דברי נשיא המדינה יצחק הרצוג הערב באזכרה לסרן לירון שניר ז"ל בישיבת מעלה אליהו: "התכנסנו לאירוע שהוא מטלטל רגשית. אנחנו באנו לכאן כדי לעלות את זכרו של לירון, הלוחם וגיבור החיל, אציל הנפש, האהוב, שמסר את נפשו על קידוש השם, למען העם והארץ, באחת משעותינו הקשות ביותר. אבל זה מטלטל כיוון שהכנסת ספר תורה, יש בה אלמנט מרגש של התחדשות. העובדה שאנו מציינים שנה לנפילתו של גיבור ישראל לירון, יחד עם הכנסת ספר תורה, ובישיבה- היא מאוד סמלית בעיניי.
"ככל שקראתי ושמעתי עוד על לירון, תחושת ההחמצה בליבי החריפה, על שההיכרות הזאת מתרחשת רק בדיעבד, מבעד לסיפורים המתוקים, המרגשים ומעוררי הכבוד עליו. כשקראתי עליו אמרת זה ״איש חסיד היה״. אלון, אחיו התאום סיפר עליו, בין היתר שבביקור אצלו, שבועיים לפני שנכנס לעזה, הם ישבו לאכול כשפתאום נשמעה אזעקה. כולם רצו לכיוון המיגונית ורק לירון רץ לכיוון השני, אל הכביש. כשאלון הביט, משתומם, לאחור הוא ראה זוג קשישים בכיסא גלגלים ואת לירון עוטף אותם ומגן עליהם בגופו, מדבר איתם, מרגיע אותם, משיב את נפשם.
"אני יודע, זה רק מקצת מיופיו, מעט שבמעט שמעיד על הרבה כל כך. אגב מעיד על בית הגידול, מעיד על מקום הלימוד. יותר מכל, אולי, מלמדת אותנו הצוואה שהשאיר לפני צאתו לקרב, בה הוא כתב כך: "ועכשיו זה תורי, להיות, להילחם, להעז ולפקד על צוות בעת הזאת, במלחמה הזאת. בעוז וענווה אמלא את התפקיד ואוביל את הצוות בקרב. אנחנו חזקים ומלאים בעוצמות, שמח על הזכות לקחת חלק! אם חלילה יקרה לי משהו, אני אוהב את המשפחה שלי, ובזכותם אני מי שאני." כך לירון, במילים שכל כך מרגשות, ואומרות לנו: להיות ראויים.
"אין לי שום ספק שאדם בשיעור קומה שכזה צמח בבית מלא באהבה ומסירות אצילות וטוב. בית מלא אהבה ונתינה, זה לזה, ולעם ולארץ שלנו. ונוסף על הבית הפרטי החם והמופלא של משפחת שניר, לירון מצא בית גם בישיבת 'מעלה אליהו' שהייתה עבורו מקור איתן לכוח, לרוח, לאהבת התורה ולאהבת ה'. מראשית המלחמה, ישיבת "מעלה אליהו" ספגה אבידה אחר אבידה, וליוותה למנוחת עולמים את הטובים והיקרים שבבוגריה, כולם – משכמם ומעלה, תפארת עמנו. תלמידי חכמים, אמיצים, אציליים, שוחרי טוב, ומרבי חסד. הם וכל הגיבורים שנפלו במערכה הכבדה, אנשים נפלאים. כשהם נושאים עמם את תורת "מעלה אליהו", תורת בית המדרש החי והיקר הזה, בהנהגתך ידידי הרב חיים גנץ ייבדל לחיים ארוכים.
"החיבור העמוק הזה – בין ספרא לסייפא; בין אמונה ולימוד מעמיק להגשמה ועשייה; בין יראת שמים אמיתית ואיתנה לעיסוק יומיומי בבניית ראשית צמיחת גאולתנו- הביטוי שטבע סבי זצ״ל הרב הרצוג, בתפילה לשלום המדינה אותה כתב. הדאגה לגורלנו ולעתידנו בבית המשותף שבנינו כאן – הוא תמצית בית המדרש הציוני-דתי. הוא בא לידי ביטוי בשדה הקרב, והוא בא לידי ביטוי גם בעורף, ובמיוחד בדמות של נשות המילואימניקים הגיבורות והמשפחות היקרות והדואגות. זה בית מדרש שחשוב לומר שלא עוסק ב"נטל" אלא בזכות – הזכות העצומה – לשרת, להגן, לבנות. ולא פחות חשוב – זה בית מדרש שלא רק נצח ישראל עומד וצריך להמשיך לעמוד לנגד עיניו, אלא גם אחדות ישראל.
"ואתם, משפחת שניר המופלאה, מרדכי, פזית, אלון וגל היקרים, כל המשפחות השכולות שנמצאות כאן, שבעת הקשה הזאת שילמתם את מחיר תקומתנו – ביקר לכם מכל. אתם מזכירים לנו על מה אנחנו נלחמים, ובמה אנחנו נאחזים בכל כוחנו.
"על אף שאין בידי כוח או דרך לתקן את השבר העמוק שהושברתם, אני ניצב כאן היום, בזכות שניתנה לי כנשיא מדינת ישראל – ובשם עם שלם, ומדינה שלמה, אני מרכין בפניכם ראש ביראה, ואומר תודה. על קורבנכם, על גבורתכם, על התרומה הכואבת – לבניין הנצח של עמנו. ואני מייחל ומתפלל שתזכו לימי מזור, נחמה ואפילו ימי שמחה.
"יחד עם כולכם, אחיות ואחים יקרים, אני זועק, מתפלל, מייחל ופועל בכל דרך- לחזרתם הדחופה של אחיותינו ואחינו החטופים, כחלק מהברית העליונה ביותר בין המדינה לאזרחיה. עלינו לפעול בכל השדות ובכל הכלים, ולעשות הכל. בדחיפות. כדי להביאם הביתה. לכם – הרבנים היקרים, התלמידים ואנשי הציבור – יש כוח חשוב ביותר, ואני תקווה שנשמע עוד ועוד פעולות ומעשים שיביאו אותם הביתה. שכן, קול דמי אחינו ואחיותינו זועקים אלינו מתחת לאדמה, מזכירים לנו ש"כל המקיים נפש אחת" – אחת! – "כאילו קיים עולם מלא".
"אני מתפלל לרפואת הפצועים בגוף ובנפש, להצלחתם ושלומם של חיילי צה"ל וכוחות הביטחון באשר הם; ולשובן של המשפחות והקהילות העקורות לביתן. יהי זכרו של לירון שניר, ושל כל חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה – ברוך, ותהא נשמתם צרורה בצרור החיים".
