ענף הכדוריד הישראלי לא הגיע במשך השנים לפסגות מקצועיות רבות. רוב הזמן זה משאיר אותו הרחק מתחת לרדאר התקשורתי. מנגד, בשנים האחרונות גדל דור מוכשר מאוד של שחקנים, שהטובים שבהם משחקים כיום בליגות מובילות בגרמניה, בצרפת וברומניה. "הבעיה היא שאין מספיק חשיפה לליגה בכדוריד, ובשנים האחרונות הרמה המקצועית שלה רק הולכת ויורדת", קובע יואב לומברוזו, הליגיונר הבכיר של הענף, שמשחק כבר שש שנים ברחבי אירופה. "זה בהחלט משמח שיש לנו לא מעט כישרונות, אבל בשביל לבנות נכון יותר את הענף, צריך להתחיל מבתי הספר. חשוב להציג את המשחק לכמה שיותר ילדים, לגייס צעירים וליצור עניין כדי שהתקשורת תכתוב עליו יותר".
לומברוזו משחק מתחילת העונה בקבוצת דינמו בוקרשט המצוינת ומציג פתיחת עונה נהדרת כמרכז הקבוצה. בתחילת החודש נתן תצוגת שיא מול סגנית אלופת גרמניה פוקסה ברלין, עם 5 שערים ו־6 אסיסטים במסגרת ליגת האלופות, המפעל היוקרתי ביותר ביבשת. "בוקרשט הוא מועדון שיש בו לחץ מאוד גבוה לנצח בכל משחק, גם בליגה וגם באירופה. יש כאן ציפיות יותר גבוהות מכל מה שהתמודדתי מולו עד היום, והן מגיעות מהמועדון עצמו, מהאוהדים, מהתקשורת וגם מהידיעה שאני נמצא במקום שהרבה מאוד שחקנים היו רוצים לשחק בו. רבים נלחמים כדי לקבל את ההזדמנות הזאת, ולכן צריך לספק הופעות על בסיס שבועי. לצד הלחץ, גם התגמול והסיפוק כשדברים עובדים טובים הוא מאוד גבוה", הוא מספר, "לכל משחק ליגת אלופות מגיעים 4,500 צופים, והקהל פה מאוד תומך ודומיננטי. בפן האישי טוב לי מאוד בבוקרשט, אני אוהב את העיר ואת העובדה שרומניה קרובה יותר לישראל ושאני מתפרנס בכבוד מהמקצוע שלי. אין ספק שזו הקבוצה הכי טובה והכי גדולה ששיחקתי בה עד היום. הניהול והמעטפת המקצועית שמקבלים פה הוא ברמה הגבוהה ביותר ואני שמח עד עכשיו על ההשתלבות המקצועית שלי".
בתחילת העונה זכה לומברוזו עם בוקרשט בסופר קאפ, גביע הליגה הרומנית, וזהו התואר הקבוצתי הראשון שבו זכה בקריירה. "זו הייתה חוויה להניף תואר בכורה", הוא מתאר בהתרגשות, "אמנם זה רק מפעל גביע הליגה, אבל עבורי זו אבן דרך שסימנתי ואני מאוד שמח. השתלבתי טוב מבחינה מקצועית, אני משחק הרבה עד עכשיו ונחשב לגורם משמעותי בקבוצה. המאמן שלנו דוגל ברוטציה, אז הדקות מתחלקות בין הרבה שחקנים בכל העמדות, אבל אני מצליח להביא את עצמי לידי ביטוי ועוזר לקבוצה להגיע להצלחות".
לומברוזו (24) נולד בבאר־שבע וגדל במושב כפר הרי"ף. אחותו סיימה לאחרונה קורס חובלים בצבא ואחיו הקטן יסיים תיכון השנה. "הייתי ילד שמאוד אהב ספורט, אף פעם לא הייתי בבית. שיחקתי בכל מה שאפשר – כדורסל, כדורגל, טניס. בבית הספר בכפר מנחם שבו למדתי היה חוג כדוריד ובו השתתפו כמה מהחברים הקרובים שלי", הוא נזכר, "המאמן אריה גרשוביץ הציע לי כמה פעמים לבוא ולנסות, ובסוף החלטתי בגיל 12 להגיע לאימון אחד. מאז לא הסתכלתי לאחור. בגיל צעיר שיחקתי גם שחמט ובכיתה ו' אפילו זכיתי בסגנות אליפות הארץ. כדוריד, בנוסף לעובדה שהוא מאוד מהיר ואגרסיבי, הוא משחק שמצריך הרבה חשיבה קדימה, כמו בשחמט. אהבתי את האתגר שהוא מציב בפניי ואת היכולת שלי להשפיע על המשחק בכל רגע נתון, בטח בתפקיד שלי בתור רכז".
