משרד הנגב והגליל בירושלים מלא בתמונות יפהפיות, אך הנופים שמתועדים בהן השתנו בשנה האחרונה והפכו למוקדי אסון. חורשה בעוטף עזה ששרצה מחבלים בשבעה באוקטובר, שכונה בצפון שספגה נפילות רבות ושרבים מבתיה נפגעו, ותמונה של העיר אופקים, ששילמה מחיר כבד בטבח. גם המשרד עצמו שינה את יעדיו ומשימותיו בשנה האחרונה. במקום עיסוק בקליטת תושבים עליו לדאוג לכ־60 אלף מפונים; במקום פסטיבל דרום אדום – טיפול בזירות נפילה בקריית־שמונה.
השר יצחק וסרלאוף בן ה־32, ממפלגת עוצמה יהודית, הוא הצעיר שבשרי הממשלה, ולאחרונה גם מונה למשקיף בקבינט המדיני־ביטחוני. הוא מתכוון להשמיע שם את קולם של עשרות האלפים שפונו מבתיהם בצפון לפני יותר משנה, ועד כה אין תחזית למועד חזרתם.
"אנחנו עדיין במצב חירום בגליל ובדרום", אומר וסרלאוף. "היינו המשרד הראשון שנתן מענה לרשויות שהותקפו, עם תקציב גמיש שמשתנה ברגע – החל מאוטובוסים למפונים שיגיעו למלונות, ועד מכונות כביסה שהוצבו במלונות השונים. המערכת מסורבלת, וצריך לתת מענים מהירים ולהסיט תקציבים מפרויקטים שחלמנו עליהם לטובת הצרכים שהשתנו במלחמה. העברתי תקציב לרשויות כדי שהן יקנו את מה שהם צריכות – ממגיני ברכיים לכיתת הכוננות, ועד גנרטורים ומיגוניות.
"העובדה שאני שר חדש הייתה לטובתי, כי לא הייתי מקובע. ב־7 באוקטובר אמרתי לאנשי המשרד, 'לא אכפת לי איך תפתרו את הבעיה התקציבית, תשברו את הראש'. הם עבדו מהר מאוד, כי כבר ב־8 באוקטובר הגיע התקציב הראשון, 'המזומן', לראשי הרשויות שהותקפו. מבקר המדינה אמר שהייתי השר הראשון שהעביר תקציב לרשויות. הוא צחק איתי שאני השר היחיד שמחכה לפרסום דו"ח המבקר על המלחמה".
מה המשימה העיקרית שלכם היום?
"אני לא משתמש במילה 'שיקום' כי זה לחזור ל־6 באוקטובר. אני רוצה לדבר על צמיחה, שהנגב והגליל יהפכו למקומות עם איכות חיים אחרת לגמרי ממה שהיה שם ערב המלחמה. זאת המשימה שלנו, ואנחנו בונים תוכניות אסטרטגיות למען האזורים הללו ועובדים יחד עם מנהלת תקומה בפרויקטים השונים".
השבוע נהרגה ספאא קט עואד משפרעם מפגיעת רקטה. מה אתם עושים כדי לפתור את פערי המיגון בצפון?
"תוכנית 'מגן הצפון' שהוצגה בממשלה היא פשוט בלוף. מתחילים במיגון של קילומטר מהגבול, אבל אי אפשר למגן שם כי זה שטח מלחמה, ומבדיקה שעשיתי עלה שהתחילו שם כדי לא להתחיל את המיגון בכלל. יש פערי מיגון משמעותיים שאם לא נטפל בהם, התושבים לא יחזרו. בתחילת המלחמה לא הוצבו מיגוניות אפילו ליד גני ילדים או בש"ג ששומר על היישוב. משרד השיכון העביר אחריות למשרד ראש הממשלה, שהאשים את האוצר. העליתי את זה בישיבת הממשלה והבנתי שאני לא יכול לחכות לכסף שיעבור. יצרתי קשר עם ה־JNF (קק"ל), ותוך שבועות ספורים, יחד עם ראשי הרשויות, הצבנו מיגוניות במקומות שלא פונו. כרגע אין מיגון כמו שצריך, וצריך להבין שזה אחד החסמים לחזרת התושבים. מבקשים מאנשים לחזור הביתה כאשר הבית שלהם לא ממוגן".
