כבר שלושה חודשים נוכחים כוחות צה"ל בסוריה. הלוחמים שוהים בכתר החרמון מאז נפל משטר אסד וכוחותינו התמקמו באזור החיץ בגולן וכבשו את פסגת החרמון הסורית. תשעה מוצבים הוקמו בסוריה במהירות שיא; שניים ברכס המושלג ושבעה לאורך אזור החיץ. הנוכחות הישראלית בסוריה מאפשרת שליטה באש ובתצפית על עשרות קילומטרים בעומק סוריה ולבנון.
המוצב הצפוני ביותר, הקרוי ח'1, נבנה על בסיס מוצב הנדסה של הצבא הסורי. כיום נמצאת שם יחידת האלפיניסטים, שמחזיקה במוצבי החרמון בגובה 2,800 מטרים מעל פני הים ופועלת בתנאים שבצה"ל לא הכירו זה יותר מ־50 שנה. מוצב ח'1 עבר שיפוץ כדי שיהיה ראוי למגורי הלוחמים, והם מתחזקים אותו בניקיון יומי ובתיקונים נחוצים. את האספקה למטבח הם מקבלים בחבילות מוצנחות או בחתולי שלג, כשמזג האוויר מאפשר זאת.
"אירוע אחר לגמרי"
רס"ן במיל' בר מפקד על הפלגה שתופסת את הגזרה. "לשם כך התאמנו כל השנים", הוא אומר, ומדגיש שאין מקום לתחרות מול יחידת שלדג שכבשה את הפסגה: "מעניינת אותנו רק טובת המדינה ולא אם יחידה אחרת הגיעה לכאן לפנינו".
בלחימה במבצע חיצי הצפון פשטו הלוחמים על כפרי לבנון הסמוכים להר דב. שבועיים לאחר שהשתחררו, הוקפצו שוב לגזרה. "זהו תוואי שטח שהכרנו פחות אבל למדנו אותו בחודשים האחרונים", אומר בר. "היום אנחנו אוחזים כאן עם סדר כוחות גדול ואמצעי לחימה מתקדמים. ברור לי וללוחמים שאנחנו בשטח חדש ואנו מחויבים להיות דרוכים ומקצועיים יותר. אנחנו עושים פעילות התקפית מעבר למרחב שאנו נמצאים בו, כדי לשלול יכולות של האויב מסביב. תפסנו המון אמל"ח ותשתיות סוריות.
"אנחנו לא רואים את האויב בעיניים אבל יודעים שהוא פה. הגענו ליותר משמונה מהמוצבים הסורים כאן, למעלה, למטה וגם בצדדים. אנחנו מאוימים מכל כיוון. לכן הגישה שלי היא שאנחנו, ככוח הכי צפוני בצה"ל, צריכים להיות עם אפס סובלנות כלפי האויב. כל זיהוי חריג שנרגיש שמאיים עלינו – נתפוצץ עליו. כל אויב שיגיע למרחב – יושמד".
בפלגה סיימו לאחרונה הכשרת צוותי לוחמים נוספים, בתרגיל מסכם שנמשך ארבעה ימים ברכס החרמון כולו. זה התחיל במוצבים "מצפה שלגים" ו"דובדבן", המשיך בתרגילים באש, בפשיטות, באספקות בהיטס ובנשיאת משקלים, ולבסוף הגיעו הצוותים למוצב ח'1. "התרגיל דרש מהלוחמים להיות עצמאים בשטח, כולל הפשרת שלג לצורך שתייה ושינה במערות בלילות הקפואים. צריך לזכור שהתרגיל הזה היה בעבר ב'מגרש המשחקים' בחרמון הישראלי, שהוא שביעית מגודל השטח הנוכחי בו אנו נמצאים. מבצעית ולוגיסטית זה היה אירוע אחר לגמרי".
בר הוא מנהל מוצר בחברת הייטק. בתור מילואימניק, הוא השאיר את העבודה מאחור וגם את אשתו. לה ולכל בנות הזוג של הלוחמים הוא זוקף את העשייה שלהם כאן: "הן הלוחמות השקופות שלנו, עושות הכול לבד. אנחנו מנותקים פה מתקשורת ובלעדיהן לא היינו מצליחים לעשות זאת".
תפיסה חדשה
מפקד מבצע ההשתלטות על אזור החיץ והמוצבים הסוריים, שהרחיב למעשה את הגזרה שתחת אחריותו בעשרות קילומטרים, הוא תא"ל יאיר פלאי, מפקד אוגדה 210. "עשינו הכנה מקדימה ואני שמח על כך", אומר פלאי. "ההכנה נעשתה, לא משום שידענו שניכנס לסוריה אלא כי הבנו שבצד השני נמצאים צבא סוריה, חיזבאללה, האיראנים והחות'ים".
