לא צריך לחפש הרבה, אומרת איילת לאש. הסרטונים זמינים ברשתות החברתיות, והם קיימים בשפע: גנבי רכב פלסטינים מצלמים את עצמם עם השלל שבזזו מרחובות ישראל, מתהדרים בסחורה ומציעים אותה למכירה לכל המעוניין. "את מחפשת דגם – ראב 4, מאזדה 5 – והסרטונים פשוט רצים".
היא פעילה מוכרת, ימנית וחסרת מורא ברשתות כבר עשור. הטבח והמלחמה שינו קצת את המיקוד שלה. "לפני כן עסקתי בעיקר בצרות שלנו פה ביו"ש. הייתי מדווחת בעקביות ובעקשנות על יידויי אבנים ובקבוקי תבערה, גם כשזה לא עניין אף אחד. אמרתי שאני עושה לשם שמיים ולא לשם לייקים. תוך כדי כך הבעתי את הדעות שלי, למשל שצריך טרנספר. בעבר הסתכלו עליי יותר כעל ימין קיצוני מאשר היום. כתבתי גם שאנחנו צועדים לקראת קטסטרופה. חזרתי על זה שוב ושוב. לא ידעתי מאיפה זה יבוא ומתי, אבל היה ברור לי שצפויה כאן מלחמה קשה ועקובה מדם. אחרי מבצע שומר החומות אמרו 'נכון, היא צודקת', אבל זה התקרר מהר מאוד.
"כשהתחילה מלחמת חרבות ברזל, אמרתי – מסתבר שאין מודיעין. בואו נראה מה אני יכולה לדעת בעצמי. מה עוד אמצא שהמודיעין שלנו לא מזהה. אני הרי גרה פה ברחלים בתוך מעין מובלעת, כשסביבי ארבעה כפרים".
בתיו של הכפר הפלסטיני הסמוך נשקפים מהחלון בסלון ביתה. "הימים הראשונים למלחמה היו מפחידים מאוד", היא נזכרת. "בעלי גויס, נשארנו ביישוב רק נשים וילדים ואולי עשרה גברים. הייתה פה חרדה קיומית, חששנו שאין מי שיגן עלינו. כשהלחץ קצת ירד והביאו לפה חיילי הגמ"ר, התחלתי לבדוק דרך הרשתות מה קורה פה בכפרים. ופתאום אתה מגלה שהמודיעין באמת לא קיים. זו לא הייתה מעידה חד־פעמית, זה לא באג, זה לגמרי פיצ'ר. אתה רואה ונדהם. מגלה שיש ערבים שמצלמים את עצמם בתל־אביב וביפו – עובדים, מטיילים, מבלים – ובמקביל מצטלמים פה עם כלי נשק. במדינה נורמלית מישהו אמור לעצור אותם עוד באותו לילה. והם מעלים את הדברים לרשת בפנים גלויות ובלי להסתיר את שמם, וגם כשזה כבר שבוע באוויר, אף אחד לא מגיע אליהם. והם מסיתים. מפרסמים סרטונים מהטבח, סרטונים קשים של נשים נגררות וחטופים על טנדרים וכל הדברים הכי מזעזעים שיש, ומוסיפים שירי הלל ותשבחות.
וכמה שעות את מקדישה לפעילות ברשת?
"כשיוצא לי, כשיש זמן. העשייה שלי ברשתות מורכבת מכמה דברים: העלאת ידיעות שמגיעות אליי באופן אישי, דברים שאנשים שולחים לי מדי יום, וגם תגובות שלי ברשת. זה חשוב בעיניי, כדי להראות שהטון השולט במרחב הזה הוא לא שמאל, לא להשאיר להם את המילה האחרונה. בנוסף ישנו העניין של חדשות שלא מופיעות בערוצי המיינסטרים, ואני מנסה לחשוף אותן. סיפור המכוניות הגנובות, הסרטונים עם כלי הנשק".
