בשנה האחרונה, כלומר בעקבות טבח 7 באוקטובר, נדמה היה כי המערך המודיעיני, מכוני המחקר ומיטב פרשני ישראל שינו מעט את גישתם באשר לסוגיות הגיאופוליטיות הנוגעות בביטחון המזרח התיכון. בדיעבד, רושם זה התגלה כשגוי לחלוטין.
נפילתו של משטר אסד (שלדברי רבים היה משטר יציב ביותר), שוב תפס את ישראל בהפתעה ואת מערך המודיעיני פעור פה. מה שנותר לנו לאחר שהמורדים השתלטו על סוריה, זה אוסף של נבואות שהתפרסמו בתקשורת הישראלית ושלעולם לא התגשמו.
"זה נשמע הזוי, אבל זה הזמן להגיע להסכם שלום עם סוריה. דווקא הנוכחות הרוסית במזרח התיכון מספקת הזדמנות להגיע להסכם עם סוריה של אסד", כתב דובר צה"ל לשעבר אבי בניהו בטור דעה שפורסם במעריב לפני כמעט עשור. ליתר דיוק, ב־6 בנובמבר 2015. "נראה שישראל תצטרך לחזק את יחסיה עם רוסיה בלי לפגוע ביחסים עם ארה"ב. פוטין הופך למנהיג דומיננטי באזור והוא כאן כדי להישאר".
פוטין אכן נשאר, אבל נוכחותו במזרח התיכון לא בדיוק שיפרה את יחסיה של מדינת ישראל עם שכנותיה השונות. "הנוכחות הרוסית בסוריה, מצבו הרעוע של אסד והחלופות האפשריות לשלטונו יבטיחו את התוצאה הרצויה מבחינת ישראל", המשיך וכתב בניהו. "לפוטין הם מייחסים תפקיד מפתח: הוא יוכל להוביל את החתן לחופה. נשיא רוסיה ירצה לקבל בולטות מדינית עולמית, הכרה בינלאומית, אולי אפילו פרס נובל לשלום". ובכן, פרס נובל לשלום כנראה שכבר לא יקבל.
ציניות בצד, ההתפתחויות בסוריה הן אכן הפתעה טקטונית. "ישראל בנתה תפיסה שלמה שמבוססת על כך שאסד יציב, שהתמיכה הרוסית בו איתנה והצבא הסורי משתקם – אבחנה שהגיעה מאמ"ן עד לאחרונה", כתב נדב איל בידיעות אחרונות לאחר שמשטר אסד נפל. "ההבנה הזו הובילה את ישראל לחזר אחרי רוסיה ולגשש בסביבת אסד, כך שיהיה אפשר להטות את אלה מתמיכה בחיזבאללה".
העיתונאי שיתף בכנות כי גם הוא שגה בתחזיותיו. "בעמודים אלה פרסמתי על כוונת ישראל לשלב את רוסיה בהסדר בלבנון, ועל הטרייד־אוף: יציבות ולגיטימציה לאסד, תמורת קטיעת שיקום חיזבאללה", הסביר. "זה היה ניסיון לתקוע טריז בציר ההתנגדות. הוא התבסס על שורת הנחות, שהגיעו ממידע לכאורה מבוסס: שיש קיפאון בסוריה ושאסד הפך ליותר לגיטימי, וגם חזק".
בהמשך מאמרו, איל עוד ביקש להצדיק את הכישלון המודיעיני הישראלי. "לאמ"ן יש הצלחות שלא יתוארו בחודשים האחרונים בלבנון, ולא רק שם. אין לצפות ממנו בהכרח לדעת על מתקפת פתע של המורדים, אך חולשת הצבא הסורי, חוסר המוטיבציה של אנשי המשטר, משענת הקנה הרצוץ – כל זה היה צריך להגיע לדרג המדיני, שמצא את עצמו השבוע במצב מביך: הוא בנה תילי תילים על משטר שלא באמת קיים", טען העיתונאי.
