו באלפי השנים האחרונות", ממשיך פרנג'פה. "הדרך שבה היא נוצרה וההישגים שלכם כיום הם יוצאי דופן, לא מהעולם הזה. בכל יום שאני נמצא כאן, אני רק רואה לכך עוד הוכחות. תראו איך התמודדתם עם חיזבאללה, איך פוצצתם להם את הביפרים. קשה לדמיין את הרמה של המודיעין, היעילות, היצירתיות, הדינמיות והנחישות שנדרשו לכך. אם להודו היה אפילו שבריר מהיכולות הללו, גם האויבים שלנו היו חוששים מאיתנו. יש לנו שיעורי בית לעשות".
פרנג'פה מכיר גם את המוקשים ואבני הנגף של החברה הישראלית: "ראיתי איך אנשים מתוסכלים מהחרדים שלא משרתים בצבא ולא מגינים על המדינה ובכל זאת רוצים ליהנות מכל ההטבות שלה. ועדיין, ממה שראיתי, זה לא משקף את רוב החברה. תחושת האחריות באה לידי ביטוי גם בדברים קטנים, לא רק בהתגייסות אזרחית בשעת מלחמה. עליתי הבוקר לרכבת הקלה בירושלים, וכשהכרטיסן עבר לא היה אחד ברכבת שלא שילם. עבור הודי, זה לא מובן מאליו. לפעמים אני מרגיש שאנחנו צריכים שירות לאומי כמו בישראל, שיחנך אנשים למעורבות. אנחנו יכולים ללמוד מכם גם יעילות, יצירתיות, את הדרך שבה אתם פותרים בעיות. אני רואה בישראל לא רק חדשנות אלא גם תושייה. יש לכם בעיה עם מחסור במים? אתם מוצאים פתרון. מזון? טכנולוגיות המזון שלכם מתקדמות מאוד. אני יכול להמשיך ולמנות מאות דברים. הגישה הזאת לחדשנות קצת חסרה לנו.
"מצד שני, השהות כאן גרמה לי להעריך את הודו יותר. בדרך כלל אני חסר סבלנות כלפי המדינה שלי, אני רוצה שהיא תתקדם מהר יותר ותמצה את הפוטנציאל שלה. אבל כשהגעתי לכאן הבנתי עד כמה אנחנו בהודו בני מזל: מבחינה גיאוגרפית, יש לנו ארץ יפה עם הגנות טבעיות מכל הצדדים. יש לנו שטח ענק עם שפע של משאבים, והאוכלוסייה שלנו גדולה, מה שמייצר הון אנושי אדיר. ההודים הם מהאוכלוסיות האינטליגנטיות בעולם, בדיוק כמו היהודים".
רצו להתגייס למלחמה
לישראלים שמו של פרופ' פרנג'פה לא אומר דבר, אבל בהודו הוא נחשב לדמות אינטלקטואלית בולטת במחנה הימין הלאומי. הוא בעל דוקטורט בספרות אנגלית מאוניברסיטת אילינוי, ושימש כראש המרכז ללימודים אנגליים באוניברסיטת ג'ווהרלל־נהרו בניו דלהי (JNU), הנחשבת לאוניברסיטה המובילה במדינה בתחום מדעי הרוח. החרמות וההתנכלויות שחווה מצד עמיתיו שסימנו אותו כ"לאומן הודי", תיוג שהוא מסתייג ממנו נמרצות, גרמו לו לעזוב את התפקיד לאחר 25 שנה. בעקבות הפרשה הוא כתב ספר שעורר הדים רבים במדינה, על כיבוש האקדמיה ההודית בידי השמאל הרדיקלי.
תמיכתו הנלהבת של פרנג'פה בישראל איננה יוצאת דופן בתת־היבשת. ב־7 באוקטובר הביע ראש ממשלת הודו נרנדרה מודי תמיכה ברורה בישראל, ומאז ממשלתו המשיכה בקו זה, תוך בלימת החלטות אנטי־ישראליות בפורומים בינלאומיים והימנעות מהצבעות באו"ם נגד ישראל. מתקפת 7 באוקטובר אפילו הביאה הודים רבים להציע להתגייס לצה"ל ולסייע במלחמה, עד ששגריר ישראל לשעבר במדינה, נאור גילאון, נאלץ לכתוב ברשתות החברתיות שישראל מודה להם על התמיכה, אך לא תוכל לקבל את עזרתם בשדה הקרב.
לתמיכה ההודית בישראל יש שורשים היסטוריים, אומר פרנג'פה: "בכל מלחמה שניהלנו מול פקיסטן קיבלנו תמיכה קריטית מישראל, בין אם באופן רשמי ובין אם מתחת לפני השטח. הממשלות ההודיות הקודמות לא תמיד היו גלויות לגבי התמיכה הזו, אך מאז שמודי עלה לשלטון, השותפות עם ישראל ברורה לחלוטין, והיא גם מנותקת מהיחסים שלנו עם מדינות ערב. אנחנו רוצים יחסים טובים עם מדינות ערב, במיוחד עם האמירויות וסעודיה, ובמקביל גם יחסים מצוינים עם ישראל. את המכשול הזה כבר חצינו. היה הרבה זעם על הזוועות שחמאס ביצע, והזעם הזה, יחד עם התפיסה שמדובר במדינה קטנה שתמיד עזרה לנו, הובילו לתמיכה נרחבת".
הכתבה המלאה תתפרסם מחר (שישי) במוסף שבת של מקור ראשון