לומברוזו הציג יכולת גבוהה מגיל צעיר, אך מעטים האמינו שיצליח להגיע לרמות הגבוהות בגלל ממדי גופו הצנועים – גובה 1.72, שנחשב לנמוך עבור מרכז בענף, למרות שבשנים האחרונות ניכר שינוי עולמי במגמה הזו. "אני זוכר היטב את אלה שלא האמינו בי במהלך הדרך; כשעליתי לנוער הם אמרו שלא אצליח להשתלב שם, ואותו דבר נאמר כשעליתי לבוגרים וגם כשיצאתי לחו"ל. אני שמח שגרמתי לכל כך הרבה אנשים לטעות ומודה להם שנתנו לי כל כך הרבה מוטיבציה לעבוד קשה ולהשתפר".
"כדוריד, בנוסף לעובדה שהוא מאוד מהיר ואגרסיבי, הוא משחק שמצריך הרבה חשיבה קדימה, כמו בשחמט. אהבתי את האתגר שהוא מציב בפניי ואת היכולת שלי להשפיע על המשחק בכל רגע נתון"
הקבוצה הראשונה של לומברוזו הייתה הפועל כפר מנחם. בגיל 14 עבר לעירוני רחובות שהעלתה אותו לקבוצת הבוגרים שלה כשהיה רק בן 16. כבר בעונה הראשונה זכה בתואר תגלית העונה ובסיום השנה השנייה תכנן לפרוש ממשחק פעיל לטובת שירות קרבי. "החלום הגדול שלי היה להתגייס. התקבלתי לקורס טיס ולמכינה של השייטת, הודעתי לקבוצה שאני עוזב, ובנבחרת ידעו שאליפות אירופה עד גיל 18 תהיה האחרונה שלי לפני שאני מפסיק לשחק", הוא נזכר, "אבל במהלך כיתה י"ב קיבלתי הצעה מגרמניה, נסעתי לשם עם אבא שלי והרגשתי שיש לי משהו ביד שקשה לוותר עליו. ההחלטה לא הייתה פשוטה אבל בחרתי ללכת על זה. חתמתי ויתור על הטיס וביחד עם האיגוד והוועד האולימפי קיבלתי מעמד של ספורטאי עילוי, מה שאפשר לי לצאת לאירופה".
כך, בשינוי כיוון מפתיע, לומברוזו מצא את עצמו רחוק מבית הוריו, בגיל 18 הצטרף לקבוצת אייזנהך הגרמנית, ששיחקה אז בליגה השלישית בגרמניה ועלתה יחד איתו לליגה השנייה בסיום העונה, כשהוא מציג יכולת טובה וזוכה ללא מעט דקות משחק. "הליגה השלישית בגרמניה טובה וחזקה יותר מהישראלית", הוא מסביר, "היא נחשבת לליגה שבה הרבה כישרונות צעירים משחקים בקבוצות־בת של המועדונים הגדולים. זו ליגה מאוד תחרותית שנלחמים בה על עלייה לליגה השנייה, שנחשבת לאיכותית מאוד. חצי השנה הראשונה שם עזרה לי מאוד להשתפשף – גם מקצועית וגם באופן אישי. זה עזר לי להתרגל לחיים חדשים במדינה אחרת עם שפה חדשה. הייתי אז רק בן 18, והייתי צריך את ההכנה הזו לקראת הרמה המקצועית הבאה".
לומברוזו שיחק עונה נוספת עם קבוצתו הגרמנית, הפעם בליגה השנייה, ומשם עבר ללימוז', שם שיחק בהצלחה שלוש עונות בליגה הצרפתית הבכירה. "לשמחתי, בכל מקום שאליו הגעתי הצלחתי להשיג יותר ממה שציפו ממני. בתחנה הראשונה בגרמניה לא האמינו שילד בו 18 יהפוך למשמעותי בסגל, וששנה לאחר מכן אהפוך לרכז פותח בליגה השנייה, שנחשבת לאחת הטובות בעולם. אומנם הכול התחיל אצלי מוקדם ואיש לא ציפה ליותר מדי, אבל אני כן ציפיתי מעצמי, אתגרתי את עצמי ועבדתי קשה".