השיחה שלנו נקטעת כאשר אחת מעובדות המשרד נכנסת ללשכה ומניחה על שולחנו של השר סיכום של כמה שיחות שערכה הבוקר עם מפונים. "האוכל שמגיע אלינו במלון לא ראוי למאכל, ואנחנו נאלצים לקנות אוכל בחוץ", נכתב בראש הדף. בתחילת המלחמה הורה וסרלאוף לכל עובדי הלשכה לבצע כל אחד 10 שיחות ביום למפונים, לשאול לשלומם ולעזור להם. "בעיות שהעובדים לא יודעים לפתור – הם מגישים אליי. כשאני מתקשר למנהל המלון, בעיות כאלה בדרך כלל נפתרות. אנחנו מדברים עם קרוב למאה מפונים ביום, גם אני מקפיד להתקשר למפונים מדי יום".
זאת הייתה טעות לפנות את הצפון?
"ב־7 באוקטובר זאת לא הייתה שאלה, כי ראינו מה קרה בדרום וראינו את החרדה בעיני התושבים. גם אם לא הייתי מפנה אותם, תושבי הצפון היו עוזבים את הבית. אז לפחות המדינה לקחה אחריות".
וכעת ניתן להחזיר אותם?
"צריך להבין שאולי פינינו אותם מסיבה ביטחונית, אבל החזרה שלהם היא גם אירוע חברתי. המפונים הגיעו למקומות חדשים, התערו בהם, גילו שירותים עירוניים כמו חינוך ובריאות ברמה גבוהה. אם אני רוצה להחזיר את התושבים, אני צריך לדאוג שיהיה להם לא רק ביטחון אלא גם מעטפת של שירותים לא פחות טובה ממה שהייתה להם במרכז. צריך לשדרג את הבריאות בצפון. לקבוע תור לרופא גרון לוקח בגליל חודשיים, ובמרכז רק 11 יום".
אם תולים את החזרה בהקמת מרכזים רפואיים, זה אומר שאנחנו באירוע ארוך.
"אנחנו כבר באירוע ארוך, ואני נגד לשים להם שעון חול מול הפרצוף. קודם שנסיים לבנות את תוכניות השיבה, כולל כמה חודשי שיקום של המקומות, ואז בטווח הארוך לדאוג למערכת בריאות ותעסוקה ברמה גבוהה".
אתה לא יודע לומר למפונים מה הצפי לחזרה?
"אין לי צפי, ואני חושב שלומר להם 'אתם כבר חוזרים' זו טעות. הכול תלוי בכמות המשאבים שהמדינה תשקיע במקומות הללו. אם יהיו לנו בשורות משמעותיות לצפון – הם יחזרו. הם לא יחזרו לגליל של 6 באוקטובר".
ומבחינה ביטחונית מה צריך לעשות כדי להחזיר אותם?
"אני בשיח עם ראשי הרשויות על הסוגיה הזאת. היחידים שצריכים לשלוט בשטח שמהגדר ועד הליטני הם חיילי צה"ל. לא צריך נוכחות בשטח, מספיק שליטה מהאוויר שמשמידה כל תנועה חשודה. רצועת הביטחון צריכה להיות ריקה גם מאזרחים. ראינו כמה תמימים האזרחים הללו שהבתים שלהם מלאים בנשק. אני לא סומך על יוניפי"ל או על כוח כזה ואחר. אם נלך שוב להסכם 1701, נחזור ל־7.10. אני רוצה להיות בטוח שתושבי הצפון, שאני הקול שלהם בקבינט, לא מאוימים מפשיטה של רדואן או ירי רקטי. התושבים מוכנים להישאר בבתי המלון כל עוד התותחים רועמים בלבנון. מי שיוציא את צה"ל מדרום לבנון יפקיר את תושבי הצפון".
"היחידים שצריכים לשלוט בשטח שמהגדר ועד הליטני הם חיילי צה"ל. לא צריך נוכחות בשטח, מספיק שליטה מהאוויר שמשמידה כל תנועה חשודה"
איך אתה רואה את ההסכם שמתגבש?
