שישה מבני החברה הערבית נרצחו השבוע תוך יממה, והתושבים מבועתים. "עשרות ומאות הודעות התקבלו אצלי מתושבים בשבוע האחרון", סיפר ראש עיריית אום־אלפחם סמיר סובחי מחאמיד, "אימהות מפוחדות, צעירים מפוחדים. זה הנושא העיקרי שמעסיק את כולם". לדבריו, "ילדים מפחדים לצאת לבית הספר, רוב הרחובות בעיר ריקים אחרי השעה 7 בערב. זה לא משהו שהכרנו עד לפני שבועיים־שלושה, לפחות לא בעיר שלי".
ראש עיריית אום־אלפחם מפנה אצבע מאשימה לרשויות המדינה. "אין שום תוכנית סדורה למיגור האלימות בחברה הערבית – לא למדינה, לא לממשלה וגם לא למשטרה. גם אם יש דיונים בנושא, החברה הערבית עצמה מודרת מהדיונים. לא ייתכן שראש הממשלה יכנס פורום שחסרה בו נציגות של החברה הערבית, או שהוא יסתפק בנציג אחד בדיון. ההרתעה לא קיימת, כי פענוחי המשטרה בפשעים וברציחות בחברה הערבית שואפים לאפס לעומת החברה היהודית".
מחאמיד מספר כי "אנחנו מנסים לעבוד עם ועדות הסולחה ובתי הספר, ומקדמים תוכניות לנוער בסיכון ומובטלים. אבל הפשיעה היא באחריות המדינה, והיא זו שצריכה לפתח תוכניות הוליסטיות בתחומי חינוך, רווחה, תשתיות ועוד כדי להיאבק בתופעה".
תומר לוטן, לשעבר מנכ"ל המשרד לביטחון פנים, מודע לכך ש"כמות הקורבנות בחברה הערבית עלתה בצורה שיטתית במשך עשור". עם זאת, בראייתו הסיבות לגאות בפשיעה שונות מאלה שהזכיר מחאמיד. "חלק מהסיבות קשורות להסתלקותם של ארגוני הפשיעה היהודיים, שהיו בולטים עד אז, והותירו ריק גדול שארגוני הפשיעה הערביים צמחו בו. לחברה הערבית חולשה מאוד גדולה בכל מה שקשור לנגישות כלכלית־פיננסית, לאשראי, למשכנתאות – ולשם נכנסו ארגוני הפשיעה. הם ניצלו את החולשה הזאת כדי לעשות כסף דרך הלוואות בשוק השחור, והצטרפו לכך מהר מאוד גם תופעות של תפוצת אמצעי לחימה לא חוקיים. בעשור האחרון מדינת ישראל כמעט לא עשתה דבר. לקח הרבה מאוד זמן להבין שיש פה תופעה גדולה ומשמעותית".
לוטן סבור כי "היעדר הטיפול קשור גם לזה שעוצמת הזעקה מהרחוב הערבי ומהמנהיגות הערבית לא הייתה מספיק חזקה, כי במשך הרבה מאוד שנים הציבור הערבי בישראל תמיד היה מצוי ביחסים מאוד מורכבים מול המשטרה, והתלונן שעושים עליו שיטור יתר".
עם זאת, אומר לוטן, בשנים 2014־2016 חל שינוי בקולות שנשמעו מהחברה הערבית. "המנהיגות הערבית בישראל דרשה אכיפה משטרתית. שנה מאוד מכריעה הייתה שנת 2021, שבה התרחשו 'שומר החומות' ואירועים אחרים שהעצימו את השיח על הביטחון האישי בישראל. עם תחילת ממשלת השינוי בסוף 2021 זו הייתה הפעם הראשונה שגובשה תוכנית לאומית משמעותית בנושא של אלימות ופשיעה, שאני כתבתי וניהלתי. התוכנית יושמה בשנת 2022, ואז – לראשונה זה עשור – מספר הקורבנות בחברה הערבית ירד".
התוכנית לא הצליחה להחזיק מעמד. "חילופי הממשלות בתחילת שנת 23' ביטלו בפועל את התוכנית", מספר לוטן, "היא לא בוטלה באופן רשמי, אבל פשוט הפסיקו לממש אותה. כתוצאה מזה, המספרים התחילו לעלות חזרה באופן קיצוני, ושנת 2023 הסתיימה עם 240 נרצחים – פי שניים וחצי משנה קודם לכן. ברגע שהמדינה מרפה מהטיפול, הפשיעה וארגוני הפשיעה צומחים מהר".
טלאל סלימאן אל־קירנאווי, יושב ראש עמותת "פורום רהט בלאדי" הפועלת למען מיגור האלימות מאז 2017, סבור שהבעיה מקורה בגורם אחר. הוא מצביע על ההתנהלות הפוליטית ברשויות הערביות המקומיות, שלדבריו מאפשרות פריחה של האלימות ברחובות. "לכל ראשי העיר שנבחרו בקדנציות הקודמות והנוכחיות אין שום תוכנית למניעת האלימות בערים ובכפרים הערביים", הוא אומר, "אין להם תוכניות הסברה או תוכנית חינוכית בבתי ספר ובקהילה על חשיבות הסבלנות בפתרון סכסוכים. הם לא מעודדים יזמות אצל צעירים באמצעות מענקים, או פעילות פנאי ומרכזי נוער. אין פעילויות ספורטיביות ותרבות בשכונות חלשות. אין אף אחת מהתוכניות שהן הבסיס בכל עיר מתוקנת בעולם. אפילו לא הותקנו מצלמות אבטחה באזורים המועדים לפורענות ולאלימות. הכסף שנכנס לרשות המקומית למען מיגור האלימות 'נעלם' בכל אחת ואחת מהרשויות. הוא הולך לחברים של ראשי העיר והכפרים", מאשים אל־קירנאווי.
הוא מוסיף כי "גם חברי הכנסת לא מיישמים ולא כופים את התוכניות על ראשי הרשויות, ולא שמים אותן בעדיפות עליונה. זה חמור כי מדובר בחיי אדם. יום־יום נהרגים פה אנשים. זו אנרכיה מוחלטת. הממשלה לא מעוניינת במיגור האלימות בחברה הערבית, כי אחרת הייתה מטפלת בכל אותם רשלנים שהיא יודעת שקיימים".
לדבריו, "אותם מנהיגים שלנו שנכשלים פעם אחר פעם בטיפול בנושא נשארים בתפקידם במשך שנים ארוכות. ראש עיר ערבית יכול לכהן בתפקידו 20 שנה, והשחיתות נמשכת. ככה קורה גם במפלגות הערביות בכנסת. לא נותנים הזדמנות למישהו חדש לתפוס את המושכות. הכול רק דיבורים וסיסמאות בתקשורת".