למעשה, העולם כולו (ויחד איתו גם מדינת ישראל) היה בטוח שלרוסים ולאיראנים יהיה תפקיד מרכזי יותר בלחימה מול המורדים. "ההתקדמות המהירה של המורדים מעמידה אותה בהתנגשות אינטרסים עם רוסיה ואיראן, הנחושות שוב להציל את שלטון אסד, וגם עם ארצות הברית, המחזיקה בסוריה ובעיראק כוחות למאבק בדאע"ש", כתבו לפני שבוע, ב־2 בדצמבר, החוקרים כרמית ולנסי, רז צימט, גליה לינדנשטראוס וארקדי מיל־מן במאמר שפורסם באתר INSS – המכון למחקרי ביטחון לאומי.
וזה לא הכול. "בימים הקרובים תידרש איראן לגבש מהלכים שיבטיחו את יציבות שלטונו של אסד. טהרן, שמילאה תפקיד מרכזי בהצלתו של משטר אסד בעשור הקודם, עשויה לשוב ולהגביר גם את מעורבותה הצבאית בסוריה", הוסיפו החוקרים המוערכים. "רוסיה צפויה להגיש סיוע צבאי דחוף לצבא הסורי, כולל מפציצים ופצצות במשקל כבד, וייתכן אף שהנוכחות הרוסית הצבאית בסוריה תתוגבר".
באותו יום בדיוק, ה־2 בדצמבר, ראש אמ"ן לשעבר עמוס ידלין כתב ב־N12 כי "להתרחשויות בסוריה פוטנציאל חשוב לשאוב אליה את איראן וחיזבאללה, שצפויות להשקיע משאבים כלכליים וצבאיים בניסיון להציל את משטר אסד ולשמר את סוריה כזירת המעבר היחידה ללבנון. סביר כי משטר אסד, איראן וחיזבאללה, בתיאום עם רוסיה, שגם היא מושקעת מאוד בסוריה, יתארגנו כעת לבלימת מתקפת המורדים, ומלחמת האזרחים המתחדשת במדינה עשויה להימשך זמן רב".
עדיין לא נאמרה המילה האחרונה כמובן, אבל המלחמה הארוכה במעורבות איראן ורוסיה שעליה כתב ידלין – לא באמת התרחשה. בפועל, תוך 11 יום בלבד המורדים הפילו את המשטר וגרמו לאסד לברוח. אם נחזור אחורה בזמן, נגלה כי ישנה טעות ביסוד התפיסה של הדרמה בסוריה: פרשנים רבים טענו כי מלחמת האזרחים בסוריה הסתיימה בניצחונו של אסד, כשבמציאות הקרבות מול המשטר מעולם לא באמת הסתיימו.
"בחודש מרץ האחרון צוינו 11 שנים למלחמת האזרחים בסוריה, שהסתיימה בהפסד צורב לאופוזיציה הסורית ובניצחון חלול – ללא שליטה אפקטיבית בכל חלקי סוריה – לנשיא המדינה, בשאר אל-אסד", כתבו לדוגמה חוקרי INSS עדן כדורי וג'וני עיסא. "מלחמת האזרחים בסוריה הסתיימה, אסד השתלט מחדש על רמת הגולן הסורית כבר בקיץ 2018, אבל הצבא עדיין לא מספיק חזק ועוצמתי", כתבה גם ליאור בן ארי בידיעות האחרונות.
זה לא רק עניין של סמנטיקה – על מנת להבין כיצד בוקר אחד קם המזרח התיכון למציאות שבה המורדים שולטים בסוריה, חשוב קודם להכיר בכך שמלחמת האזרחים ברחבי המדינה נמשכה עד עצם הפלתו של אסד. אין ספק כי הקרבות התנהלו בעוצמות שונות ולא באופן רציף, עם הישגים צבאיים ואסטרטגיים בעלי אפקטיביות מוגבלים, אך החל מה־15 במרץ 2011 ועד ה־8 בדצמבר 2024 סוריה הייתה במלחמה. ואם בנבואות עסקינן, לטענת רבים – היא תמשיך להיות במלחמה לעוד הרבה מאוד זמן.
