חמש אוגדות משתתפות בפעילות הקרקעית בדרום לבנון שנמשכת כבר כמעט חודשיים, כשרוב החטיבות והיחידות שלקחו חלק בלחימה הגיעו במיוחד לגזרה, בהם המילואימניקים שהוקפצו מביתם ולוחמי הסדיר שלחמו ברצועת עזה.
מי שנלחם בגזרה הצפונית, משני צידי הגדר במשך שלושה סבבים השנה הוא גדוד המילואים 9300, שפועל מבצעית במשימות שונות ומגוונות תחת פיקוד צפון. מדובר בגדוד "חדש" יחסית, שהוקם לפני שש שנים ולוחמיו הם בעיקר יוצאי גדודי סיור שונים, אך עדיין נחשב לאחד המשמעותיים בגזרה.
בשבעה באוקטובר, שעות אחרי תחילת מתקפת הטרור על יישובי העוטף, הוחלט להקפיץ את הגדוד לגבול הצפון מחשש לפעולה דומה מצד חיזבאללה, ולוחמיו התייצבו תוך שעות ספורות ביישובי הצפון. מאז ובמשך שלושה סבבים הם נלחמים באופן מלא ומדגישים כי לא מדובר בתעסוקה מבצעית או תפיסת קו כמו לפני המלחמה אלא בלחימה מלאה. לא מדובר בהבדל סמנטי אלא בדבר שמשפיע על הרצינות המבצעית, איכות המשימות והיחס ללוחמים עצמם ולעורף.
"מהרגע שהזירה הראשית של המלחמה עברה לצפון, התמרון החל ואנחנו התמקדנו בשלילה של יכולות ותשתיות חיזבאללה בקו הכפרים הראשון שצמוד לגדר", אומר סא"ל ישראל מקובר מג"ד 9300, "הגענו לכל מקום ולכל משימה – שטח בנוי, סבך, תפסנו מחסני אמל"ח ועמדות לחימה והשמדנו אותם. אנחנו עובדים הרבה מאוד בהתקפה במרחב האבטחה – עושים פשיטות קצרות וארוכות כדי להגיע לכל תשתית של חיזבאללה. במקביל לתמרון והכניסה לעומק השטח אנחנו גם דואגים להגנה חזקה כדי שחיזבאללה לא ינסה לבצע שום חדירה לישראל, ומי שכן ניסה – לא איתנו יותר", הוא מוסיף ומציין כי, "זאת סגירת מעגל עבורנו להיות בשטח במשך חודשים ואז לעבור לצד השני של הגדר, להרגיש את הדברים בידיים, לפגוע בתשתיות שלא ידענו בדיוק איפה הן נמצאות – בתתי הקרקע, האמל"ח, המיקומים, סדרי הגודל והכמויות ולראות את המוכנות של הצד השני, חלק מזה הפתיע אותנו. יחד עם זאת שמחנו מזה כי נטרלנו הכל וזה מוכיח כמה ההגנה חשובה. בנוסף אנחנו שמחים שפגשנו את זה בלבנון ולא בתוך ישראל".
לאור היכולות שתפסתם בלבנון, אתה חושב שתפיסת ההגנה הייתה צריכה להיות שונה?
"יכול להיות. אני חושב שהכוחות שהיו פה, יחד עם הרוח של האנשים והמקצועיות והאמל"ח והקטלניות שלנו – היינו משמידים כל יכולת של חיזבאללה. ייתכן והיו לנו נפגעים וקשיים אבל אני בטוח שהגדוד שלי היה יודע לעצור כל התקפה של חיזבאללה ולא משנה איזה כוח שלהם. הופתענו אבל היינו עומדים בכל דבר".
"היישובים הם חלק בלתי נפרד מהמאמץ המלחמתי שלנו, וכשהוקפצנו ב-7 באוקטובר הגענו קודם לשם כדי להגן עליהם ועל התושבים ולעבות את מערך ההגנה. לכן פרסנו את כל היכולות והלוחמים משעות הצהריים. מאותה סיבה הרבש"צים וכיתות הכוננות מאוד חשובים לנו, כל אחד מהם זה עוד כוח משמעותי עבורנו והם ממש מחלקה בתוך הגדוד בזכות הרצינות שלהם. ככה כולנו התייחסנו לזה. הם היו מאוד רתומים לעשייה.
קשה לנו לראות את היישובים מפונים, שאין חיים, אין ילדים שמשחקים בגני השעשועים ואין בתי כנסת פועלים, אבל מתוך הקושי הזה צמחנו. כשהזירה המרכזית עוברת לפה, אנחנו מבינים שזאת ההזדמנות לעשות הכל כדי להחזיר אותם והמטרה של כל המשימות והפעולות שלנו היא להחזיר את תושבי הצפון לבתיהם בבטחה".
לדברי המג"ד מקובר, הוא שומע את הקושי והשחיקה שיש על חיילי המילואים, אך יחד עם זאת הוא מדגיש כי הרוח שלהם חזקה מתמיד. "בדרג הטקטי, הכוחות עם מוטיבציה גבוהה ומורל גבוה, גם בסבב השלישי ואחרי יותר מ-200 ימי מילואים השנה. אנשים מבינים שמשנים עכשיו את המציאות הביטחונית ועושים היסטוריה. תחושת השליחות והמשמעות כלפי המדינה ויישובי הצפון – זה מה שמניע את האנשים".
"אני מדבר הרבה עם החיילים, מקשיב ומנסה לתת תשובות וגם לתווך את הדברים למטה ולמעלה. בעיניי, המאמץ הכי גדול הוא של העורף וזה ראוי להערכה. המשפחות, הילדים, הנשים ומקומות העבודה שחווים קושי גדול מאוד. בכל זאת אנחנו רואים את כמות האנשים שמתייצבים למרות הקשיים בעורף ובלי התמיכה הזאת לא נצליח לעשות כלום. עכשיו, אחרי למעלה משנה של מלחמה, העורף שמחזק אותנו מאפשר לנו להיות בהגנה ובהתקפה. באופן אישי אני מרגיש את זה גם מהבית. לא ראיתי אותם הרבה בשנה האחרונה, אבל זה שאשתי לקחה אחריות על הכל, נותן לי מוטיבציה. אני שומע דברים דומים גם מהחיילים שלי. זה חשוב לנו גם לסבבים הבאים. התמיכה בעורף צריכה להתבטא במילה טובה, לעזור לעסקים ולתת יד למשפחות ולומר להם שבלי התמיכה שלהם לא נצליח לעשות את הלחימה פה".
