באוקטובר 2023 זכה חאבייר מיליי בבחירות לנשיאות ארגנטינה. ניצחונו היה עדות מובהקת לאכזבה הנרחבת במדינה מהתנהלות המערכת הפוליטית ומשתי הקואליציות המסורתיות שהחליפו זו את זו בשלטון עד אז. מיליי, כלכלן ליברטריאני בעל ניסיון מועט בממשל, בילה את מסע הבחירות שלו בהבטחות לספק פתרונות רדיקליים לבעיות עומק שהמפלגות המסורתיות של ארגנטינה לא הצליחו לפתור, ושהחמירו במשך עשרות השנים שלפניו: אינפלציה גואה והיעדר צמיחה. לפי הבנק העולמי, התמ"ג לנפש של ארגנטינה בשנת 2023 היה נמוך ב־11 אחוזים לעומת 2011. נתונים רשמיים מראים ששיעור האינפלציה השנתי של המדינה גדל מנתון חד־ספרתי בשנת 2004, ליותר מ־200 אחוז בשנת 2023.
כדי לרסן את העליות החדות במחירים ולעודד יצירת מקומות עבודה, הבטיח מיליי לקצץ בהוצאות המדינה. כדי להמחיש את כוונתו, הוא הופיע באירועי קמפיין כשהוא אוחז במסור חשמלי ומדגים כיצד ישתמש בו כדי לחתוך בבשרה החי של הרגולציה הממשלתית. ואכן, מאז זכייתו בבחירות קיצץ מיליי בהוצאות הציבוריות והאינפלציה החלה לרדת. אך לאחר כעשרה חודשים בתפקיד, הוא עדיין לא הצליח לעמוד בהבטחותיו לשינויים רחבי היקף. הנשיא כשל בניצול ההזדמנות הפוליטית שנוצרה בעקבות התפרקות המערכת המפלגתית, כדי לייסד ניהול יציב ובר־קיימא.
מיליי הצליח לשמור על התמיכה הציבורית אף שהפעיל מדיניות של התאמה כלכלית קשה ולמרות מיתון מקומי, בעיקר בזכות הצלחתו בהפחתת האינפלציה. אבל ירח הדבש הזה לא יימשך לנצח. אם לא ישפר את כישורי הניהול שלו ויהיה מיומן יותר במשא ומתן פוליטי, מיליי יאבד את ההון הפוליטי שלו – ואיתו את ההזדמנות הגדולה שלו לגאול את ארגנטינה מהמשבר התמידי שהיא מצויה בו.
המשבר הפוליטי האחרון של ארגנטינה פרץ בדצמבר 2001, כאשר הנשיא פרננדו דה־לה־רואה התפטר בעקבות מיתון כלכלי עמוק שהוביל להגבלות על משיכות מזומנים, ובהמשך למחאות ומהומות מזון. המדינה החליפה כמה נשיאים לפני שממשלת מעבר עלתה לשלטון בתחילת 2002. במקביל חוותה המדינה קריסה כלכלית עצומה שהובילה לחדלות פירעון של החוב הלאומי. בשנת 2003 נסטור קירשנר, איש מרכז־שמאל פרוניסט, זכה בבחירות לנשיאות וסיים את תקופת השלטון הזמני. אך הוא עשה זאת עם 22 אחוז מהקולות בלבד.
בזכות עלייה במחירי הסחורות העולמיים, שהיטיבה עם הייצוא החקלאי של ארגנטינה, הצליח קירשנר לבנות קואליציה פוליטית מתפקדת. הוא עשה זאת באמצעות ספיגת כל הפלגים של הפרוניזם – קואליציה פוליטית מסורתית שהופיעה תחת מנהיגותו של המנהיג הפופוליסט חואן פרון במאה העשרים – וכן את רוב מפלגות השמאל. אף שבשנות התשעים רוב הפרוניסטים התרחקו מהנטיות הפופוליסטיות השמאליות של הפרוניזם ועברו לניאו־ליברליזם, ההנהגה של קירשנר החזירה את התנועה לשורשיה.