לאחר הפריצה בצרפת חתם לומברוזו בקבוצת קיילצה הפולנית, שנחשבת לאחת החזקות באירופה, אבל משבר כלכלי שהגיע בעקבות המלחמה באוקראינה השכנה הוביל אותו לוותר על החוזה ולחתום ביולי 23' בקבוצת הפאר בנפיקה ליסבון הפורטוגלית, שזכתה שנה קודם לכן בליגה האירופית. "לצאת מהחוזה בפולין לא הייתה החלטה פשוטה, כי הייתה שם הזדמנות לשדרוג מקצועי גדול בשבילי, אבל חששתי לקחת את הסיכון בגלל הבעיות שהתעוררו. במקביל קיבלתי הצעה טובה מבנפיקה שבנו פרויקט גדול ומסקרן, ואחרי ששתי הקבוצות סיכמו ביניהן, חתמתי על חוזה לשנתיים בפורטוגל".
הרומן הפורטוגלי של לומברוזו נמשך בסופו של דבר חצי שנה בלבד, שבסיומה חזר שוב לקבוצתו הגרמנית, שכבר הפכה לקבוצה בליגה הגרמנית הבכירה והיוקרתית. "אחרי שהודחתי עם בנפיקה מהליגה האירופית נשארנו רק עם הליגה המקומית, שגם נחשבת לפחות טובה ופחות משכה אנשי מקצוע לעקוב אחרי שחקנים. הרגשתי שזה הזמן לקחת על עצמי אתגר חדש", הוא מסביר, "עד אז עדיין לא שיחקתי בבונדסליגה הגרמנית והבנתי שזה הדבר הנכון. אני שמח שזה באמת השתלם לי. הגעתי אליהם במהלך עונה שבה הם נלחמו על ההישרדות בליגה, הפכתי מיד לשחקן מרכזי בקבוצה ולשמחתי עזרתי להם להבטיח את ההישארות כמה מחזורים לסיומה של העונה. כל המעברים שעשיתי בשנה האחרונה היו לא פשוטים, באופן כללי הייתה לי שנה קשה, אבל אני שמח על כל בחירה שעשיתי. כל הכרעה התבררה בסוף כדבר הנכון לאותה נקודת זמן".
"אני זוכר היטב את אלה שלא האמינו בי במהלך הדרך; כשעליתי לנוער הם אמרו שלא אצליח להשתלב שם, ואותו דבר נאמר כשעליתי לבוגרים וגם כשיצאתי לחו"ל. אני שמח שגרמתי לכל כך הרבה אנשים לטעות"
על אסון 7 באוקטובר שמע לומברוזו במלון בפורטו, לשם נסע עם קבוצתו למשחק חשוב. "חבר טוב שלי, אביר לוטן, נהרג במסיבה ברעים יחד עם מאי נעים, הנכדה של שלמה שרף. כמה ימים לאחר מכן נהרג בקרבות בהיתקלות מול מחבלים עידו קסלסי, חבר טוב שלי מבית הספר שהיה לוחם במגלן, בנוסף לעוד כמה חברים מבית הרי"ף. בימים הראשונים, כשסיימתי אימון, פחדתי לפתוח את הטלפון כדי לא לקבל עוד בשורות קשות", הוא נזכר בעצב. "לצערי בשנה האחרונה אין רגע של נחת והרבה חברים שלי עדיין משרתים בלבנון ובעזה. בחודשים האחרונים עוד כמה מהם ספגו פציעות קשות בקרב. היה לי קשה מאוד להתרכז בכדוריד בתקופה הראשונה, וגם בביקור קצר שעשיתי בארץ חוויתי אווירה שמעולם לא הכרתי. לצערי אני חייב להודות שעם הזמן קצת מתרגלים. זה לא באמת הופך למשהו נורמלי, אם אני חושב על זה לרגע לעומק אני מבין שכל זה לא הגיוני, אבל החיים ממשיכים. אני מרגיש שמה שאני עושה הוא גם סוג של שירות למדינה. לצערי החברים שלי לא יכולים לבוא לראות אותי עכשיו, כי אין משחקי נבחרת בארץ ואני משחק מפה גם בשבילם".
השנה משתף פעולה לומברוזו בקבוצה עם שחקן מצרי בינלאומי בשם עלי זיין. "בתחילת העונה דיברנו על כל הסיטואציה, אנחנו לא מסכימים על הרבה דברים, אבל החלטנו לשים בצד את הדעות הפוליטיות שלנו. סיכמנו שנעשה הכול לטובת הקבוצה ולא נשפוט אחד את השני", הוא אומר, "עלי הוא בשום פנים ואופן לא אויב שלי, ואני רואה בשיתוף הפעולה שלנו קצה של תקווה, אופטימיות מסוימת שבה אפשר להסתדר גם אם לא מסכימים, עם כמה שהדבר כואב ובוער בי. לשמחתי בכל התחנות שלי באירופה מעולם לא חוויתי שום אנטישמיות או גילויי שנאה, גם לא בשנה האחרונה. ברומניה רוב האוכלוסייה בעדנו ונחמדים אליי מאוד".
