זה כמעט חודשיים, מאז תחילת התמרון הקרקעי בדרום לבנון והתרחבות הזירה הצפונית, שמערכת החינוך בצפון מושבתת או מושבתת חלקית בעשרות יישובים ומועצות אזוריות. אלפי תלמידים אינם הולכים לבתי הספר ולומדים מהבית באמצעים דיגיטליים, ובכלל זה תלמידי כיתות א', שרק התחילו את שנת הלימודים וכבר נאלצו לעבור ללמידה מרחוק.
בשל המצב הביטחוני המתוח, מאות מועצות ויישובים באזורי קו העימות, צפון הגולן, הגליל העליון, הקריות ומפרץ חיפה נמצאים תחת הנחיות התגוננות מחמירות של פיקוד העורף, לפיהן ניתן לקיים פעילויות חינוכיות רק במקום שממנו אפשר להגיע למרחב מוגן תקני בזמן ההתגוננות. מאחר וברובם של האזורים האלו מדובר בזמן התגוננות קצר, החל מזמן התגוננות מיידי של אפס שניות בקו העימות וצפון הגולן ועד לזמן התגוננות של דקה בחיפה, במועצות ויישובים רבים מערכת החינוך פועלת באופן חלקי בלבד.
כך, למשל, במעלות תרשיחא שבגליל המערבי, בה זמן ההתגוננות הוא מיידי, הלימודים בבתי הספר מבוססים על מקום פנוי במקלטים, שמשמשים לסירוגין את תלמידי הכיתות השונות, שמגיעים לימי למידה שבועיים בבתי הספר, ואת שאר הלימודים – מקיימים מרחוק. "יש לי שני ילדים ביסודי ושניים בגנים", מספרת הדסה חיים, תושבת מעלות, "תלמידי הגנים, החינוך המיוחד וכיתות א' ו-ב' לומדים במרחבים מוגנים. תלמידי כיתות ג' עד י"ב לומדים בעיקר בזום או בכיתות שסמוכות למקלט. בפועל, בגלל שברוב המקומות המקלטים קטנים, הילדים שלי לומדים בקפסולות יומיים או שלושה בשבוע. הם לומדים במערכת החינוך החרדית, שבה בשאר הימים אין זום אלא למידה באמצעות הטלפון. המורות מקליטות את השיעורים והילדים פשוט יושבים ושומעים את השיעור".
כמו הורים רבים, גם היא חוששת שהלמידה החלקית פוגעת בילדיה ובשאר התלמידים: "אין אינטראקציה בכלל, לא חברתית ולא לימודית, וזה פוגע בהם פיזית ונפשית. יש לזה גם השלכות על המוח של התלמידים שזקוקים לאינטראקציות האלו וזקוקים גם למפגש עם סמכות מורית. הם מאבדים משמעת. מבחינתם, זה חופש גדול שהולך ומתמשך ואנחנו לא רואים את הסוף. לא ברור אם תהיה הפסקת אש ומתי, אבל בינתיים אנחנו במצב המתנה והילדים שלנו מפתחים פערים עצומים – חברתית, רגשית ולימודית. את הפער האמיתי נגלה רק ברגע שהמלחמה תיגמר, אבל אני חוששת שמדובר במצב שהוא הרסני מיסודו. אני רואה תלמידים שנמצאים שעות מול מסך, אחרים שמסתובבים בלי מעש ומשוטטים. ככה לא אמורה לעבוד מערכת החינוך. לצערי, במצב הנוכחי מפספסים חומר לימודי חשוב והלמידה מרחוק לא באמת מצליחה להשלים את הפערים. אני מקווה מאוד שהם יצליחו להתגבר על השנה הזו. השיקום יהיה ארוך".
גם ביישובים שבהם זמן ההתגוננות ארוך מעט יותר, דבר שמאפשר לימודים בכיתות הקרובות למקלטים, לא תמיד מתקיימים הלימודים כסדרם. כך, למשל, בעכו, הושבתו הלימודים בעיר ליומיים לאחר שביום רביעי שעבר פגע טיל בסמיכות לגן ילדים בעיר. בנהריה, שזמן ההתגוננות בה עומד על 15 שניות וארבעה מתושביה נהרגו מאש חיזבאללה בשבועיים האחרונים, הלימודים מתקיימים באופן חלקי ומוגבל, במבנים ממוגנים או בכיתות סמוכות שמגיעות למרחב המוגן בעת התרעה ותורגלו לכך. כך גם בגני הילדים. "אנחנו מנסים להמשיך בשגרת הלימודים למרות המצב המורכב", אומר איציק, תלמיד כיתה י"א בעיר, שסבור ש"המצב הזה פוגע בהכנה שלנו לבגרויות ובסיכויים שלנו להצליח בהמשך, אבל ככה זה במלחמה כנראה, אין מה לעשות".
לא רק התלמידים סובלים מהמצב הביטחוני, שמקשה גם על צוותי ההוראה. "ההתייחסות של פיקוד העורף היא אך ורק לשטח בית הספר, שהוא מקום ממוגן", מתלונן מורה מאחד מבתי הספר בנהריה, "ומה עם הדרך לבית הספר בהלוך ובחזור? אין זמן התגוננות! ארבעה נרצחים בשבועיים. מדוע אני ושאר צוותי ההוראה צריכים לסכן את חיינו בהגעה לבית הספר בנסיעה לנהריה? חלקנו גם מגיעים מהקריות וממקומות רחוקים. מה הלהיטות להתנהל כאילו אין מלחמה? בקריות יש דקה זמן להתגוננות במרחב פתוח, מה שאין בנהריה!". בדיון שהתקיים בסוף השבוע שעבר בוועדת החינוך של הכנסת בנושא מצב מערכת החינוך בצפון, סיפרה גם מנהלת מחוז צפון במשרד החינוך, אורנה שמחון, על מורים שסירבו להגיע לעבודה ביישובי קו העימות: "נתקלתי במספר מורים וגננות שסירבו להגיע וטיפלנו בזה, לא בכוח אלא בהבנה והסברה מטעמי שליחות. אמרנו להם שאם התלמיד מגיע, המורה מגיע אחריו". עם זאת, הוסיפה, "אנחנו מותחים את המורים שלנו עד הקצה".
לעת עתה נראה שאין אור בקצה המנהרה: מנתונים שנמסרו למרכז המחקר והמידע של הכנסת ממשרד החינוך עולה כי למעלה מ-100 בתי ספר בצפון, המהווים יותר מ-25% מכלל בתי הספר, הם בעלי מיגון חלקי או נמוך. משרד הביטחון דיווח על כ-300 מוסדות חינוך, כולל גנים ופעוטונים, ללא מיגון בטווח שבין 0 ל-9 קילומטרים מגבולות לבנון וסוריה. לפי ההערכות, השלמת תכנית המיגון המלאה צפויה להימשך שנתיים לכל הפחות.