ככל שנמשכה הצמיחה, כך גדלה התמיכה הציבורית בקירשנר וביורשתו, כריסטינה פרננדס דה־קירשנר (שבמקרה או לא, הייתה גם אשתו). אך המדינה נעשתה מקוטבת יותר ויותר. וכשהצמיחה הכלכלית נעצרה – עם ירידה בתמ"ג לנפש ואינפלציה מואצת – הוחלפה משפחת קירשנר והקואליציה שלה על ידי קואליציה נגדית בראשות איש העסקים מהמרכז־ימין, מאוריסיו מאקרי.
אולם גם מאקרי, שנבחר בשנת 2015, לא הצליח להתמודד טוב יותר עם הבעיות הכלכליות של ארגנטינה. כאשר עזב את תפקידו, הכלכלה הייתה בירידה והאינפלציה השנתית עמדה על 50 אחוז. הוא הוחלף על ידי פרוניסט אחר, אלברטו פרננדס (שאין לו קשר משפחתי לכריסטינה פרננדס דה־קירשנר, אם כי היא הייתה גם סגניתו). אך גם פרננדס לא הצליח לרסן את המחירים, והמצב הלך והחמיר. באופן מובן, הארגנטינאים היו כעוסים ומתוסכלים. הקרקע הייתה מוכנה לעלייתה של דמות חיצונית פורצת דרך, כמו חאבייר מיליי.
חרב פיפיות
מיליי הבטיח לסיים את הדומיננטיות של שתי הקואליציות הפוליטיות הגדולות הללו, שאותן הוא כינה "הקאסטה הפוליטית". תחילה הוא צבר פרסום רב דרך הרשתות החברתיות, שם כינה את מתנגדיו, בין השאר, "שודדים" ו"חולדות". הוא התחייב להחזיר את ארגנטינה לעושר ולשגשוג שחוותה בתחילת המאה העשרים, באמצעות ביסוס הכלכלה על הדולר וקיצוץ גדול בכוחם ובממדיהם של מוסדות המדינה. סגנונו הנועז וההבטחות הגדולות שהשמיע נתנו לארגנטינאים רבים תקווה שהוא יוכל לשים קץ לסבלם המתמשך.
למרות אי־אלו חששות שהוא עלול לפגוע בדמוקרטיה, מיליי ניצח בסבב השני של הבחירות לנשיאות וקיבל 56 אחוזים מהקולות. הניצחון נעשה מרשים עוד יותר בהתחשב בכך שהוא זכה ב־21 מתוך 24 המחוזות האלקטורליים של המדינה – כולל כאלה שהוא לא ניהל בהם קמפיין מעולם. אך מכיוון שהמחוקקים נבחרו בסבב הראשון, ומשום שמיליי רץ כיחיד ולא כחלק ממפלגה ממוסדת, ועל כן אפילו לא היו מועמדים מטעמו בכל המחוזות, רק שבעה מ־72 הסנטורים, ו־38 מתוך 257 נציגים שנבחרו היו ממפלגתו – הסיעה הקטנה ביותר של נשיא מכהן מאז עברה המדינה לשיטה דמוקרטית ב־1983.
בחודשים הראשונים בתפקיד עמד מיליי בהבטחותיו לקצץ בגירעון ולהפחית את האינפלציה. הוא הפך גירעון תקציבי של 2.7 אחוז מהתמ"ג לעודף של 1.2 אחוז מהתמ"ג על ידי הקפאת פנסיות ומשכורות ציבוריות, בזמן שהאינפלציה המשיכה והפחיתה אותן בפועל. הוא גם העלה מיסים על ייבוא והכנסות, הפסיק את כל מיזמי התשתית הציבוריים, פיטר 30 אלף עובדים מהמגזר הציבורי, וצמצם את הסובסידיות לצרכנים בעבור אנרגיה ותחבורה. בעקבות זאת ירדה האינפלציה החודשית מ־26 אחוז בדצמבר 2023 לכ־4 אחוזים בלבד ביוני, וכך היא נותרה עד חודש אוקטובר. מיליי הצליח לשמור על תמיכה ציבורית יציבה, עם מדדי תמיכה שנעים סביב 50 אחוז, אם כי ישנם סימנים לעייפות ציבורית. לפי רוב הסקרים, האינפלציה – שפעם הייתה הנושא החשוב ביותר למצביעים – הידרדרה באופן דרמטי ברשימת הבעיות שמטרידות את הארגנטינאים, והוחלפה בחשש מאובדן מקומות עבודה ומעוני.
