"לא יהיו שיתוק או כאוס בפרלמנט", אמר אתמול (ד') דובר העצרת הכללית הצרפתית, תומס מנאס, לערוץ טלוויזיה מקומי, לאחר שהצבעת אי־האמון בפרלמנט עברה ברוב גדול. ספק אם מנאס מאמין לעצמו, שכן מה שהתחולל בצרפת בימים האחרונים הוא כנראה המשבר הפוליטי החמור בתולדות הרפובליקה החמישית.
המשבר התפתח על רקע מצב כלכלי מידרדר בצרפת, הכלכלה השלישית בגודלה באירופה אחרי גרמניה ובריטניה. המיסים במדינה הם מהגבוהים ביבשת, האינפלציה עומדת על 6.3 אחוזים, הייצור המקומי יורד והצמיחה הכלכלית נמוכה. הגירעון בתקציב הממשלה הוא כ־5.6 אחוזים מהתוצר, והדבר פוגע באמון המשקיעים. עלויות ההלוואה של צרפת טיפסו לאחרונה לרמה של ספרד. איגרות החוב הממשלתיות לעשר שנים נסחרות בריבית שקולה לזו של יוון.
עוד סוגיה בוערת בצרפת היא משבר ההגירה. לפי נתוני משרד הפנים הצרפתי, בשנת 2022 הגיעו לצרפת כ־208 אלף מהגרים שקיבלו אשרת שהייה. מלבדם עוד מאות אלפי מהגרים בלתי חוקיים מגיעים לצרפת מדי שנה.
הכלכלה ובעיית ההגירה עמדו במרכז הבחירות שנערכו לאחר החלטת הנשיא מקרון לפזר את הפרלמנט בקיץ. בחירות הבזק נסתיימו כשהפרלמנט מחולק בין גוש ימין עמוק, גוש מרכז־שמאל וגוש שמאל עמוק, מה שיצר משבר פוליטי שפגע עוד יותר בהשקעות הזרות.
גורל הממשלה היה בידי מנהיגת גוש הימין, מארין לה־פן. מאז שהוקמה הממשלה הופעלו עליה לחצים להגיש הצעת אי־אמון כדי להפיל את ראש הממשלה מישל ברנייה מכיסאו. ברנייה סירב לדרישותיה להעביר רפורמות בענייני הכלכלה וההגירה, אך היא סירבה להצביע נגדו כי לא רצתה להיתפס כמי שערערה את היציבות בצרפת. אבל ברנייה גרר אותה להפיל את הממשלה, כשבתחילת השבוע הכריז שיעביר חלק מתקציב המדינה, לרבות סעיפי העלאת מיסים, ללא אישור הפרלמנט. זה היה הקש ששבר את גב הגמל. הימין העמוק חבר לשמאל העמוק ויחד הם שלחו את צרפת אל הלא נודע.
אסטרטגיית יציאה
בשיטת הממשל הצרפתית, הנשיא יכול למנות את ראש הממשלה באופן עצמאי, אבל האספה הלאומית יכולה לפטר את הממשלה. לפי החוק הצרפתי, אין גם לערוך בחירות חדשות לפרלמנט אם חלפו פחות מ־12 חודשים מההצבעה האחרונה, כך שהבחירות לא יתקיימו לפני 30.6.2025. לכן על מקרון לנסות למצוא מועמד אחר לתפקיד ראש הממשלה, בעוד הפרלמנט – המאוחד נגד הנשיא אבל לא מסוגל להתאחד סביב ראש ממשלה – נותר בהרכב זהה.
אז מהן החלופות העומדות בפני מקרון כדי לנסות ולחלץ את צרפת מהכאוס הפוליטי?
ראשית, הוא יוכל לנסות להגיע להסכמה עם לה־פן על מינוי ראש ממשלה חדש, שיזכה לתמיכת מפלגתה, שהיא הסיעה הגדולה בפרלמנט אך בשום אופן לא בעלת רוב. כדי שלה־פן תסכים, הוא יצטרך להציע לסיעתה תנאים מרחיקי לכת מבחינת מדיניות ובעלי תפקידים, אולי אף את ראשות הממשלה, ולנסות לאלץ את חברי מפלגתו לתמוך בה.
אפשרות אחרת היא לנוע שמאלה, ולהקים ממשלה חדשה עם מלנשון והשמאל העמוק. אבל גם בשמאל קראו למקרון להתפטר, ומלנשון עצמו מפנטז על כס הנשיאות.
עד שמקרון יכריע מה לעשות, ברנייה צפוי להמשיך לתפקד כראש הממשלה הזמני עד למינוי מחליפו. על מקרון לא מוטלת מגבלת זמן למינוי המחליף, והוא יכול גם לגרור את צרפת לקיפאון פוליטי מוחלט, כולל אי־יכולת להעביר תקציב.
ייתכן שמקרון יתייאש ויתפטר, ואז יתקיימו בחירות לנשיאות. מקרון הודיע שיישאר בכיסאו עד סוף הכהונה ב־2027, אך הוא עשוי להישבר. נגד לה־פן מתנהל משפט בגין מעילה בכספי הפרלמנט האירופי, והפרקליטות דרשה להטיל עליה חמש שנות מאסר ואת המקבילה הצרפתית ל"קלון" הישראלי, שיאסור עליה להתמודד למשרות ציבוריות במשך חמש שנים. פסק הדין אמור להינתן בתחילת 2025, והפרקליטות מבקשת שאיסור ההתמודדות למשרות ציבוריות יחול עליה מיד.
אם אכן תורשע, דרכה היחידה של לה־פן אל כס הנשיאות עוברת דרך התפטרות מקרון והתמודדות בבחירות בטרם תינתן החלטה סופית שתאסור עליה את ההתמודדות. בתור נשיאה היא תזכה להגנת החוקה הצרפתית, שמשעה את ההליכים המשפטיים נגד הנשיא עד לסיום כהונתו.