"זה עדיין לא הובא לממשלה או לקבינט אלא נשען כרגע על הדלפות, אז אני לוקח בעירבון מוגבל".
ומה דעתך על מה שכן פורסם?
"על ההסכם שכרגע פורסם אני אצביע נגד, יחד עם בן־גביר. ההסכם הזה לא יביא את השקט לתושבי הצפון. אנחנו נגד הפסקת אש בצפון, רק השבוע ראינו רקטות על גוש דן. צריך לבנות קודם אזור חיץ משמעותי. לפני שבועיים הייתי במטולה עם ראש המועצה, והוא מראה לי שהכפר אל־חיאם, שממנו נורו רוב הנ"ט על מטולה, עדיין עומד. צריך להמשיך לשנות את המשוואה".
צריך לחכות לממשל טראמפ עם חתימה על הסכם?
"אני לא יודע מה ההסכם שמתגבש, אני חושב שממשל טרמאפ יהיה יותר טוב למדינת ישראל. רחוקה הדרך מסיום המלחמה בצפון. אנחנו צריכים לסיים את העבודה שם, אין לנו ברירה, לעצור באמצע זאת תהיה טעות".
בזמן שהאמון בממשלה נמצא בשפל, וסרלאוף דווקא מתקבל יפה אצל רוב ראשי הרשויות בצפון שהוא מרבה לבקר אותם. "נוצר בינינו אמון, הפכנו לחברים", הוא אומר. "אנחנו מדברים המון בטלפון ואני עוזר להם. אני לא יודע מה הדעות הפוליטיות שלהם וגם לא אכפת לי. אני בשיח איתם ופונה אליהם יותר משהם פונים אליי. במשרד שלי יודעים שראש רשות הוא במקום הראשון. אם יש נפילה אצל ראש רשות אני נוסע לשם. כשבאורטל נרצחו שני תושבים מפגיעת רקטה, ישר יצאתי לשם ועוד הספקתי לראות את ההרוגים. נכנסתי עם ראש המועצה לחמ"ל ושוחחתי עם צוות החירום. אמרתי לראש המועצה 'אני חייל שלך, תגיד לי מה אתה צריך'. באופן חריג ראשי הרשויות יצאו יחד איתי למאבק על התקציב של המשרד".
שחקן קבוצתי
איך אתה רואה את מצב הלחימה בעזה, עם שיטת הפשיטות?
"צריך להעצים את האש בעזה, ולהפחית משמעותית את הסיוע ההומניטרי. אני יודע שמתגבשת תוכנית בנושא הזה, אבל זה לא מספיק. צריך ללחוץ על חמאס הרבה יותר גם בנושא הזה".
"בן־גביר הגיע לשנות מדיניות, ויש אנשים שלא אוהבים את זה. האמון במשטרה לא בקריסה, יש חלוקת נשק בהיקפים שלא היו"
צריך גם להקים יישובים בעזה?
"כשקיימנו את כנס החזרה לגוש קטיף, אל־ג'זירה שידרו אותו בפאניקה, הם וערוץ 12. אם זה מלחיץ אותם אז זה כלי מאוד חזק להחזרת חטופים, וגם תיקון העוול של הגירוש. כל מקום שצה"ל כבש ללא התיישבות, חזרו לשם מחבלים. אין פה שאלה של ימין או שמאל, אלא שאלה אם בעזה יהיה טרור או מציאות שבה אנחנו לא מאוימים".
לפני כשבועיים הצטרפה מפלגתו של גדעון סער לממשלה באופן רשמי, וזאב אלקין מונה לתפקיד השר האמון על מנהלת תקומה ומנהלת שיקום הצפון, "על הראש" של וסרלאוף. "אני סברתי שמנהלות הנגב והגליל צריכות להיות תחת המשרד שלי, אבל כרגע זה מה שראש הממשלה החליט", אומר וסרלאוף. "הבעתי על כך את מחאתי, אבל אני שחקן קבוצתי ומדובר על הרחבת הקואליציה שזה צעד מבורך. למען תושבי הצפון אני והשר אלקין עובדים יחד, וקיימנו כבר שלוש פגישות בנושא בשבועיים האחרונים. זה המצב כרגע, ועם זה אני מתמודד".
