חודשיים בלבד מאז שנבחרה, ממשלתו של מישל ברנייה כבר תלויה על חוט: האופוזיציה בצרפת, מכל קצוותיה, הגישה שתי הצעות אי-אמון – הראשונה מהשמאל הרדיקלי של ז'אן־לוק מלנשון והשנייה מהימין הרדיקלי של מארין לה פן. ההצעה הוגשה לאחר שראש הממשלה אישר תקציב לביטחון לאומי שנוי במחלוקת ללא הצבעה בפרלמנט. היום (ד'), במסגרת האסיפה הלאומית, חברי הפרלמנט יכריעו את עתידה של הממשלה – האם היא תמשיך לכהן עד סוף המנדט או האם תיפול בטרם עת.
בריאיון לעיתונות הצרפתית התייחס ברנייה לאפשרות שממשלתו תיפול וטען כי הצבעת אי-האמון עלולה לפגוע קשות במדינה, הן במונחים כלכליים והן במונחים חברתיים. "לכל חבר פרלמנט יש אחריות כלפי העם הצרפתי – מעבר לאי ההסכמות הפוליטיות שיש בינינו, יש לכולנו אינטרס עליון משותף", אמר ראש הממשלה והוסיף: "השפעתה של חוסר היציבות הפוליטית תשפיע בוודאות על שיעורי הריבית – כמעט 18 מיליון צרפתים יראו את מס ההכנסה שלהם עולה בן לילה".
ברנייה בן ה־73 הפך לראש הממשלה ה־45 של צרפת ב־5 בספטמבר, לאחר שהנשיא עמנואל מקרון החליט להתעלם מהניצחון של מפלגות השמאל ולמנות דווקא אותו, איש מרכז־ימין מהדור השמרני ביותר, לתפקיד הבכיר ביותר בפרלמנט. ההחלטה התקבלה בזעם צפוי על ידי מפלגות השמאל ובתמיכה סקפטית וזהירה על ידי מפלגות הימין.
"נפילתו של ברנייה ודאית", הכריזה מתילדה פאנו, העומדת בראש מפלגת השמאל הרדיקלי La France insoumise. "הממשלה הזאת קמה הודות התמיכה של הימין הקיצוני ותיפול עקב סיום תמיכתו". אמירה שיש בה אמת: מארין לה פן כבר הודיעה כי מפלגתה תתמוך בהצעת האי-אמון. עם זאת, על מנת שההצעה תעבור, לפחות 288 חברי פרלמנט יצטרכו להצביע בעדה.
ובכן, מדובר במשימה אפשרית בהחלט – לשמאל ולימין הקיצוני יש כיום מספר גבוה יותר של מושבים בפרלמנט הצרפתי. במקרה שהממשלה אכן תיפול, צרפת תשקע עוד יותר לתוך המשבר הפוליטי שהחל בחודש יוני, כאשר הנשיא מקרון פיזר את האספה הלאומית של צרפת והודיע על בחירות בזק, לאחר שמפלגתו הובסה בבחירות לפרלמנט האירופי. אירוע שטלטל את המציאות הפוליטית המקומית.
בנוסף לכך, נפילתו של ברנייה תהווה סיכון למשבר כלכלי ופיננסי, מפני שתפגע אנושות לאמון הכבר נמוך של השווקים הבינלאומיים ביכולתה של צרפת לממן את החוב הציבורי שלה. וזה לא הכול. נפילת הממשלה תיכנס להיסטוריה בתור הקצרה ביותר ברפובליקה החמישית. למעשה, בצרפת לא נפלה ממשלה על תקציב מאז 1962, כלומר מאז שז'ורז' פומפידו היה ראש ממשלה.