היא לא קוראת ערבית, משתמשת בשירותיו הקלים לתפעול של גוגל טרנסלייט. הנבירה בחשבונות טלגרם של תושבי כפרים פלסטיניים ושאר גורמים, לוקחת זמן. "אני מגיעה לזה בדרך כלל אחרי שהילדים כבר ישנים", היא מספרת. עיקר הפעילות שלה מתרחשת בטוויטר ובטלגרם. פייסבוק סגרו לה את החשבון לצמיתות, היא פתחה שם חשבון חדש, וגם הוא נחסם לשלושים יום.
בנס,
בנס שאין עוד נרצחת היום.
יוש מופקרת לגמרי.
איפה השבכ? צהל? איפה ראש הממשלה? שר הביטחון?
איפה?!
למה כל יום יש פה פצועים??
יש 2 אפשרויות:
או שמערכת הביטחון לא עושה כלום למנוע את הטרור היומיומי הזה,
או שהיא עושה, ואז זה חרפה גדולה כי היא עושה את זה מאוד מאוד גרוע.
הפקרות! pic.twitter.com/Ye3OhUMNAS— איילת לאש (@ayeletlash9) March 11, 2025
"בטיקטוק פשוט יותר למצוא את החומרים, בטלגרם צריך לחפור יותר ולהפעיל קצת תחכום. אתה מוצא קישור, רואה שיש לאותו משתמש גם אינסטגרם, ושם אתה מגלה יותר פרטים עליו ומצליב מידע". כך היא אוספת ומפרסמת תמונות, שמות וכתובות של מחבלים בפוטנציה – אם לא בפועל.
רשויות החוק עושות משהו עם המידע שאת מציפה?
"מעט מאוד. אני כן שמה לב שלאחרונה מתגבר הבאזז סביב הסיפור של רכבים גנובים, יותר מדווחים על זה" – על המחיר הכלכלי שמשלמים אזרחי ישראל, ועל מעורבות הרשות הפלסטינית. "הם מצלמים סרטונים שמראים את המשטרה מחרימה להם כלי רכב, אבל זו טיפה בים. בשבוע שעבר העליתי תיעוד של גנב רכב: הוא צילם את המשטרה מגיעה אליו ולוקחת חמש־שש מכוניות שגנב, לו עצמו לא עשו כלום – וכבר באותו יום הוא הצטלם עם רכב חדש". גנוב ככל הנראה. אותו פלסטיני, עמר שמתגורר ביטא, פרסם כאמור את פשיטת המשטרה, כפי שתועדה במצלמות ביתו, וגם תמונה של מאזדה חדשה, נטולת לוחית רישוי. בתמונה נוספת שהעלה, כבר יש למכונית לוחית רישוי. אולם לאחר בדיקה שביצעה באתר ייעודי, גילתה לאש כי המספר הזה שייך בכלל לרכב מסוג קיה.
לפי מה שאת רואה ברשתות, מה השתנה בהלך הרוח הפלסטיני מאז שבעה באוקטובר?
"אני חושבת שלאורך השנים היה ברור מאוד מה הכוונות ומה השאיפות שלהם, ובאותו יום הוכח שהחלום שלהם ישים. מבחינתם מדובר בהצלחה מסחררת. אין ספק שהמוטיבציה עלתה פלאים, וזו לא שאלה של האם, אלא מתי. רק למצוא את הטיימינג הנכון.
"זו לא בעיה רק שלי כתושבת המקום הזה. בסוף, אנחנו יישוב מצ'וקמק של מאה משפחות, מה הבעיה לדהור מפה לכפר־סבא או לראש־העין, ערים שגרים בהן עשרות אלפי ישראלים? אלה מרחקים קצרים בהרבה ממה שהמחבלים נסעו בדרום. אנחנו רואים גם את ההתחמשות המטורפת בפנים הארץ. החשש הוא לא מה שמפעיל אותי, אבל צריכים להיות מודעים לבעיה".
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') בדיוקן
