כאשר ראש שב"כ רונן בר הוזמן ביום ראשון לפגישה אישית עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שניהם כבר ידעו שמתקפת הפתע המחודשת על חמאס והג'יהאד האסלאמי תחל בהמשך השבוע. אלא שגם הידע המשותף הזה לא מנע מנתניהו להטיל על בר פצצה: החלטתי לפטר אותך.
קשה לומר שהמהלך היה מפתיע. לפי המסורת, ראשי הממשלה וראשי שב"כ נוהגים לקיים פגישות עבודה בארבע עיניים בתדירות של פעם בשבוע או שבועיים, לרוב בימי רביעי או חמישי. נתניהו נמנע מהן כמעט לחלוטין בחודשים האחרונים, כך שבר יכול היה לנחש מה מטרת הזימון ללשכת ראש הממשלה בירושלים.
מאז הפגישה ביום ראשון הואצו שני מסלולים במהירות: מצד אחד הליך הפיטורים, שאמש נועד לעלות לאישור הממשלה, עוד לפני העתירות שיישמעו בבג"ץ נגד הצעד הזה. חלקן יטענו שהפיטורים נעשו "בלי שימוע", וטענה נוספת היא שנעשו תוך ניגוד עניינים.
מצד שני ממשיכה להיחקר הפרשה שבה הועברו למקורבי נתניהו תשלומים שלפי החשד מקורם בקטאר, והשבוע המעורבים בה החלו לפטפט בתקשורת. האם יש קשר בין הפיטורים ובין החקירה והמהלכים הפוליטיים לאישור תקציב המדינה? תלוי את מי שואלים. בצמרת שב"כ בטוחים שכן, ואילו בלשכת ראש הממשלה חוזרים על הנימוק שמוצג לממשלה: משבר אמון בין נתניהו לבר.
כבר לפני חודש פרסמנו כי בר גמר בדעתו שלא להתפטר, וזאת אף שנתניהו הראה לו בפירוש את הדלת החוצה. כוונתו של נתניהו לפטר את ראש שב"כ טרם נודעה אז ברבים, אבל בשירות ראו את מבול ההצהרות נגד הארגון וראשיו מצד פוליטיקאים ובערוצים המזוהים עם הקואליציה, כסימן לבאות. מה שהאיץ את התהליך הוא הריאיון שנתן לערוץ 12 קודמו של בר, נדב ארגמן – שבו יצא בחריפות נגד נתניהו ואיים לחשוף נגדו ידיעות שברשותו. בר ניסה לתקן את הנזק במכתב שפרסם בשישי שעבר לגמלאי שב"כ, שבו הבהיר כי "איומים אינם דרכנו", אך ללא הועיל.
אם הליך הפיטורים יימשך כסדרו, הם ייכנסו לתוקף ב־20 באפריל; בר לא צפוי להתנדב לעזוב את תפקידו קודם לכן. אם לתפקיד ימונה במקומו מ', שעד לפני שלושה חודשים כיהן כסגנו, ההחלטה תיחשב "טבעית". בשבועות האחרונים היה מ' חלק מצוות המשא ומתן להחזרת החטופים, ובעבר מילא שורת תפקידים במרחב ירושלים ויהודה ושומרון בשב"כ, כולל תפקיד ראש המרחב.
עם זאת, ייתכן שהרמזים בתקשורת ולפיהם נתניהו אכן שוקל את מ' כמועמד לתפקיד, עשויים לשמש מסך עשן בדרך למינוי מסוג אחר: איש שב"כ לשעבר או אפילו גורם מחוץ לארגון, בדומה למינוי אלוף עמי אילון, מפקד חיל הים לשעבר, אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין – העיקר שהראש החדש יהיה "נאמן" לנתניהו.
מי שמתאים לפרופיל כזה, שכולל ניסיון רלוונטי ונאמנות לנתניהו, עשוי להיות מאיר בן־שבת, שכיהן כראש מרחב דרום בשב"כ וגם כראש המטה לביטחון לאומי. אלא שבן־שבת, כיום ראש מכון משגב לביטחון לאומי, כבר לא נחשב מקורב לנתניהו. בן־שבת חזר ופרסם השבוע הודעה שבה הבהיר כי אינו מועמד לתפקיד. ואולם גם ההודעה הזו לא מהווה בהכרח סוף פסוק: ראש הממשלה עשוי לנסות בכל זאת לקרוא לו לדגל ולהציע לו את התפקיד.
כגוף ביון חשאי, בשב"כ לא רגילים לעמוד באור הזרקורים. אנשיו מנסים בינתיים להמשיך בעבודה השגרתית, שהועצמה עם חידוש הלחימה בעזה. במקביל מתנהלת שם גם חקירת פרשת המעורבות הקטארית בסביבת ראש הממשלה. אגב, סגנו של בר כיום, ב', עמד בעבר בראש האגף לסיכול ריגול, כך שהוא מבין דבר או שניים בנושא. בדומה למ', גם הוא צמח במרחב ירושלים, כמו רוב ראשי השירות לשעבר. אלא שהוא מונה לתפקיד הסגן רק לאחרונה, ועל כן לא סביר שהוא יתמנה בעצמו לתפקיד הראש. אם פיטוריו של בר ייכנסו לתוקף מבלי שימונה לו מחליף – כפי שקורה בעקבות העימות עם היועמ"שית על מינוי נציב קבוע לשירות המדינה, שבגינו מתעכב גם מינוי ראש מערך הסייבר הבא – ייתכן שב' יכהן בפועל כראש עד למינוי קבוע.
מבחינת שב"כ הסערה הזאת קשה במיוחד. הארגון מוצא עצמו בלב ויכוח פוליטי, אחרי עשרות שנים שבהן נהנה מתקשורת מלטפת. הוויכוח על פיטורי בר מסעיר את בכירי שב"כ לשעבר. בשיחות ביניהם, רבים מאשימים את ארגמן בזירוז הפיטורין של בר, ואף תולים בו את האשמה בהזנחת מערך הסוכנים האנושיים בעזה בשנים האחרונות. במסגרת ההליך, שהחל בימי יובל דיסקין כראש שב"כ, ניתנה עדיפות לאיסוף הטכנולוגי, שהפך עם השנים לחזות הכול. אגב, דיסקין עצמו בולט בשתיקתו הרועמת לאחרונה. בעבר התבטא בחריפות נגד התנהלות נתניהו בשורה של נושאים, אבל כעת הוא לא השמיע אפילו מילת תמיכה אחת בבר, נוכח מהלך פיטוריו.
במקביל, גם צה"ל נמצא במשבר קשה: שחיקה חריפה של היחידות הלוחמות ובני משפחותיהם של החיילים, מחסור בלוחמים ובאנשי טכנולוגיה, צניחה במספר המילואימניקים שמתייצבים לשירות, משבר אמון של חיילים במפקדים למרות החלפת הרמטכ"ל, ואי אמון של מילואימניקים ומשפחותיהם בהנהגת המדינה.
המבצע הקרקעי הבא בעזה כבר יצא לדרך, אבל לא ברור באיזה היקף הוא יתבצע. אם צה"ל יבקש שוב לגייס ארבע אוגדות מילואים כדי לצאת למתקפה קרקעית, בהתאם לתוכנית זמיר להכרעה סופית של חמאס – אם יש בכלל דבר כזה – המשבר עלול לתת את אותותיו בפעם הראשונה גם בקרב הכוחות הלוחמים בשטח.
