"וזכני לגדל בנים ובני בנים, חכמים ונבונים, מאירים את העולם בתורה ובמעשים טובים", מתנגן השיר הלקוח מהתפילה לאחר הדלקת נרות, בשעה שטירוני חטיבת "חשמונאים" מצהירים אמונים לצה"ל. חודשיים עברו מאז שהוקמה החטיבה החרדית הראשונה בצה"ל, ואמש התקיים טקס השבעת הטירונים באנדרטת קברות המכבים במודיעין. מתוך רגישות דתית נקרא הטקס "הצהרה", כנהוג אצל חיילים דתיים באופן כללי; הלוחמים אכן הצהירו ולא נשבעו.
כשבעים טירונים השתתפו בטקס, לצד מאה מילואימניקים שהתגייסו בעבר לשלב ב' וכבר עשו טירונות 02, וכעת עברו הכשרת לוחמי 07. הטקס נפתח בקריאת פרק א' מספר יהושע העוסק בכיבוש הארץ. בין נאום לנאום שולבו גם סיום מסכת מגילה, שירת "מי שבירך", ואת שירת התקווה ליווה גם הניגון "ממקומך מלכנו תופיע". "גם זה סוג של נחת", אמרה בהתרגשות אם חרדית שיושבת סמוך אליי. זה הבן הראשון במשפחתה שהתגייס: שני אחיו הגדולים למדו בישיבה. "כל אחד והדרך שלו, "כל אחד והנחת ממנו".
"גברים בצד שמאל, נשים בצד ימין", הכריז המנחה שוב ושוב, וביקש לשמור על הפרדה בקהל. מארגני הטקס הכינו מספר כיסאות מצומצם יחסית, אולי מחשש שחלק מהמשפחות לא יגיעו לטקס, אולם הרחבה המצומצמת הייתה מלאה. רוב המשפחות אינן מלב החברה החרדית: בקהל מצאתי תמהיל של חרדים "חוצניקים", חרד"לים ובני הציבור החרדי-ספרדי. ילדים קטנים רצו לתוך הרחבה, ואחד המפקדים שם לב לפעוטות, ובמקום לבקש שיזוזו מהרחבה אמר שהם משמחים אותו: "מצד אחד אני מוקף בחיילים חרדים, ומצד שני בדור העתיד של החברה החרדית".
"אני מתרגש להיות כאן היום. תמיד רציתי להתגייס, גם אם כחרדי לא אמרתי את זה", אומר זכריה ליבוביץ מבית-שמש. "זה התחדד אצלי במלחמה, אחרי שהלכתי להלוויות של חברים. זה נגע לליבי, והבנתי שכולנו צריכים לשרת בצה"ל. אי אפשר שמגזר מסוים לא ישתתף בלחימה".
איך הולך לך בטירונות?
"לא אגיד שלא קשה, אבל עוברים את זה יחד. אנחנו נלחמים יחד, לומדים גמרא יחד, אנחנו מבינים זה את זה כי אנחנו מגיעים מאותו העולם. זה מקל".
אמו של זכריה, עליזה, משתפת בעברית מתובלת באנגלית שהיא חשה גאווה על הצעד של בנה. "הוא תמיד רצה ללכת לצבא, והמסגרת הזאת מתאימה לו", היא אומרת. "לפני זה הוא למד בישיבה, וגם כאן יש לימוד בבוקר ולחימה משמעותית. כשהוא חוזר הביתה מהצבא הוא משתף אותנו. הוא אוהב את זה מאוד, אף פעם לא ראיתי את הבן שלי כל כך שמח, נראה שהוא מצא את המקום שלו".
יש גם דאגה?
"עכשיו הם בטירונות, כשהם יצאו לשטח אני מניחה שאדאג יותר".
אילו תגובות הוא מקבל בבית-שמש?
"אנשים מבינים שהוא ילד בן 18 ושזו ההחלטה שלו, הם מקבלים וחלקם גם מעריכים. במשפחה יש לו גיבוי מלא, כל האחים שלו הגיעו לכאן היום".
"זה חריג בקהילה שלנו, אבל זה טבעי בנשמה שלנו", אומר גדעון שושן, אבא של ברוך. "להיות חלק מהלחימה בתוך המלחמה – אין משהו יותר יהודי מזה. אנחנו מאוד גאים בו, וגם גאים בשאר הילדים שלומדים תורה ומשרתים איך שמשרתים. הרב שלנו תומך בזה, החברים בקהילה תומכים, ואנחנו שמחים שיש מסגרת שבה בחורי ישיבות ובני תורה יכולים לצמוח ולגדול ולהיות חלק מהצבא, וחלק מהמשימה הלאומית שלנו".
אתם מרגישים שהוא קיבל מעטפת רוחנית מתאימה?
"לפני שברוך התגייס הלכתי ונפגשתי עם המפקדים והצוות. לא קיבלתי דבר כמובן מאליו. זו תוכנית נחשונית, סוג של ניסוי. הצבא מנסה, ואנחנו רוצים שהם בעזרת השם יצליחו".