התחושה היא שנתניהו לא לוקח ברצינות את המנהלות. תקופה ארוכה אפילו אין מי שעומד בראשן.
"יש לי ביקורת על ראש הממשלה בנושא הזה. היה צריך להתנהל אחרת, שהמנהלות יהיה תחת משרד נגב־גליל, ולמנות בראשן אנשים שבקיאים בעבודת הממשלה. בסופו של דבר אני שר צעיר, ומעדיף לא לעסוק בביקורת".
אתה מכיר אישית את אלי פלדשטיין, שנחשד בהדלפת מסמכים מסווגים ונמצא במעצר. הוא היה דוברו של השר בן־גביר.
"עושים לו עוול. יכול להיות שהיו שם דברים לא תקינים, אבל מהחקירה עצמה דולפים דברים על ידי גורמי עניין, וזה גורם לי להבין שיש פה ניסיון של תפירת תיקים ולהגיע לראש הממשלה. זה דבר שאנחנו רואים גם בתדרוכים של היועמ"שית על הוצאת נתניהו לנבצרות, או אולי דרישה לפטר את בן־גביר. הייתי שמח שיחקרו כל הדלפה שיצאה במלחמה, אבל שלא יעבדו עלינו ויחקרו רק את מה שנוח להם כי הוא מגיע מלשכת נתניהו. יש פה חקירה בררנית והדלפה בררנית".
מאשימים גם את בן־גביר בהדלפות מדיונים סגורים.
"המדליפים הכי גדולים מהקבינט מנסים להדביק לבן־גביר תווית של מדליף, כי הוא מאתגר את פורום מטכ"ל ואת ראשי המערכת עם שאלות שלא נוח להם. איך זה ייתכן שהיועמ"שית 'מאיימת' לפטר את בן־גביר? אנחנו במדינה דמוקרטית? היועמ"שית מסננת את שר המשפטים יריב לוין, היא מורחת את כל השרים. אני חיכיתי חצי שנה לתשובה של הייעוץ המשפטי. צריך לפטר את היועמ"שית, אין אמון בסיסי בינה ובין ראש הממשלה. כרגע הכדור בידיים שלו".
ליועמ"שית יש טענות נגד ההתנהלות של בן־גביר, כמו פגישות שונות של יועציו עם גורמים במשטרה, קידומים בניגוד לחוות דעת.
"בן־גביר הגיע לשנות מדיניות, ויש אנשים שלא אוהבים את זה. האמון במשטרה לא בקריסה, יש חלוקת נשקים בהיקפים שלא היו".
שיעורי הרצח בחברה הערבית מזנקים אצלו.
"כדי להתמודד עם הפשיעה בחברה הערבית בן־גביר דורש כלים מסוימים כמו מעצרים מנהליים, והיועמ"שית מסרבת לתת לו. זה לא יכול לעבוד ככה. השר בן־גביר צריך לקבל את האחריות וגם את הסמכות. הוא גם עושה נכון שהוא לא עושה 'סולחות' בחברה הערבית כמו פעם, הוא בא לטפל בפשיעה ולעצור את מי שצריך לעצור".
ובפועל יש עלייה במקרי הרצח.
"כי הם היו רגילים לקבל את מה שהם רוצים. כשאתה יוצא למלחמה יש יותר נפגעים. אנחנו במלחמה בחברה הערבית, אז יש יותר נפגעים. אנחנו לא כמו השרים הקודמים, 'ניתן כסף ונשמן אותם, רק שלא יעשו רעש', ובינתיים הם מתנפחים ובונים צבא. אנחנו לא שותקים, ולכן זה מה שקורה".
אין לך ביקורת על ההתנהלות של בן־גביר? הפכתם להיות הילד הרע של הקואליציה.
"בן־גביר הוא אדם שקול ורציונלי, ואם התפוצצנו על משהו מסוים – זה אחרי שיח ארוך שלא צלח. לא באנו להיות עציצים, באנו לעשות שינויים היסטוריים. יש דברים שאנחנו מתעקשים עליהם כמו התקציב של המשטרה, שבמקום להגדיל אותו, סמוטריץ' מנהל נגדו מלחמה משיקולים זרים ולא ענייניים".