השינוי הזה בסדר היום הציבורי מצביע על כך שהמדיניות של מיליי עלולה להתברר כחרב פיפיות. באמצעות הקיצוץ בהוצאות המדינה, מיליי תרם להכנסת המדינה למיתון עמוק: הממשלה צופה ירידה של 3.8 אחוז בתמ"ג לשנת 2024. במוקדם או במאוחר, הדבר עלול להתגלות כבעיה הפוליטית הגדולה הבאה. מיליי התמודד עם רמות נמוכות של חוסר שקט חברתי במונחים ארגנטינאיים – שתי שביתות כלליות והפגנה אחת גדולה. אבל ככל שהארגנטינאים נעשים מודאגים יותר מעוני ומהביטחון התעסוקתי שלהם, כך צפוי חוסר השקט הזה לגדול.
למיליי הייתה הזדמנות לבנות קואליציה רחבה יותר תוך שימוש במשאבי המדינה, בפופולריות שלו ובהיעדר חלופות. אבל כדי לבנות קואליציה כזו, עליו לשנות את אישיותו ולהגביר את עיסוקו בניהול ממשלתי
אחת הבעיות הקבועות של ארגנטינה הייתה המחסור במטבע חוץ. כאשר מיליי נכנס לתפקיד, הפער בין המחירים הרשמיים למחירים הלא־רשמיים של הדולר היה יותר מ־100 אחוז. כדי לסגור את הפער הזה, מיליי פיחֵת את המטבע של המדינה מול הדולר, דבר שיצר עלייה באינפלציה בחודשים הראשונים לכהונתו. במקום מעבר לדולר, כפי שהבטיח, שמר מיליי על בקרות מטבע – מנהג נפוץ של נשיאים קודמים – כולל הגבלת גישתם של יבואנים לדולרים, בניסיון למנוע פיחות נוסף שיעלה את המחירים. אבל האינפלציה לא ירדה מספיק מהר כדי למנוע מהפער בין השער הרשמי ובין השער הלא רשמי של הדולר להופיע מחדש. בניסיון לסגור את הפער הזה בלי להביא לפיחות נוסף, הורה מיליי לבנק המרכזי של המדינה להשתמש ברזרבות הלאומיות כדי למכור דולרים בשוק הלא־רשמי ולהוריד את מחירם הרשמי.
אובדן הרזרבות הלאומיות הדאיג את השווקים הפיננסיים באשר ליכולתה של ארגנטינה לשלם את חובותיה הלאומיים, והשימוש בבקרות מטבע הוריד את האטרקטיביות של ארגנטינה להשקעות זרות. בניסיון להתמודד עם החששות הללו ולעודד את השווקים של ארגנטינה, העבירה ממשלתו של מיליי חוק חנינת מס על החזקות זרות, ויישמה משטר חדש של השקעות זרות, שהעדיף תעשיות כרייה. מיליי מקווה שהרפורמות הללו ימשכו השקעות זרות חדשות ובכך יגדילו את הרזרבות של המדינה. עם זאת, מרבית ההשקעות טרם התממשו, ולכן עד בחירות אמצע הקדנציה ב־2025, התוכנית של מיליי לבקרות מטבע תלויה בסיוע נדיב מקרן המטבע הבינלאומית (IMF). בשנת 2018 התחייבה הקרן להלוות 45 מיליארד דולר לנשיא דאז מאוריסיו מאקרי, בשל לחצים מצד משרד האוצר האמריקני והנשיא דונלד טראמפ. מיליי מצפה ליחס דומה אם טראמפ ינצח בבחירות לנשיאות ארצות הברית בנובמבר הקרוב.
