בשכונת ג'ובאר בדמשק, קבוצת היהודים המעטים שנותרו בסוריה יכולה שוב לפקוד את אחד מבתי הכנסיות העתיקים ביותר בעולם, בו נהגו להתפלל אנשים מכל האזור.
מלחמת האזרחים בסוריה, שנמשכה 13 שנים, הותירה את בית הכנסת הרוס בחלקו. קירות וגגות קרסו, ומספר חפצים נעלמו. שלט משיש בערבית בכניסה מציין כי בית הכנסת נבנה לראשונה 720 שנה לפני הספירה.
מאז שהמורדים הפילו את שלטונו של נשיא סוריה, בשאר אל-אסד, בתחילת דצמבר, יכולים אנשים לבקר באופן בטוח בשכונת ג'ובאר, שהייתה תחת הפצצות כבדות במשך שנים רבות על ידי כוחות הממשלה, בזמן שהיא הייתה בשליטת לוחמי האופוזיציה.
סוריה הייתה פעם ביתה של אחת מקהילות היהודים הגדולות בעולם. עם השנים, במיוחד לאחר הקמת המדינה ב-1948, פחת מספר היהודים בצורה דרמטית עד כי היום, לפי ראש הקהילה, חיים בסוריה רק תשעה יהודים, רובם מבוגרים מאוד. הקהילה מאמינה כי לא יוותרו יהודים בסוריה בעוד כמה שנים.
אחד האנשים שביקרו בבית הכנסת ג'ובאר, הידוע גם בשם בית הכנסת "אליהו הנביא", ביום חמישי היה ראש הקהילה היהודית בסוריה, בכור שם טוב. הוא ביקר שם כעת בפעם הראשונה אחרי 15 שנה.
"הבית הכנסת הזה חשוב לנו מאוד", אמר ראש הקהילה בן ה-74 למערכת חדשות "Associated Press" במהלך ביקורו הראשון מאז מלחמת האזרחים. הוא שמע כי בית הכנסת נפגע, אך לא ציפה לראות שהוא התמוטט בחלקו ונעשה הרוס. "אני באופן כנה מוטרד", אמר.
עוד הוא סיפר, כי יהודים מכל העולם פנו אליו והביעו נכונות לעזור בשיקום המבנה. ראש הקהילה משתף כי הוא סירב לעזוב את סוריה במהלך מלחמת האזרחים, בזמן שכל 12 אחיו ואחיותיו עזבו. הוא אמר כי היה מאושר בסוריה, מוקף באנשים שמכבדים אותו.
שם טוב ציין כי היה אחד היהודים הבודדים שביטא בגלוי את דתו, והוסיף כי הוא לא נתקל באפליה. הוא הסביר כי יהודים אחרים העדיפו לא לדבר על דתם בגלוי מתוך פחד בשל האיבה הרבה כלפי ישראל בסוריה, וכן מחשש להיתפס כמרגלים או משתפי פעולה.
הקהילה היהודית בסוריה שואבת את שורשיה מנסיעתו של הנביא אליהו לדמשק לפני כמעט 3,000 שנה. אחרי שנת 1099, כאשר הצבאות הנוצרים כבשו את ירושלים במלחמת הצלב הראשונה וטבחו במוסלמים וביהודים תושבי העיר, דווח כי כ-50,000 יהודים ברחו לדמשק, מה שהפך אותם לשליש מהתושבים בעיר. גל יהודים נוסף הגיע מאירופה, שנמלטו מהאינקוויזיציה הספרדית שהחלה ב-1492.
הקהילה היהודית בסוריה מנתה כ-100,000 יהודים בתחילת המאה ה-20. בשנים שקדמו להקמת מדינת ישראל, יהודי סוריה חוו מתיחות והגבלות גוברות. רבים מהם היגרו לישראל, לארצות הברית ולמדינות נוספות.
במהלך שלטון משפחת אסד, במשך 54 שנה, יהודי סוריה נהנו מחופש לקיים את מצוות הדת, אך חברי הקהילה היו מנועים מלטוס לחו"ל כדי למנוע מהם להגיע לישראל עד תחילת שנות ה-90. ברגע שהוסרו מגבלות הנסיעה, לאחר שהחלו שיחות שלום בין הערבים לישראל, רבים עזבו.
לפני פרוץ המלחמה בסוריה ב-2011, חברי הקהילה הקטנה היו מגיעים לבית הכנסת בג'ובאר בכל שבת לתפילה. ראש הקהילה זוכר ספרי תורה שנכתבו על עורות של צבי, כמו גם מנורות, שטיחים ואריגים שיעטרו את בית הכנסת. כל אלה נעלמו, ככל הנראה נגנבו על ידי שודדים.
בראקט חזרומי, מוסלמי שנולד וגדל ליד בית הכנסת, סיפר כיצד יהודים בשבת היו מבקשים ממנו להדליק את האור או להדליק נר. "היה זה מקום דתי יפה", אמר חזרומי על בית הכנסת, שהיה במידה מסוימת תחת הגנת המורדים. עוד הוסיף כי המבנה "צריך להיבנות מחדש מאפס".
כוחות אסד השתלטו מחדש על ג'ובאר ב-2018, אך הטילו אמצעי אבטחה קפדניים, ומנעו ממספר רב של אנשים לגשת לאזור.
לאחר ביקורו בבית הכנסת, שם טוב חזר לביתו שבדמשק הישנה, סמוך לבית הספר היהודי הפרטי "מאימונידס" שנוסד ב-1944, אך סגור כבר עשרות שנים. על הקירות עדיין תלויות פוסטרים בעברית.
האזור ידוע כרובע היהודי. רבים מהבתים הישנים סגורים עם דלתות וחלונות שאותם חסמו עם פיסות מתכת, ועליהם שלט בערבית האומר: "הנכסים סגורים על ידי ועדת המדינה לענייני יהודים".
ככל שהקהילה היהודית הצטמצמה, גם היה קשה יותר למצוא אוכל כשר. שם טוב מקבל חבילות בשר מאחיו ואחיותיו בארצות הברית לפחות פעם בשנה דרך אנשים הנוסעים לסוריה. בעבר היה הולך לשוק העופות עם חבר יהודי שהיה שוחט אותם, אך כיום הוא בקושי יכול ללכת.
שם טוב מקווה כי לאחר נפילת אסד, הסורים ייהנו מחופש גדול יותר, כלכלי ובכלל. הוא אמר שבעבר, הרשויות מנעו ממנו להעניק ראיונות בלי רשות משירותי הביטחון.
גם בימים אלו, שם טוב חוגג את חג החנוכה לבד בביתו – עם כל כך מעט יהודים שנותרו בדמשק, בתי הכנסת בעיר לא זוכים לשירותים דתיים. למרות זאת מצהיר ראש הקהילה – "אני יהודי ואני גאה בזה", ועכשיו הוא יכול לומר זאת בלי חשש כלל.