הוא אמר לבן־גביר "תראה תוצאות, תקבל כסף".
"יש תוצאות גדולות, אבל האמירה של סמוטריץ' מעלה ניחוחות פוליטיים לא מתאימים בזמן מלחמה. הציבור מרוצה מההתנהלות שלנו יותר מאשר של סמוטריץ', ורואים את זה בסקרים. אני לא חושב שנרוץ איתו שוב".
נגד ענישה קולקטיבית
היית לוחם בגולני, יש לך חברים שנפלו במלחמה, הגדוד שלך עשה מאות ימי מילואים, ועדיין אתה יושב בממשלה שמאפשרת השתמטות המונית.
"אני מבין את המצוקה ואת הכאב הגדול, הייתי במאות הלוויות וניחומי אבלים. אני מבין שאין לנו שכירי חרב במדינה ושיש מחסור אמיתי בלוחמים. יש כאב אמיתי של אלמנות ושל נשות המילואימניקים, לוחמים שעשו 300 ימי מילואים בשנה. הדברים הללו לנגד עיניי. החרדים צריכים להתגייס, אנחנו צריכים אותם ואנחנו במלחמת קיום, אבל השאלה היא איך. יש כאלה כמו יאיר לפיד, שרכבו על הבעיה הזאת שקיימת שנים, ואין להם מטרה לגייס חרדים אלא להתנגח בחרדים, ומה שהם עושים זה אנטי חרדי ונגד גיוס".
עזוב את לפיד, המצביעים שלך צריכים תשובות.
"חרדים צריכים להתגייס, אני אומר את זה. למעט לומדי התורה, עשרות האלפים האחרים צריכים להתגייס. איך עושים את זה? אפשר לגרום לענישה קולקטיבית אבל זה יוביל לאנטי ויהפוך את כולם לפלג הירושלמי. הדרך היחידה היא להגיע איתם להבנות והסכמות על יעדים מסוימים וסנקציות אבל לא כאלה שיגרמו לתוצאה ההפוכה, כמו לשלול להם הנחה למעונות ולמנוע מנשים לצאת לעבודה".
אחרי שנה של מלחמה, לא נכשלתם בעניין הזה?
"יש פה בעיה ארוכת שנים שאי אפשר לפתור בחצי שנה. זה תהליך, זה יעדים, כמו שהוצאת האישה החרדית לשוק העבודה הייתה תהליך ארוך ובסוף זה קרה. אנשים חושבים שאפשר לגייס את כולם. אני מבין את הכעס, אם לא הייתי שר הייתי היום נושא בנטל. יש דיוני עומק על חוק הגיוס. צריך להבין מה יגרום לחרדים שלא לומדים להתגייס ואיך מייצרים מסלולים מתאימים, כי היום יש חרדים שאם הם מתגייסים הם שרופים בקהילה".
ויש חיילים שנשרפים בטנק, אנחנו במלחמה.
"אני לא מצדיק את החרדים שלא מתגייסים, אבל כדי לפתור את הבעיה צריך להבין מה קורה בצד השני. אני מתאר מצב, זאת המציאות והיא מורכבת. צריך להעמיד יעדים משמעותיים לגיוס חרדים. לא נקבל מצב שמצד אחד לא מגייסים חרדים ולא מציבים יעדים משמעותיים כפי שצה"ל צריך, ומצד שני לא נקבל מצב שאין שום שיח עם החברה החרדית. אני מאמין שיגיע חוק גיוס טוב כי אין לנו ברירה אחרת, והממשלה תמלא את ימיה".
אתה סופר את הדקות לכניסת טראמפ לבית הלבן?
"אני מקווה מאוד שחילופי הממשל יאפשרו לנו להחיל ריבונות ביהודה ושומרון, לקבל גיבוי במלחמה שלנו בצפון ובדרום, ואולי ממשל טראמפ יבין אפילו את החיוניות והמוסריות של הקמת יישובים בעזה. יש לנו חלון הזדמנויות היסטורי, ואסור לנו לפספס אותו".
