אף אחד לא דמיין: כישלון ההגנה על יישובי העוטף

תחקירי צה"ל שפורסמו הערב (ה') כוללים ארבעה חלקים עיקריים – הכישלון המודיעיני והמבצעי בשנים ובחודשים שקדמו לטבח 7 באוקטובר, הכישלון בזיהוי הסימנים המקדימים בלילה שקדם לטבח, והחלק השלישי הוא בקריסת ההגנה על היישובים וחוסר היכולת של צה"ל להשיב מלחמה מאורגנת בחציו הראשון של יום 7 באוקטובר.

• פתיחה – אחרי כמעט שנה וחצי: פורסמו תחקירי צה"ל ל-7 באוקטובר
• חלק א' – התפיסות השגויות של ישראל ביחס לחמאס ורצועת עזה
• חלק ב' – כל המערכים כשלו, אף סימן לא זוהה: התנהלות צה"ל בלילה שקדם לטבח
• חלק ג' – אף אחד לא דמיין: כישלון ההגנה על יישובי העוטף 
• חלק ד' – מאז 2016: חמאס תכנן את הטבח שנים והמודיעין לא התריע

ציר הזמן – מ-6:29 בבוקר, שעת תחילת מתקפת חמאס, ועד להשבת השליטה ביישובים ובמוצבים בעוטף:

עיקר פעולת האויב במתקפה היה במהלך שש השעות הראשונות, אך גם לאחריהן נמשכה המתקפה הרצחנית. בזמן זה השיג האויב שליטה מבצעית בחלק ניכר מהיישובים ובצירי הגישה המרכזיים בנגב המערבי. עד לשעות הערב, בעקבות כמות הכוחות בשטח, הצבת מפקדים בכירים בזירות הלחימה וחלוקת האחריות בגזרות יחד עם מאמץ הלחימה של אזרחים ואנשי כוחות הביטחון, הושגה שליטה מבצעית ברוב המקומות. מאמץ טיהור השטח נמשך עוד מספר ימים. 

התחקיר קובע כי בכישלון ההגנה טמונים שלושה מרכיבים: הפתעה בהיעדר התרעה מודיעינית, ריבוי התקפות אויב בכוחות רבים, ומיעוט סד״כ ויכולות זמינות של כוחותינו ביחס להתקפת האויב. היה בכוחו של שינוי פרמטר אחד מתוך השלושה כדי להפחית את הרסניות התוצאות.

ההפתעה הייתה כה בסיסית, כך שצה"ל הופתע מעצם ההתקפה, כמות המחבלים והמוקדים, ניידות המחבלים והאכזריות שתוכננה ואומנה מראש.

באותו יום היו ארבעה גדודים בגזרה: 13, 51, סיירת נח"ל ו-77, כולם עם חצי מהלוחמים בגלל סוף השבוע והחג. הכוחות ביצעו כוננות עם שחר על פי הנהלים בשגרה, וללא שינויי היערכות. יש לציין שנוהל "כוננות עם שחר" השתנה בשנים האחרונות, כך בניגוד לעבר, לא כל הכוחות במחנות ובמוצבים נדרשים להתעורר ולהיות דרוכים ומוכנים בעמדות, אלא רק אלה שנמצאים במשימותיהם בחוץ. הסד״כ והיכולות לא עובו, למעט מספר כלי טיס ושיט – באופן שתאם את הערכות המצב שהתקיימו בלילה. 

ההתקפה של חמאס חולקה לשלושה גלים: 

גל ראשון – 6:29 עד 7:00: 1,175 מחבלי נוחבה שהיו בעמדות זינוק והגיעו מ-20 גדודים בכל רחבי הרצועה מפוצצים את הגדר וחודרים לשטח ישראל, היעדים שלהם הם תחנת משטרת שדרות, בסיס המודיעין באורים ובסיס אוגדת עזה במחנה רעים. במקביל לפשיטה ימית ואווירית ו-1,406 רקטות ופצצות מרגמה שנורות לארץ. 

גל שני – 7:00 עד 9:00: 600 פעילי נוחבה שמטרתם השתלטות על יישובים וצמתים ראשיים והגעה ליעדי עומק – מפה שנתפסה על מחבל שחוסל ב"חץ השחור" מגלה כי המטרה שלהם הייתה בסיסי חיל האוויר תל נוף, חצרים ונבטים. 937 פריטי תמ"ס במקביל. החל מ-7:00 יש הצטרפות של 1,325 פעילי חמאס שלא ידעו את התכנית ועוד 580 פעילי ג'יהאד איסלאמי ובלתי מזוהים. 

