במשך שנים, בכל פעם לפני שעלה לבמה במופע הסטנדאפ שלו, יונתן גרובר התלבט איך לפתוח. "בין מופע למופע ניסיתי תמיד לפצח את הפתיחה", הוא אומר. "זה החלק שהייתי מחליף כל הזמן. כשאתה מול קהל שבא לצחוק, אתה צריך שהם ירגישו מוגנים, שהם בידיים טובות. אז לדבר איתם בהתחלה? לאלתר משהו? אולי לפתוח בקטע מקומי כזה, 'ערב טוב יבנה'. זה היה אוכל לי את הראש".
אבל מאז הפריצה הגדולה שלו ברשתות, הבעיה נפתרה בשש מילות פתיחה: "דירוג חמש דרכים לפתוח מופע סטנדאפ". "חבר טוב אמר לי שאני חייב לפתוח בזה", הוא מספר. "לי זה היה קשה, כי אמרתי: הם באו למופע, לא לראות סרטוני דירוג. אבל מהר מאוד הבנתי שהוא צודק במאה אחוז. זה עובד מעולה".
ככה הקהל מקבל את מנת היונתן גרובר שלו על ההתחלה.
"בדיוק. הקהל מגיע מהסרטונים שלי, שהוא ראה בשירותים על האסלה, והוא רוצה שיהיה המשך ישיר בין מה שהוא מכיר למה שקורה על הבמה. אז אני פותח בזה וממשיך הלאה למופע עצמו".
"סרטוני הדירוג" של גרובר הפכו אותו בחודשים האחרונים לפנים מוכרות ברשתות. הפורמט, למי שלא זכה להיתקל בהם: בנימה סמכותית ועם הסבר מפורט ומשעשע, גרובר מדרג בכל פעם חמישה דברים – דרגות בצה"ל, מספר החברים שטוב לטוס איתם לחו"ל, משך השנ"צ, איומי סרק על הילדים, מתקנים בגן משחקים, תפילות. הרשימה חלקית.
מההתחלה חרכו הסרטונים את הרשת והתחילו לייצר התעניינות רחבה ב"מדרג הלאומי". הסרטון הראשון שיצר התחיל את "גל הצונאמי", כמו שהוא מכנה אותו. זה היה דירוג כמות משולשי הפיצה שאידיאלי לאכול. שישה? מגש שלם? שני משולשים? שלושה? הוא מתייחס לתחושת ההישג, לרמת השובע, לתחושות האשמה בבוקר שאחרי – כל מה שכולם חושבים עליו אחרי ארוחת פיצה טובה.
הצגת פוסט זה באינסטגרם
"ידעתי שזה סרטון טוב, אבל לא דמיינתי את ההמשך", אומר גרובר. "זה רץ חזק. אמרתי בוא'נה, אולי עליתי פה על משהו. אז הוצאתי עוד אחד. בום. זה ממשיך. מהדירוג השלישי האדרנלין שלי עלה בטירוף. זה לא צחוק להתמודד עם כזה דבר. התעניינות הגיעה מכל הכיוונים ומכל הרשתות. כולל בקבוצות ווטסאפ שלא קשורות אליי. מהר מאוד התחילו לזרום הצעות לדירוגים. בכל יום אני מקבל בין עשרים לארבעים הצעות לנושאים לדירוג. זה כמו צונאמי, שלפני שהוא מגיע אתה מרגיש שקורה פה משהו. יש התרחשות. יש גלים שונים. אז אתה מוציא עוד אחד והגלים גדלים, מספר העוקבים עולה בטירוף, הצפיות, התגובות, ההודעות. הכול. אני לא יודע איך לקרוא לזה אם לא 'פריצה'. וואו, כמה אני מנסה להימנע מהמילה הזאת".
גרובר, 36, נמצא כבר שנים על הבמה, בתחומים של סטנדאפ ואימפרוביזציה. הוא תכנן ללמוד משחק בראשית הדרך, אבל מצא את עצמו בלימודי תואר בכלכלה. "גיליתי שאני לא אמיץ מספיק", הוא מסביר. "בטיול אחרי הצבא בדרום אמריקה כבר אמרתי לחברים שלי: תקשיבו, אני הולך ללמוד משחק, אבל אני אחזור לארץ ואתבלבל אז אני צריך שתזכירו לי את זה. זה לא עבד, לא תפס. הם נעלמו, לא היה להם אכפת בכלל ממה שאמרתי". אבל אחרי שהתחיל ללמוד כלכלה באוניברסיטת בן־גוריון, החיידק הקומי שלו מצא נתיב בחזרה לבמה. "באחד השיעורים בשנה הראשונה של התואר ראיתי פתק מתחת לשולחן זכוכית בכיתה, והיה כתוב עליו משהו כמו 'רוצה לעשות צחוקים? בוא למפגש'".
ואתה, כשמציעים לך לעשות צחוקים – בא.
"כן, לגמרי. ברור. אין שאלה".
הפתק האקראי של חוג האלתור היה הצעד הראשון בהקמת הרכב האימפרוביזציה "שלופתא" (קיצור של "שלוף את ה"), שם גם פגשתי את גרובר לראשונה כשעיצבתי את הפוסטרים להופעות של החבורה המאלתרת. "התחלנו להופיע בסוף השנה הראשונה של הלימודים, והיה ממש כיף", אומר גרובר. "כשנגמר התואר הרגשנו שעלינו על גל, היה לנו קהל, והחלטנו שממשיכים לסיבובי הופעות והיה באמת מעולה. אני ושאר חברי ההרכב חברים טובים, עברנו מלא ביחד, עשינו הרבה מעבר לשלופתא, ואנחנו עדיין חבורה. ב־2018, אחרי כמה שנים ביחד, הרגשתי שאני רוצה לעשות עוד דברים, אז אמרתי שאני נוטש לדרך משלי, אבל גם ממשיך להופיע איתם אחת לכמה חודשים בהבימה".
ואיך זה, פתאום להמשיך לבד?
"בשש השנים האחרונות זאת הייתה רכבת הרים של החיים. מיותר לציין שלא עשיתי שום דבר עם התואר שלי בכלכלה, וגם אף פעם לא באמת היה לי בוס. התחלתי להנחות סדנאות ולעבוד על מופע סטנדאפ. אבל זאת הייתה התחלה לא פשוטה. הייתי אז לקראת חתונה ורציתי שיהיה לי משהו".
הוא התחיל לעבוד על מופע סטנדאפ משלו, פיתח סדנת אימפרוביזציה ("אנשים באים אליה ועוברים שם משהו"), ובמקביל המשיך לעלות על במות: "הייתי בשלב מסוים המנחה של קולולם, שזאת הרפתקה, לעמוד מול אלפי אנשים. זה סאחי מאוד, אבל התפקיד שלי היה להיות המנחה, שמחמם ומסביר ומגיש".
מאוד שונה ממה שאתה רגיל אליו. נהנית מזה?
"מאוד. זאת הייתה חוויה נהדרת, אבל מההתחלה ידעתי שזה תפקיד קטן מדי. אני לא כוכב הערב. וזה בסדר, אין לי בעיה, אבל חבל כי אני כבר פה. כאילו, אתם רוצים לשיר – תשירו, אבל יש לי הרבה דברים אחרים להציע", הוא צוחק.
הראיון המלא יפורסם מחר (יום ו') במגזין מוצש
