קצת יותר מ-18 שנה חלפו מאז הסתיימה מלחמת לבנון השנייה, בה שכל שמעון הילמן, סגן מפקד הפלוגה המסייעת של גדוד 51, את אחיו הגדול רס"ן בנג'י הילמן ז"ל, מ"פ ביחידת אגוז שנפל בקרב במרון א-ראס. בשנה האחרונה שמעון, היום סגן אלוף במיל', משרת כמפקד יחידת הסיוע המבצעי של חטיבת כרמלי, שלפני מספר ימים סיימה את משימותיה בלבנון
"זאת ממש סגירת מעגל. לפני כמה חודשים ראיתי תמונה על תקיפה של צה"ל במקום משמעותי במארון א-ראס, וגם זאת הייתה סגירת מעגל עבורי כי אחי נהרג בכפר הזה. בכלל, כל התקופה פה היא כזאת. בשבעה של אחי אמרתי ש'עם הנצח לא מפחד מדרך ארוכה' – הדרך הייתה ארוכה ולקחה 18 שנה ורק אז נסגר המעגל. אנחנו לא מחפשים נקמה, אנחנו עם של נצח, זה הרבה יותר גדול וחזק מאיתנו ומהאויבים שלנו. יש לנו סבלנות, וטוב סוף סוף לראות את זה קורה בתקופה הזאת. טוב לראות את זה מתממש כשאנחנו מצליחים לפגוע באויב בצורה מאוד משמעותית", אומר הילמן.
מטרת היחס"ם שבפיקודו, היא לסייע ולתמוך בכל משאבי לוחמי החטיבה, החל מהכנסת משאיות דלק, מים וציוד חבלה, דרך אחזקת הכלים שנפגעו וטיפול בהם ועד פינוי רפואי והוצאה של אמצעי הלחימה והציוד הצבאי של חיזבאללה שנתפסו בכפרים השונים. לדברי המג"ד, למרות ההבדלים הטופוגרפיים המשמעותיים בין עזה שם נלחמו מספר חודשים ובין דרום לבנון, עדיין, הלוחמים התמודדו בצורה מרשימה עם השטח והאתגרים השונים. "במשך שנים התאמנו על התרחישים האלה ובזכות התחבולה שלנו הכוחות שהיו בפנים ניצחו. למשל, האויב חשב שהציר הלוגיסטי שלנו יהיה בכבישים ובסוף פרצנו צירים דרך הסבך".
"פיקוד צפון עשה עבודה טובה בהכנה", אומר סא"ל במיל' הילמן, "הדברים היו מאורגנים ומסודרים – כל יחידה ידעה את הפקודות והמשימות שלה, מה התכלית ומה מבקשים מה לעשות ולאן להיכנס. בכובע האזרחי אפשר להתווכח על העומק, אבל במשימות שקיבלנו זה היה מאוד מסודר ומתוחם. הופתענו מהיעלמות המחבלים – הם ראו את העוצמה שלנו, עזבו הכל וברחו מיד. זה נבע מההכנות שצה"ל עשה במהלך הזמן. ידענו שהאויב ערוך עם הרבה אמל"ח במרחבים האלה, לכן הלכנו לשם ותכננו להשמיד את היכולות האלה".
לוחמי חטיבת כרמלי, שירתו השנה קרוב ל-300 ימים במילואים – בסבב הראשון והשני היו בקרב ההגנה בצפון. לקראת הסוף, כשהשחרור היה באופק, החליטו בצה"ל לשלוח אותם ללחימה בעזה. למרות התחושות המעורבות והרצון לחזור לשגרה ולאזרחות, הלוחמים התגברו על כך מהר מאוד ונלחמו היטב נגד מחבלי חמאס במסדרון נצרים. שם דבק הביטוי "עשו לכם כרמלי", לגבי יחידות שמוקפצות למשימה חדשה כשהחזרה הביתה כבר מעבר לפינה. "בסוף עזה הייתה הכנה טובה מאוד לתמרון בלבנון", אומר הילמן, "החטיבה עבדה קשה יחסית לשאר אבל כשרואים את התוצאות בשטח, זה נותן אוויר ללוחמים למרות שסגרנו את כל החגים בשנה האחרונה. אנחנו נתמודד עם הקריאה הבאה כשתבוא. אנשים משתפים שקשה ובסוף באים. זאת העוצמה של היחידה. בעיבודים שעושים בצבא אנשים מדברים על זה ומקבלים כלים להתמודדות".
אז איך שומרים על מתח מבצעי ביחידה שייעודה הוא לא להילחם? הילמן מסביר כי "הלוחמים ביחס"ם מביאים את התחמושת מהבסיס בעומק ישראל, אורזים, מסדרים, מכניסים פנימה ופורקים אותו לכוחות הלוחמים. כשהם יוצאים החוצה כבר רואים את הפיצוץ ואת הפרסומים וזה נותן סיפוק גדול. כשמתדלקים טנק ורואים שהצוות שם ממש מחכה שתיתן להם אפשרות להמשיך ולהילחם, ואז הם ממשיכים ויורים פגזים בזכותנו, יש בזה הרבה סיפוק. בסוף, הרבה מהחיילים שלנו היו בשירות הסדיר שלהם אנשי חימוש בסדנאות, והיום במילואים הם בחזית הלחימה, נכנסים לשטח כדי לתקן טנקים ומחלצים, זה שדרוג משמעותי".
"רוח זה לא משהו שבא והולך", מבקש לסכם מפקד היחס"ם, "זה משהו שבונים אותו במהלך השנים באימונים, ונאבקנו להביא אנשים לכל התרגילים האלה כי לכל אחד יש הבעיות והקשיים שלו והכי קל לשחרר. אבל הרוח נבנית בלכידות כשמתאמנים ועובדים אחד עם השני ומכירים את האנשים. זה לא משהו מעכשיו לעכשיו. נצטרך להבין את זה לשנים הקרובות ולעבוד על זה".
