טליק גואילי, אימו של רס"מ רני גואילי, לוחם יס"מ בן 24 שנחטף לעזה ולאחר 117 ימים משפחתו קיבלה הודעה על כך שהוא נפל ב-7.10 וגופתו מוחזקת על ידי חמאס, מציגה עצמה שוב ושוב בתור אימו הגאה של רני גואילי. "אנחנו משפחה גאה, גאה מאוד ברני, שיצא להילחם מתוך מודעות מאוד גדולה לסכנה, כשהוא באותו זמן היה פצוע ושהה בימי מחלה בגלל הפציעה".
טליק מספרת על בנה הילד, "רני תמיד היה לוחם צדק כזה. אם הוא היה פוגש איזשהו ילד עם איזושהי בעיה אז הוא היה מרים אותו. למשל, הייתה לאיזושהי ילדה בת מצווה, באותו זמן עם ילדה אחרת, ואז הוא הבין שאף אחד לא יבוא לבת מצווה של הילדה הראשונה כי כולם ילכו למסיבה של המקובלת יותר. הוא פשוט פנה לכל הבנים וביקש שילכו לבת מצווה של אותה ילדה, והם התחלקו. וזה בתור ילד בן 12. אותה ילדה, מקסימה, שכבר גדלה כמובן, עדיין בקשר איתנו ומזכירה לנו את הסיפור הזה כל פעם שאנחנו נפגשים".
"הוא גם מאוד אהב ודאג לבעלי חיים. היה פעם שהוא שמע שיש כלבה עם המון גורים שנמצאת ביישוב סמוך והוא פשוט לקח שק על הגב שלו עם עוד חבר והם הלכו ברגל עד לשם להאכיל את הגורים, ממיתר לכרמית".
"הוא היה ילד עם המון נתינה," טליק מוסיפה, "היה חשוב לו שלכולם יהיה בסדר, היה קולט אם אנחנו במצב רוח לא טוב ושואל מה קרה, למה מישהו עצוב. מצד אחד הוא תמיד היה גדול פיזית, גבוה, חזק, שרירי, הוא היה מתאמן. אז עשו לו המון כבוד, והוא בעיקר דאג לאחרים עם כל החוזק הזה. הוא היה מאוד אהוב על כולם, ומנהיג. מאוחר יותר כשהיה קצת יותר בוגר הוא היה עוזר לכל מיני ילדים שמנים לרדת במשקל, היה עושה להם אימוני ספורט".
"רני התגייס לגולני", טליק מספרת, "ובטירונות הייתה תאונה מבצעית, נמר שהיה בו נכנס בקיר והוא שבר את עצם הירך. הוא יצא מהטנק על הרגליים. הרופא אמר לו שלא יוכל לחזור לשרת בשירות קרבי, אבל הוא הודיע לו שתוך 4 חודשים הוא חוזר לשירות קרבי. בכוח רצון בלתי נתפס, הוא עשה פיזיותרפיה כל יום, 8-9 שעות ביום, ולא כי היה חייב אלא כי רצה, והוא הצליח לעמוד ביעד המשוגע שהציב לעצמו. וחודש אחרי שחזר הוא עשה אפילו מסע כומתה של 60 קילומטר. 'הכול בראש, אימא, הכול בראש', הוא היה אומר לי."
מיד אחרי הצבא רני בחר להתגייס למשטרה, עוד לפני השחרור, עם מדי צה"ל עליו הוא הלך למיונים ביס"מ נגב והתקבל, "לא טיול אחרי צבא, ישר לשליחות הבאה, הוא ילד שמקדש את המדים", מספרת טליק.
יום החטיפה היה רגע קשה ומטלטל עבור המשפחה, מלא בבלבול ואי-וודאות. טליק מתארת כיצד באותו בוקר, בשעה שש וחצי, התעוררו בני הבית לקולות הפצצות ופיצוצים. רני, שהיה פצוע ושבר את כתפו שבועיים קודם לכן ושהה בימי מחלה, חזר בדיוק מבילוי לילי וירד לנוח כשהבין מה קורה מתוך קבוצות המשטרה, ולמרות שלא נקרא על ידי אף אחד התייצב. הוא היה פצוע, אך התעקש לצאת לתחנה ולהצטרף ללחימה. "'אין מצב שאני משאיר את החברים שלי להילחם לבד', הוא אמר, ונסע לתחנה להצטייד ולצאת", טליק מתארת.