גם הוא לא חשב שצבא סוריה ייפול. "ההתפתחויות היו מאוד מהירות ומפתיעות", אומר פלאי. "ועדיין, נערכנו לכך. ראינו את הקריסה מול העיניים, את הצבא הסורי נוטש את המוצבים, עולה על אוטובוסים ונע צפונה. בתוך שעות היינו כבר במוצבים שלהם ובמקומות נוספים, כי הבנו שבצד השני מתרחש משהו שאנחנו לא מבינים. היה ברור שצריך לתפוס את מרחב האבטחה מהר, אחרת היינו פוגשים את האויב בגדרות היישובים הישראליים ברמת הגולן". קו המחשבה הזה מוביל רבים ממפקדי צה"ל בעקבות 7 באוקטובר; חשיבות יצירת אזורי חיץ בין האויב ובין אזרחי ישראל, ופגישת האיום מחוץ לשטח המדינה.
"הלוחמים הופתעו כשהתרחשה הפשיטה", אומר פלאי. "לקחנו יחידות שרק יצאו מלבנון ואמרנו לחיילים: 'מחר בערב אתם בסוריה'. אלה חיילים שהיו בעזה, בלבנון ובסוריה בתקופה של פחות משנה". כעת, 9 גדודים מחזיקים את כל אזור החיץ וכתר החרמון.
"במקור, אוגדה 210 היא אוגדה שקטה", מפרט פלאי, עד לפני שנה מח"ט גולני. הוא השתתף עם החטיבה בלחימה הקשה בשג'אעייה, ואז נשלח צפונה לפקד על האוגדה. "העסק פה התחיל להתחמם תחת מפקד האוגדה הקודם בעקבות רקטות רבות ששוגרו למרחב רמת הגולן, ולצערנו גבו את חייהם של לא מעט הרוגים, רובם אזרחים". הוא מזכיר את בני הזוג ברנס מקיבוץ אורטל שנהרגו מפגיעת רקטה במכוניתם, את מותם של חיילי גולני מפגיעת כטב"ם במחנה צבאי ואת האסון במג'דל־שמס, שנהרגו בו 12 ילדים מנפילת רקטה במגרש הכדורגל בו שיחקו. "בהמשך הגענו לוואדי שבעא, שהרקטה ההיא שוגרה משם, השמדנו את כל המרחב וסיכלנו את מי שהיה קשור לשיגור הקטלני".
מוכנים לכל תרחיש
"לשמחתנו הגולן היום שקט", אומר תא"ל פלאי. "יש פה אוכלוסייה חזקה, הדרוזית וגם היהודית. אף אחד לא התפנה מכאן במלחמה".
פלאי עצמו נולד ברמת הגולן ומשפחתו מתגוררת כאן, והוא מכיר מקרוב את האתגרים הניצבים בפני תושבי האזור. "אנחנו שמחים בחזרה לשגרה. התיירות חוזרת לפעול והחקלאות במקומות המורכבים מתאוששת", הוא אומר. "טוב שהגולן חוזר לפרוח. תושב רמת הגולן לא חי את העובדה שיש לוחמים באזור החיץ והוא גם לא צריך להרגיש בזה. הוא צריך להמשיך לחיות את חייו. זאת המשימה שלנו. צה"ל נמצא היכן שהוא נמצא כדי שאזרחי מדינת ישראל יוכלו לחיות בשקט ובביטחון, זאת המשימה והיא ממומשת".
מה הלאה?
"במזרח התיכון אנחנו אף פעם לא יודעים מה הלאה. אנחנו מוכנים לכל דבר, נערכים לכל תרחיש, ומה שיגידו – נעשה. אמרנו ללוחמים שנהיה כאן לפחות שנה".
תא"ל פלאי עוסק בין השאר בסיוע הנרחב לאוכלוסייה הסורית באזורי החיץ. בקונייטרה תוקנו קווי חשמל, בחמדיה שוקמו צינורות המים ולמרפאות הוכנסו צוותי רפואה של ארגוני בריאות בינלאומיים. ביום ראשון, עשרות דרוזים מהכפר הסורי חדר יצאו לעבודה בשטחי ישראל בתוכנית ניסוי: אם הפיילוט יצליח, הוא יורחב.
פריסת החסות הישראלית על הדרוזים בסוריה היא רבת משמעות. בסוכנות הידיעות רויטרס דווח שכמאה בכירים מהעדה הדרוזית בסוריה צפויים להגיע היום לרמת הגולן ולהיפגש עם שייח' מואפק טריף, מנהיגה הרוחני של העדה הדרוזית בישראל, ועם אישים דרוזים נוספים.
שר הביטחון ישראל כ"ץ הבהיר כי ישראל תגן על האוכלוסייה הדרוזית בסוריה גם כדי להרחיק איומים מהגבול, אך גם מתוך מחויבות לבני העדה בישראל. במקביל, ישראל העבירה בשבועות האחרונים 10,000 חבילות סיוע הומניטרי לדרוזים בסוריה, בעיקר לאזור "הר הדרוזים" בסווידא.