בנוסף לקריירת הקבוצות לומברוזו משחק במדי נבחרות ישראל עוד מגיל 13. הוא היה קפטן נבחרות הנערים והנוער באליפויות אירופה, ובגיל 18 קיים את הופעת הבכורה בנבחרת הבוגרת, שבה הוא אחד משחקני המפתח היום.
בשבועות האחרונים החלה הנבחרת את קמפיין מוקדמות אליפות אירופה, בתיקו איכותי ומפתיע (32:32) מול הנבחרת החזקה של פולין, משחק שבו הצטיין לומברוזו עם 9 שערים ו־7 אסיסטים, וחצה את רף 100 השערים שהבקיע במדים הלאומיים. במשחק השני הובסה הנבחרת 36:23 מול פורטוגל החזקה. "קיבלנו הגרלה קשה במוקדמות, כאשר רומניה היא הקבוצה השלישית, והמטרה היא לסיים או בשני המקומות הראשונים או להיות אחת מארבע הטובות ביותר שיסיימו במקום השלישי. אלו שתי משימות לא פשוטות", הוא קובע, "הבעיה הגדולה שלנו היא שבשנים האחרונות מחליפים מאמן לאומי בכל שנה, עובדה שלא מקלה על שני הצדדים כי לוקח זמן לבנות שיטה וכימיה. לאחרונה מינו את המאמן הספרדי דויד פיסונרו, שמגיע מאחת הליגות החזקות באירופה. שם מפתחים צעירים שבאים ללמוד כדוריד ברמה הגבוהה ביותר. זה מינוי טוב ואני מקווה שייתנו לנו עכשיו זמן להיבנות, בתקווה שנמשיך להראות מגמת שיפור בקמפיין הנוכחי".
כדוריד הוא ענף אגרסיבי מאוד, סבלת מכמה פציעות בשנים האחרונות. איך אתה שומר על עצמך?
"ככל שהזמן עובר למדתי לדאוג לגוף שלי כמו שצריך, אם זה באמצעות טיפולים, בריכות קרח, ג'קוזי או עבודה מאומצת יותר בחדר הכושר. זו עבודה שוטפת שלא עוצרת, אין הפסקות גם בקיץ או בזמן פגרות. לאלו מתווספת עבודה ממוקדת בפן המנטלי. הסוכן שלי שיחק איתי בעבר בצרפת והפך לסוג של מנטור בשבילי, בנוסף לשני ההורים המדהימים שלי שתומכים בי. בלעדיהם לא הייתי איפה שאני היום".
"בוקרשט הוא מועדון שיש בו לחץ מאוד גבוה לנצח. אני נמצא במקום שהרבה מאוד שחקנים היו רוצים לשחק בו. רבים נלחמים כדי לקבל את ההזדמנות הזאת, ולכן צריך לספק הופעות על בסיס שבועי"
מה המטרות שהצבת לעצמך העונה?
"אני לא מסתיר את העובדה שמבחינה אישית המטרה שלי היא להוכיח שאני אחד הרכזים הטובים באירופה, מטרה לא פשוטה בליגה עם הרבה רכזים ברמה גבוהה. אני תמיד שואף למקום הגבוה והרחוק ביותר ומוכן לעבוד קשה יום אחרי יום, עם הבנה שיש לי עוד הרבה לאן להתקדם ולהתפתח. מבחינה קבוצתית החלום הוא להגיע לפיינל פור של ליגת האלופות. לדעתי זו מטרה ריאלית".
יש לך זמן גם לעיסוקים אחרים?
"בזמן הפנוי שלי אני לומד לתואר ראשון בכלכלה וניהול באוניברסיטה הפתוחה. אני עושה את זה כמובן אונליין ומתקדם לאט־לאט. גדלתי בבית שבו הלימודים קדמו לכל דבר, וכרגע אני לא רואה את עצמי ממשיך בענף אחרי שאסיים את קריירת המשחק שלי. אשמח להיפתח לאפיקים חדשים ולעסוק גם בדברים אחרים. כרגע אני לא יודע מה הם".
מה זה בשבילך יום חופשי?
"אני עדיין משחק שחמט, אוהב לגלוש בים ובשלג, למרות שכרגע אני לא יכול לגלוש בגלל חשש מפציעות וענייני ביטוח. אני חי כבר שש שנים מחוץ לישראל ועם הזמן התרגלתי למרחק ולגעגוע. ההורים באים לבקר אותי הרבה, בטח עכשיו כשאני בבוקרשט, והרבה יותר קרוב ונוח. אבל עדיין, בגלל המרחק מישראל, כל אפשרות לבלות עם המשפחה הקרובה זה יום כיף שבו נצא לטיול, נאכל משהו טוב ופשוט נהיה ביחד".
