בימים שבהם נראה כאילו השיח בין המגזרים בישראל לא מצליח להתקיים כראוי, במנהל החינוך של מרכז ישיבות ואולפנות בני־עקיבא השיקו בשיתוף עמותת יסודות את התוכנית "מחברים בין עולמות". תוכנית זו מפגישה בין צוותי חינוך ממוסדות ישיבות בני־עקיבא לצוותי מוסדות מהחינוך הממלכתי באותו אזור לסדרת מפגשים שייצרו מרחב היכרות ולמידה עם תפיסות חינוכיות והשקפות עולם שונות.
התוכנית נהגתה בשנה שעברה כשחגית יוגב, מנהלת מרחב דרום של מרכז ישיבות ואולפנות בני־עקיבא, הייתה מוטרדת מהמציאות החברתית במדינה. "המציאות הביטחונית נוצרה על גבי קרע חברתי שהולך ומעמיק, והפערים יושבים על חוסר היכרות ושיח מקטב בתקשורת וברשתות החברתיות שמביא להעמקת הקרע ולפחד", אומרת יוגב, "היה לי ברור שהדרך להתמודד עם המצב היא להיפתח וליצור אמון שממנו אפשר יהיה לצמוח. בימים שאנחנו נלחמים על הבית עם אויב חיצוני יש צורך בחיזוק היסודות החברתיים שלנו. מעבר לסוגיות הביטחוניות, היכולת שלנו לצאת מתוך המשבר עוברת דרך תהליכים חברתיים, ביציאה ממרחבים אישיים ומגזריים למפגשים נרחבים יותר ועיגון סוגיות ערכיות בנוגע לזהות של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית.
"הסתובבתי עם הרעיון של מפגש בין חדרי מורים. יש הרבה ארגוני הידברות, אבל חשבנו לקחת דווקא את אנשי החינוך כי יש להם חשיבות כפולה – גם כאזרחי ישראל המעורבים בעשייה וגם כמי שמעצבים את דור העתיד של ישראל. כך ניצור מפגשים בין בתי ספר סמוכים ושכנים באותו אזור. הצענו את הרעיון למנהלי מרכז ישיבות ואולפנות בני־עקיבא, וכל מנהל שרוצה להצטרף צריך להזמין מנהל עמית מהחינוך הממלכתי להיכנס לתהליך".
מה היו התגובות של המורים במפגשים הראשונים?
"יש התרגשות גדולה בהנהלות, וגם המורים שמגיעים מגויסים מאוד. הם רגילים להשתלמויות פדגוגיות, ופתאום יש משהו שמדבר עליהם ועל תפיסת העולם הערכית שלהם. זה עונה על צורך אחר. האדוות גדולות, כי מורה נכנס לכיתה עם מה שהוא עובר, והילדים שמקבלים ממנו מסיימים את התיכון ויוצאים למסגרות אחרות וגם מביאים את הרעיונות האלה. אנחנו מקווים מאוד שלדברים שינבטו בתוכנית הזאת יהיו מעגלי השפעה לכל הכיוונים".
התוכנית מורכבת ממפגשים שמתקיימים במוסדות, פעם חילוני ופעם דתי, ומובילים אותם שני מנחים, חילוני ודתי. הם גם כוללים מפגשים של קבוצות קטנות מתוך המורים המשתתפים, שמארח אחד המורים בביתו.
במפגשים הראשונים כל צוות מסייר בבית הספר של הצוות השני, שבו יש תפיסת עולם ותוכניות דגל שונות, וכך הם לומדים להכיר זה את זה בהיבט המקצועי והאישי. המפגשים הבאים עוסקים בהקנייה של כלי הקשבה וגישות בניהול מחלוקות, שיכולים להיות מודל לבחינת דיונים בכיתה. לאחר מכן נכנסים לליבת המצבים הללו, ומציגים אותם אנשים מבחוץ שמביאים תפיסות עולם קוטביות. המטרה היא לא רק למצוא מכנים משותפים, אלא גם לדבר על השוני והפערים – ובסוף לצאת עם חזון לחברה הישראלית ומיזמים חינוכיים משותפים לבתי הספר. בסוף התוכנית מתקיים מפגש חגיגי בבית הנשיא.
מוסדות בבאר־שבע, בנתניה ובמודיעין נמצאים בשלבים ראשונים של התוכנית, והמטרה היא להרחיב אותה עד שכל מוסדות בני־עקיבא ישתתפו בה. אבל יוגב מדגישה שכדי שהתוכנית תצא לפועל, בתי הספר צריכים למצוא את הזמנים המשותפים ולהכניס אותה לתעדוף ולסדר היום במרחב העמוס של בית הספר.
באר־שבע היא העיר הראשונה שבה החלה התוכנית לפעול. שני בתי ספר בעיר, קמפוס רבין ואולפנת חן במדבר, נמצאים באותה השכונה ומעולם לא היה קשר ביניהם. במסגרת התוכנית הם נפגשו לראשונה. "כל מוסד אירח את השני והציג את החזון והמעשה, ונערכה גם היכרות אישית", מספרת חגית ברנע, סמנכ"לית עמותת יסודות, "חילקנו אותם לזוגות אקראיים, וביקשנו שימצאו את המשותף הלא טריוויאלי. עלו שם דברים מעניינים, כמו 'כולנו דור שני לעולים'. דרך זה מצאו חוויות משותפות של ילדי עולים. זה היה עמוק ומרגש לשמוע את נקודות החיבור דרך הסיפור האישי. אנחנו מקווים שהתוכנית תתרחב, ושהדברים יחלחלו לבני הנוער כך שיוכלו להוביל שיח חברתי אחר במדינת ישראל.
"בחברה הישראלית עסוקים בשיח. יש מעגלי שיח ומדברים על איך נראה השיח, אבל אנחנו רוצים להגיע לשלב הבא, לעשייה. צריך לעשות חיבור מקומי כדי להשפיע גם על הקהילה. כך נוצרה המחשבה על חיבור בין בתי ספר. השיתוף עם מרכז ישיבות ואולפנות בני־עקיבא הגיע כפרי בשל – זו יוזמה שמתחילה בשיח, ומסתיימת ביוזמה משותפת".
