שופטי בג"ץ, יצחק עמית, דוד מינץ ועופר גרוסקופף קיימו הבוקר (ראשון) דיון בעתירת הקיבוצים אורים, גבולות וצאלים מהמועצה האזורית אשכול, אשר דרשו לחייב את המדינה להעניק להם זכאויות של מפונים ולהכליל אותם תחת יישובי "חבל תקומה". שלושת הקיבוצים הם היחידים בחבל אשכול שלא הוכרו ע"י המדינה ככאלה המגיע להם ולתושביהם סיוע. על בתיהם חל צו אלוף מיד לאחר השבעה באוקטובר, הם פונו על ידי מועצת אשכול ובתיהם הפכו להיות חלק מבסיס צבאי למעשה. את העותרים ייצגו עורכי הדין אביתר קנולר ונועה בן אבי ממשרד קנולר ישינובסקי קינן.
נציין כי ילדי תושבי הקיבוצים הללו לומדים יחד עם שאר היישובים הנפגעים, הם נאלצו להתפנות כמו כולם וחייהם הפכו לסיוט. לטענת התושבים, ההגדרה שקבעה המדינה לפיה שלושת הקיבוצים הם "מעבר ל-7 קילומטר מהגבול" – אינה רלוונטית. גבול ה-7 ק"מ הוא קו שהמציאה המדינה לפני שנים, המביא לכך שהיא מסרבת להכליל אותם, כמו את שאר היישובים באשכול, תחת היישובים שמטופלים ע"י מנהלת תקומה, ומסרבת לפצות אותם ולהעניק להם זכויות של מפונים.
לדברי ליאור דפנר, יו"ר קיבוץ גבולות, "הייתי עם המשפחה שלי ארבעה חודשים בפינוי באילת. לאורך כל התקופה הזאת, המדינה לא הכירה בשום צורך. לא של היישוב ולא של התושבים. לאורך כל התקופה, מאז ועד היום, כל מה שאנחנו מבקשים זה שיכירו במה שקרה לנו כחלק מהמועצה האזורית אשכול. הילדים שלנו לומדים עם הילדים האחרים. הם איבדו חברים לספסל הלימודים, הם איבדו מורים והם גם נאלצו לחזור וללמוד עכשיו ליד הגבול. הקמנו בית ספר בקיבוץ גבולות בחודשים האחרונים מכספי המועצה ומתרומות. המדינה לא תמכה בשום דבר, לא אז ולא היום. המדינה ממשיכה לצייר קו דמיוני, גיאוגרפי, פוליטי, כללי ולא להכיר בצרכים שלנו. אנחנו מכירים בכאב ובסבל של היישובים האחים שלנו ומבינים שהוא רב יותר משלנו, ועדיין אי-אפשר להתעלם – לא מהקיבוצים ולא מהתושבים שלנו. כל מה שאנחנו רוצים זה שיראו אותנו".
גדי ירקוני, ראש המועצה האזורית אשכול, תקף גם הוא בפתח הדיון את המדיניות שנקבעה ע"י הממשלה, "אני מקווה שהשופטים יתקנו סוף כל סוף את העיוות הנוראי שנוצר בשבעה באוקטובר. אני אחראי על זה שכל היישובים באשכול פונו בשמונה לאוקטובר מהמועצה בגלל סכנת חיים, ויותר מאוחר גם בגלל צו האלוף. אני לא מבין איך מדינת ישראל יכולה לעשות את האפליה בין היישובים האחרים לשלושת אלה. מדינת ישראל דאגה לכל מתפנה במועצה האזורית אשכול, חוץ משלושת היישובים האלה. בשבעה ובשמונה באוקטובר הייתה סכנת חיים אמיתית. וכל מי ששואל את אנשי הצבא ושר הביטחון, הם מעידים על זה. לא נשארו בכלל שירותים במועצה עד אמצע פברואר, איך היישובים יכלו להישאר? מאיפה היה להם בית ספר? נרצחו באותו יום נורא, בשש שעות 254 אנשים ונחטפו 110 רק מאשכול. ממשלת ישראל התחילה לתקן את העיוות, אבל עצרה באמצע בגלל בעיות פוליטיות. פה זה לא בעיות פוליטיות, פה זה בעיות של חיים ונפש."
יונתן קנה, חבר קיבוץ אורים וסגן רבש"צ הקיבוץ, שנמצא גם הוא בין העותרים, ציין כי "בבוקר של השבעה באוקטובר, אני וחבר נוסף יצאנו לרכב על אופניים והכדורים לא הבחינו בינינו לבין מי שגר ביישובים אחרים במועצה, גם הטילים וגם הכדורים לא שאלו באיזה מרחק אנחנו גרים. אנחנו המומים מהיחס. הקהילה שלנו עברה טלטלה מאוד קשה, פינוי מאוד מורכב. מפוזרים בכל חלקי הארץ וקיבוץ שלא היה ניתן לחיות בו בפועל. לא היו שירותים בסיסיים, החינוך חזר לפעול רק ב-20 לפברואר. כך גם שאפילו אם היינו רוצים לחיות, איך היינו יכולים לחיות במקום בו שלא מתקיימת בו מערכת חינוך?"
עו"ד אביתר קנולר, פרקליט הקיבוצים, הסביר, "למרות פינוי שנכפה על כל יישובי מועצה אזורית אשכול, המדינה לא לקחה אחריות כלכלית על שלושה קיבוצים בלבד, לעומת שאר היישובים, ולמעשה חברי קיבוץ ותושבי הקיבוץ היו צריכים לדאוג כלכלית לעצמם. אני מבקש להדגיש שבאזור הזה היה צו אלוף החל מה-7.10 שאסר כניסה ויציאה מהאזור כולל שלושת הקיבוצים. בנוסף, לא ניתנו שירותים מוניציפליים, בריאותיים ואחרים כלל עד ה-15.2.24. גם לאחר מכן השירותים היו חלקיים, אבל כפי שהדגשתי עד אמצע פברואר לא ניתנו כל שירותים מכל מן הסוג שהוא".
"יותר מכך, כל היישובים במועצה האזורית אשכול – כולל הרחוקים והקרובים, ללא קשר למספר הקילומטרים, מומנו ע"י המדינה חוץ משלושת הקיבוצים הללו, למרות שלא הייתה להם אפשרות להישאר באזור. המדינה בתשובתה לעתירה מבקשת שבית המשפט לא ייתן את הסעד המבוקש ומסתמכת על החלטות שהאחרונה בהן ניתנה בשנת 2022. הזוי הוא שממשלת ישראל ב-12.10 וב-17.10 מסתמכת על החלטות וחוות דעת שהתקבלו לפני ה-7.10. דהיינו, המדינה לא רואה בשבעה באוקטובר, תאריך שמשנה הנחות. המדינה מבקשת שבית המשפט יתעלם מהעובדה שעל השטח, כולל של שלושת הקיבוצים, חל מה-7.10 צו אלוף שמנע כניסה ויציאה מהאזור. דהיינו על פי צו האלוף אי אפשר היה לחיות באזור כולו. כך גם התעלמה הממשלה מהעובדה שככל יוחזרו שלושת הקיבוצים לא יינתנו להם כל שירות בסיסי".
