שר המשפטים יריב לוין נחוש לקדם את המהלך להדחת היועצת המשפטית לממשלה, למרות כל הקשיים בדרכו. בסביבתו מעריכים כי ההחלטה על הבעת אי אמון ביועמ"שית גלי בהרב־מיארה תובא לאישור הממשלה בעוד תשעה ימים או בעוד 16 יום. "ברור שזה לא יובא לאישור ביום ראשון הקרוב. צריך לתת לשרים זמן ללמוד את החומר ולהתכונן לישיבה", אמרו מקורביו, שציינו כי השר טרם הכריע בשאלה מי למנות כנציג הממשלה בוועדה הציבורית המייעצת – אולם הוא בכל מקרה יביא לאישור הממשלה את הדחתה, גם בהיעדר רוב בוועדה.
בסביבתו מציינים שהשר מעריך כי בג"ץ יתקשה לפסול את הדחת היועצת. "לא פעלנו בחיפזון, הקשינו על השופטים לפסול את ההחלטה. אנחנו מגלגלים אליהם עכשיו שורה של נושאים: שינוי שיטת בחירת נציב תלונות הציבור על שופטים, שינוי שיטת בחירת השופטים ועוד. הם כמובן יכולים תיאורטית לפסול הכול, אבל מעשית זה לא פשוט. זה מייצר עליהם לחץ גדול, וגובה מחירים עצומים. נראה שהם יצטרכו לבחור במה לעסוק ועל מה לוותר. הדרך שבה פעלנו, בקונצנזוס מלא בתוך הממשלה – אפילו בתמיכת שר החוץ גדעון סער, שמינה את היועמ"שית – תקשה עליהם מאוד לקבל עתירות נגד ההדחה".
אתמול התניע השר את מהלך ההדחה, כששיגר מכתבים למזכיר הממשלה עו"ד יוסי פוקס, ליושב ראש הכנסת אמיר אוחנה וליושב ראש ועדת חוקה, ח"כ שמחה רוטמן. במכתבו הראשון ביקש לוין להעלות על שולחנה של הממשלה הצעת החלטה שבמסגרתה תביע הממשלה אי אמון ביועמ"שית, "נוכח התנהלותה הבלתי הולמת, ונוכח קיומם של חילוקי דעות מהותיים וממושכים בין הממשלה לבין היועצת, היוצרים מצב המונע שיתוף פעולה יעיל". במכתבו נוסף, שיועד לפוקס, ביקש לוין לקבוע מועד לבחירת נציג הממשלה לוועדה הציבורית למינוי היועמ"ש. במכתבו לאוחנה ורוטמן ביקש לוין לפעול לבחירת נציג הכנסת לוועדה הציבורית. מטרתם של שני המכתבים האחרונים היא להשלים את הרכבה של הוועדה כדי שהממשלה תוכל לבקש ממנה להתכנס ולדון בשאלת הדחת היועמ"שית.
במסמך הנימוקים להצעת ההחלטה תקף השר את בהרב־מיארה: לדבריו, היא "ריסקה עד עפר את אותם עקרונות שבשמם התיימרה לפעול…וכל זאת בכסות צינית ודוגמטית של 'שלטון החוק'". הוא הוסיף כי "תחת הנהגתה הפך מוסד היועץ המשפטי לממשלה לרשות פוליטית עריצה, לפרקים אלימה ודורסנית ממש. היועצת פועלת כזרועם הארוכה של מתנגדי הממשלה, ולא בוחלת באמצעים כדי לסכל את רצון הבוחר. היא השתמשה בשסע הפוליטי בישראל כקרדום לחפור בו שתי מערכות דין – אחת לתומכי הממשלה והשנייה למתנגדיה".
השר הוסיף כי "כובע היועצת איננו כובע קסמים. מי אשר חובשתו, לא הופכת באחת לנטולת פניות וחסרת משוא פנים. דרוש בתפקיד זה יותר מקורטוב של שאר רוח ויושרה אישית. על היועצת לנתק את עצמה מעמדותיה האישיות, ולא להשתמש לרעה בסמכויותיה ככלי לקידום תפיסותיה הפוליטיות. כובע היועצת איננו כתר הממלכה". הוא ציין עוד כי "היועצת ניכסה לעצמה כוח כמעט בלתי מוגבל, חסר רסן, ועשתה בו שימוש פוליטי גס ומכוער בתחפושת מיתממת של מקצועיות ואובייקטיביות. בכך השחיתה את מידותיו של מוסד היועמ"ש לבלי היכר, וכהונתה תיזכר ככתם בדברי הימים על מוסד זה".