גל שלישי – 9:00 עד 16:00: 435 נוחבה שיתגברו את כל המוקדים ו-1,084 פריטי תמ"ס. 

הכוחות הפרוסים בגזרה החלו בלחימה עם פתיחתה – הגנו על הגבול, על היישובים ועל המחנות. לצד זאת, היו מקרים בהם אש האויב ריתקה את הכוחות למרחבים המוגנים באופן שאתגר את יכולות הלחימה. במגע בין אויב לבין כוחותינו במרחב המכשול נבלמו ושובשו מספר התקפות אויב. אולם, על רקע היקף החדירות הנרחב ועוצמתן ביחס להיקף הסד״כ ויכולות צה״ל במרחב – הגבול נפרץ ב-114 נקודות, בהם 77 פירצות שנפתחו בעזרת מטענים ועוד 37 שערים שנפרצו. סך הכל היו 66 מוקדי לחימה. מהאוויר שוגרו 16 כטב"מים, 37 רחפנים ושישה מצנחי רחיפה, ומהים עוד 7 סירות ועליהם 50 מחבלים ושני כצב"מים – כלי צלילה בלתי מאוישים. 

עיקר החטיפות בוצעו עד השעה 12:00, כאשר בזמן זה מרבית המחבלים שחדרו לשטח ישראל בבוקר כבר החלו לסגת לשטח הרצועה או נהרגו בקרבות. הלחימה בחלק מהיישובים נמשכה עד לשעות הערב, תוך התבצרות והסתתרות מחבלים בשטח גם בימים שלאחר מכן. השליטה במרחב הגבול הושגה בלילה הראשון לפרוץ המלחמה. 

האתגר המרכזי היה בבניית תמונת המצב, בעיקר בעקבות קריסת אוגדת עזה למשך מספר שעות בהן התחוללו עיקר הקרבות, תוך שמפקד האוגדה אבי רוזנפלד לא משקף זאת באופן ברור והפגיעה בשרשרת הפו״ש בחטיבה הדרומית, עם נפילת המח"ט אסף חממי ופציעת הסמח"ט בתחילת הקרבות. 

מתחקיר חיל האוויר עלה כי הם עמדו בכל הכונניות שהוגדרו, למעט שני אירועי חריגה מהכוננות שנבעו מירי התמ"ס הנרחב על בסיסי חיל האוויר. לצד זאת, כוננויות השגרה לא תאמו הערכות למתקפה רחבה בהפתעה. האתגר המרכזי בהפעלת הכוח האווירי היה להבין את תמונת המצב, ולהבין מה המיקוד שצריך להיות במתקפה רב זירתית. היה קושי רב להבדיל בין כוחותינו, אזרחים ומחבלים. ב-9:30 יצאה ההנחיה לתקוף כל רכב במרחב הגדר כדי למנוע כניסת מחבלים או חטיפת אזרחים ישראלים. 

לאחר השגת השליטה המבצעית במרחב הלחימה החל פינוי האזרחים מהיישובים, באופן מדורג ולעיתים אף תחת אש בשל המשך התבצרותם והסתתרותם של מחבלים ביישובים. התחקיר העלה מספר מקרים בהם כוחות לוחמים שנפגעו בקרב פונו לפני האזרחים. 

בראש המסקנות של צה"ל מופיע חוסר התאמה בין תכניות צה"ל והכוננויות שהעמיד למתקפה שקרתה בפועל. 

לקחים עיקריים: אסור לאפשר התפתחות של איום סמוך לגבול. יש להעדיף הסרת איום ולא שמירה על השקט. לא נכון "לנהל סכסוך" מול אויב שתכליתו השמדת ישראל. צה"ל צריך להיות מוכן למתקפה רחבה בהפתעה, ובראייה רב זירתית. יש לבחון הקמת תא הרתעה מטכ"לי שעושה בדיקה של ההתרעה כל הזמן. כמו כן, הקמת תא תמונת מצב מטכ"לי שייפתח באירועים מסוג זה. סוגייה אקטואלית נוספת היא הגדלת צה"ל והיכולות שלו – משאבים ואמצעים, בעיקר בגבולות. לקח שעלה בעקבות לחימתם המשמעותית של כיתות הכוננות היא העברת תחום האימונים שלהם ובניין הכוח ממערך הגנת הגבולות לפיקוד העורף. חיזוק יסודות הלחימה ואימונים לקרב הגנה. הגנה התקפית בגבולות, חיזוק מכשול וסד"כ, הקמת מוצבים והגדלת האש היבשתית, הימית והאווירית ביכולות וכוננויות.