ביום ו' התכנסו בהאג שבהולנד נציגים מתשע מדינות כדי להכריז על הקמתה של "קבוצת האג", יוזמה שמטרתה להיאבק בישראל בזירה הדיפלומטית. בהצהרה שפרסמה קבוצת המדינות שכוללת את בוליביה, בליז, דרום אפריקה, הונדורס, מלזיה, נמיביה, סנגל, קובה וקולומביה הציגו את מטרותיהם המרכזיות: הפעלת לחץ למימוש צווי המעצר של בית הדין הבינלאומי הפלילי (ICC) נגד רה"מ נתניהו, שהב"ט לשעבר גלנט ויתכן שגם בכירים נוספים, את החלטותיו של בית הדין הבינלאומי לצדק (ICJ) ביחס למלחמה בעזה והזירה ביו"ש. לצד אלה הם הצהירו על הטלת סנקציות כלכליות על ישראל – מהן ועד כמה הן משמעותיות?
באירוע נכחו נציגי המדינות המשתתפות, עוזריהם, נציגי האו"ם, אישי ציבור פלסטיניים ומספר פוליטיקאים שהגיעו על-מנת להביע תמיכה ביוזמה, כמו מנהיג מפלגת הלייבור הבריטית לשעבר ג'רמי קורבין, מנהיג מפלגת השמאל הצפון-אירית "שין פיין" – דקלן קירני, שר האוצר היווני לשעבר יאניס וארופאקיס ועוד. ההכרזה סוקרה באופן מצומצם למדי ונכחו בה סוכנויות חדשות בינלאומיות אחדות ועיתונאים אירופאיים, בעוד שהתקשורת האנגלופונית בלטה בהיעדרה. עם זאת, הם קראו למדינות נוספות להצטרף ליוזמה ומקווים שהיא תוביל לשינוי משמעותי ביחס העולמי לישראל.
לצד רצונן ליישם את הצווים וההחלטות של שני בתי הדין בהאג, חברות קבוצת האג הצהירו על הטלת סנקציות כלכליות על ישראל. תשע המדינות יאסרו על ייצוא נשק לישראל וימנעו מספינות המפליגות לישראל ונושאות נשק ודלק לשימוש צבאי לעגון בנמליהן. המדיניות הזו עשויה להישמע ככזו שתיפגע בישראל, שכן היא הופכת את מרבית הקצה הדרומי של יבשת אפריקה לבלתי נגיש עבור המסחר עם ישראל. עם זאת, הסנקציות הללו – ככל שאכן ייאכפו – הן לא יותר ממכה מזערית בכנף.
רוב הסחורות שמיובאות לישראל כלל לא עוברות דרך הנמלים של המדינות האמורות, אלא מגיעות דרך נתיבי שיט מרכזיים העוברים בתעלת סואץ המקשרת בין הים האדום לים התיכון, זאת לצד העובדה שמרביתו המוחלטת של הרכש הצה"לי מגיע מארה"ב ומאירופה – מה שהופך את הסנקציות לחסרות השפעה מעשית.
ההשפעה היחידה שעשויה להיות לסנקציות נוגעת למסחר עם מדינות קבוצת האג עצמן, ובפרט עם דרום-אפריקה, היחידה מבין המדינות האמורות שלה כוח כלכלי מסוים, והיא אף חברה בפורום G-20 של הכלכלות המובילות בעולם, אם כי היא הכלכלה החלשה בפורום ונחשבת ל"זנב לאריות". המסחר הישראלי עם דרום-אפריקה עובר בעיקר דרך הנמלים בדרבן ובקייפטאון ומתמצה בעיקר בייצוא חקלאי, יהלומים, מתכות ועוד, אך אפילו אם במדינה יוחלט להסלים את המאבק ולהפסיק כליל את הסחר עם ישראל לא מדובר במכה קשה, שכן לפי החברה הממשלתית לביטוח סיכוני סחר חוץ, אשרא, מדובר על ייצוא בסך של 200 מיליון דולרים בשנה וייבוא בסך של 150 מיליון דולרים בשנה. המסחר עם המדינות האחרות ברשימה מצומצם אף יותר.
בשורה התחתונה, הפגיעה הכלכלית הפוטנציאלית בישראל מזערית והמדינות האמורות אינן בעלות עוצמה מעמדית במישור הגיאופוליטי, כך שככל שמדינות נוספות לא יצטרפו לקבוצה – הנזק כתוצאה ממנה צפוי להיות קלוש עד בלתי קיים.
