שנה וחמישה חודשים לאחר תחילת מלחמת "חרבות ברזל", דנה היום (ב') הוועדה לביטחון לאומי של הכנסת בתופעת המחבלים המטופלים בבתי החולים הציבוריים בישראל, הפסקתה והקמת מערך רפואי ייעודי בבתי הכלא.
את הדיון המהיר בנושא ביקשו חלק מחברי הכנסת בוועדה. בבקשה נטען כי המצב כיום הוא בלתי נסבל, כאשר מחבלי נוח'בה מקבלים טיפול רפואי בבתי החולים הציבוריים שמשאביהם מוגבלים, כאשר לא תמיד מדובר בטיפול מציל חיים. לדבריהם, טיפולים אלו פוגעים בתחושת הביטחון של הצוותים הרפואיים ושל המטופלים ויוצרים עומס על המערכת הציבורית על חשבון אזרחי ישראל.
לאור זאת, טענו חברי הכנסת, יש להגדיר מתווה ברור שיעניק אך ורק טיפול רפואי הכרחי, תוך מניעת ניצול משאבי מערכת הבריאות הציבורית מעבר לנדרש. נציגי משרד הבריאות הודו כי אכן טופלו עשרות רבות של מחבלים בבתי החולים הציבוריים מאז 7 באוקטובר, אלא שלדבריהם, "מטפלים במצב מסכן חיים כפי שהוגדר בחוק".
יו"ר הוועדה, ח"כ בועז ביסמוט, אמר בפתח הדיון כי הוועדה מתכנסת כדי לתקן עוול מתמשך וכדי לשים סוף לאבסורד שזועק לשמיים. "מחבלים שנהנים מטיפול בבתי חולים בישראל, לעיתים כתף אל כתף עם הקורבנות שלהם – זה דבר מקומם והזוי ואין לו מקום יותר במדינה. הסיפור של אותם מחבלים צריך להסתיים בשטח".
בוועדה נחשפו נתונים מקוממים והמשתתפים בה לא נותרו אדישים אליהם. חברת הכנסת יוליה מלינובסקי טענה כי אחד המחבלים ששוחרר במסגרת עסקת החטופים היה מורדם ומונשם במשך שנה שלמה בבית חולים בישראל. עלות הטיפול במחבל עבור משלם המיסים הישראלי עמדה על לא פחות משישה מיליון שקלים, כחצי מיליון שקלים לחודש.
עוד טענה מלינובסקי כי על פי מקורותיה, בין 150 ל-250 איש טופלו במסגרת הבריאות הציבורית מאז פרוץ המלחמה. "אין נתון רשמי כי המערכת מסתירה את הנתונים הרשמיים", היא אמרה, "יש השתקה של האירוע. עשיתי קול קורא לציבור שיביאו מקרים ושידברו, אבל הרופאים יכולים לדבר רק בעילום שם ובסתר. מה יש במשרד הבריאות? שוב אותה הקונספציה? אם יש בעיה צריך לטפל בה. לא להשתיק אותה. רופאים לא מקבלים אישור מהממונים עליהם להופיע בוועדות הכנסת ולדבר על הנושא, וגם כשהם מדברים, המערכת קמה עליהם ונוקמת בהם".
ח"כ אושר שקלים הוסיף על דבריה של מלינובסקי וסיפר כי הגיש הצעת חוק לפיה הטיפול הרפואי במחבלים יתקיים אך ורק במתקני שב"ס, אלא שהיא אינה מקודמת בגלל התנגדות משרד הבריאות משיקולים פרוגרסיביים, "למרות החרגות שבוצעו כמו טיפול מציל חיים שאי אפשר לטפל במתקני השב"ס".
ארגון "בצלמו" הציג נייר עמדה ובו אחד המקרים בו הוא מטפל: לפני כשנתיים, השוטר משה חן, שנפצע קשה בעת שמנע בגופו פיגוע ב-2015, ביקש מהארגון ייצוג בבית המשפט לאחר שהתברר כי המחבלת שהתפוצצה נזקקה לניתוח קוסמטי באף. המחבלת עתרה שוב ושוב לבתי המשפט השונים במימון ארגונים לזכויות אדם לאחר שנחסמה דרכה על ידי הנפגע.
"דילמה מוסרית מורכבת וכולם צודקים"
ד"ר הגר מזרחי, ראש חטיבת הרפואה במשרד הבריאות, הדפה את האישומים: "יש מרכז רפואי בשב"ס שיש לו יכולות אשפוז מסוימות וטיפולים מסוימים ומחבלים שנזקקו למשל לדיאליזה הועברו לשם. בתי החולים נדרשים לתת טיפול במצב מסכן חיים כפי שהוגדר בחוק זכויות החולה. מאז 7 באוקטובר טופלו עשרות רבות של מחבלים רק בדברים שנדרשנו לטפל – כאמור בסכנת חיים או סכנת נכות חמורה שאינה הפיכה". בדבר השתקה של רופאים, השיבה מזרחי כי "מעולם לא היה איסור שכזה".
ד"ר מרים מדר, ראש ענף רפואת אסירים בשירות בתי הסוהר, ציינה כי סוגיית הטיפול במחבלים מורכבת אתית ומדינית והמדינה חתומה על הסכמים: "חוק שירות בתי הסוהר דורש לטפל בכל אסיר שנכנס לבתי הסוהר לשם שמירה על בריאותו. לא תמיד אפשר להבדיל בין מקרים של סכנת חיים או לא, כמו חולה סכרת שיכול להסתבך".
גונדר משנה כנרת צימרמן, משנה ליועמ"ש בשב"ס, הוסיפה כי ההתמודדות היומיומית עם המחבלים היא של שב"ס וכי הם לא מקבלים טיפול מהיר יותר מאחרים: "כל מה שאנו יכולים לתת בתוך הכלא – אנחנו עושים".
לקראת סוף הדיון, אמר פרופ' חגי לוין, יו"ר איגוד רופאי בריאות הציבור: "אנו בדילמה מוסרית מורכבת וכולם צודקים. ככל שנשכיל להגדיל את השירותים בתוך שב"ס, כך גם פחות אנשים יגיעו לבתי החולים עם עלויות עתק. יש לבחון מהם השירותים החסרים כדי לצמצם זאת".
ד"ר איתן לבון, מנהל בית חולים השרון וחבר לשכת האתיקה של ההסתדרות הרפואית בישראל, הוסיף כי "אנו לא מתנגדים להעברת הנושא הזה מבתי החולים לגוף חיצוני אבל גם על פי כללי האתיקה ואמנות בינלאומיות אנו מחויבים לתת טיפול למי שנכנס בשערי בית החולים. אני כמנהל בית חולים, אם יש מישהו שקשה לו לטפל, אז חובה עלינו למצוא מישהו אחר שיעשה זאת". כשעלתה השאלה האם הוא מכריח את רופאיו לטפל במחבל המגיע לבית החולים, לבון נמנע מלענות עליה.