מהתחנה בבאר שבע הוא יוצא לכיוון העוטף וחובר לקצין נוסף שלא הכיר, גיא מדר, והם יוצאים למרדף אחר מחבלים שארבו בכביש. הם הגיעו אחרי זמן מה לתחנת דלק הסמוכה לצומת סעד, שם היו עשרות חוגגים שנמלטו על נפשם מהמסיבה. רני וגיא חיפו על האזרחים, סייעו להם להימלט דרך השדות. מצלמות האבטחה בתחנת הדלק תיעדו את רני, עוטה קסדה וחמוש, מנהיג את האזרחים בזמנים קריטיים, מבצע פעולות חילוץ תחת סכנת חיים. לאחר מכן, רני קיבל קריאה נוספת לסיוע מחבריו שנלכדו באזור אחר, תחת אש כבדה ופצצות RPG. ללא היסוס, הוא יצא להצילם. הוא הגיע לשטח, ושם נקלע לקרב נוסף בו הוא נפצע קשה בירך וביד. תוך שהוא פצוע הוא חתר להגיע למקום מסתור תחת עץ אקליפטוס והמשיך לנהל קשר עם חבריו, שלח להם מיקום, תיעד את מצבו הקשה בסלפי ובתמונות וגם ניהל לחימה תוך שהוא שכוב שם.
בשלב מסוים, כשהתחמושת שלו הלכה ואזלה, רני נאבק לבד מול מחבלים. לפי נתוני מודיעין שנמסרו למשפחה, לפי גופות המחבלים שנמצאו במיקום שהיה, נראה שהוא חיסל לפחות 14 מחבלים, עד שלבסוף נורה פעם נוספת.
כעבור מספר שבועות נמסרה למשפחה תמונה קשה בה נראה רני שכוב שמוט ופצוע על אופנוע ליד בית החולים שיפאא שבעזה. המשפחה ניסתה להיאחז בתקווה שהוא עדיין חי, אך ב-30 בינואר הגיעה משלחת רשמית שהודיעה כי הוועדה קבעה שהוא איננו בין החיים, על סמך מספר תמונות וסרטונים שהראו את מצבו הקשה.
טליק נשאלת איך נראה היומיום שלה ושל המשפחה מאז אותו יום, "אני לא חזרתי לעבודה. אי אפשר. אני עורכת דין במקצועי והעברתי את הלקוחות שלי לקולגות. והלו"ז עמוס, אני מנהלת יומן, מה שצריך במסגרת המאבק לשחרור החטופים וגם לנצח במלחמה. מתראיינת, הולכת לכנסת, נפגשת עם מי שאפשר, משלחות לחו"ל. אני מחוברת 24/7 למה שקורה, אי אפשר להתנתק. הולכים לישון בלילה ובבוקר מיד קמים להתעדכן. שלושת הילדים שלי היו מאוד קשורים אחד לשני, חברים הכי טובים. ולא קל לאח ואחות של רני. כל אחד מתמודד בדרכו".
טליק מדגישה את חשיבות התמיכה הציבורית ומבקשת מהציבור להמשיך להתפלל למען השבת החטופים, כאשר תפילותיהם מסייעות לה להחזיק מעמד. "זה מחזק אותי לדעת שמישהו מתפלל על הבן שלי. זה כאילו רני הוא גם הילד שלהם," היא מסבירה ומוסיפה כי החיבוק והחיזוק מהציבור חשובים לה ולמשפחתה.
בצל הכאב והגעגוע, טליק מתארת את תחושת הגאווה העמוקה שיש לה לבנה. "אני יודעת שהוא היה חוזר לקרב שוב ושוב, גם אם היה יודע את הסוף," היא אומרת. הכוח של רני, האומץ והמחויבות למדינה מעניקים לה את הכוח להמשיך במאבק עבורו ועבור כל החטופים. "יש נחמה בידיעה שהילד שלי יצא להילחם כדי להגן על מדינת ישראל. הוא לא נרצח, הוא הלך לשדה הקרב מתוך ידיעה מה הסיכונים".
"וצריך להמשיך להילחם עד הניצחון. לא לעצור, לא להפסיק באמצע. אנחנו ממש בישורת האחרונה, אני מרגישה את זה. צריך לפרק להם את הצורה. אני מוכנה לספוג עוד יום ועוד קצת כדי שאף אמא לא תרגיש את מה שאני מרגישה".