אם מיליי יצליח להשיג מזור כלכלי, בעלי בריתו הפוליטיים עשויים לזכות במושבים בבחירות לפרלמנט בשנה הבאה, מה שיאפשר לו לחזק את התמיכה החקיקתית הדרושה להעברת הרפורמות הנחוצות. אבל אם לא יזרמו דולרים נוספים לארגנטינה בקרוב, ההערכה האלקטורלית של מיליי כנראה לא תעבוד. הארגנטינאים מצביעים לפי מצב הכלכלה, ולכן אם מיליי רוצה להרחיב את התמיכה החקיקתית שלו ולנצח מחדש בבחירות, עליו להמשיך ולספק תוצאות בתחום הזה.
זמן שאול
עד בחירות אמצע הקדנציה של ארגנטינה בשנה הבאה, יוכל מיליי להסתמך על סמכויותיו הביצועיות כדי לפצות על הסיעה הקטנה שלו בפרלמנט. הוא כבר הטיל וטו על חוק שהעביר הקונגרס למימון פנסיות, אבל כוחו הביצועי מוגבל. אף שהאופוזיציה הפרלמנטרית המפולגת שלו לא השיגה את שני השלישים הדרושים כדי לבטל את הווטו שלו בנושא הפנסיות, היא אכן הצליחה לבטל את צו הנשיאות שלו על תקציב המודיעין. זו הפעם הראשונה בארגנטינה שצו נשיאותי בוטל על ידי הקונגרס.
מיליי גם יכול לנצל את התלות של המחוזות בהעברות כספים פדרליות כדי להשיג את תמיכת המושלים, ולהשיג קולות של מחוקקים אזוריים לתמיכה ברפורמות שלו עד הבחירות. אבל הוא לא הוכיח את עצמו כמיומן בבניית קואליציות רחבות יותר. בפברואר למשל, הוא נכשל בהעברת חוק רפורמה כוללני ושאפתני משום שסירב להתפשר. לבסוף הוא הצליח להשיג תמיכה להעברת החוק ביולי, אך רק לאחר שהדיונים הפחיתו את היקף החוק לשליש מגודלו המקורי.
גם סגנון התנהגותו של הנשיא הוא עניין שמקורביו צריכים להתמודד איתו. המתווכים הפוליטיים של מיליי מוצאים לעיתים קרובות שעמדותיהם והבטחותיהם מופרכות על ידי מיליי עצמו, וחלק גדול מעבודתם של פקידי הממשלה מתמקד בתגובה לגחמותיו של מיליי במקום בקבלת החלטות טכניות. מיליי מפקח על החלטות כלכליות אך מזניח פגישות עם שרים בתחומים אחרים, ומאציל סמכויות לאחותו קרינה, המזכירה הכללית של נשיאות ארגנטינה, המכונה בפיו "הבוסית". מיליי אינו נשוי, ולפיכך היא גם מעין "גברת ראשונה" אלטרנטיבית. מיליי מאציל סמכויות גם ליועץ פוליטי צעיר שבעלי בריתו תופסים יותר ויותר עמדות בירוקרטיות חיוניות. בממשלת מיליי יש הרבה משרות שאינן מאוישות, פקידים חסרי ניסיון ועובדים המתחלפים בתדירות גבוהה. בחירתו הישירה במועמדים לבית המשפט העליון, כולל שופט המואשם בשחיתות, עוררה זעם בקרב אנשי עסקים ומשפטנים, שטוענים כי בחירות כאלה יחלישו את אמינות מערכת המשפט.
למיליי הייתה הזדמנות להתחיל לבנות קואליציה רחבה יותר תוך שימוש במשאבי המדינה, בפופולריות שלו ובהיעדר חלופות שנוצרו בעקבות התפרקות המערכת המפלגתית. קואליציה כזו הייתה מעניקה אמינות להבטחותיו לשינוי מהותי (אם כי לא הייתה מבטיחה את השפעת השינוי הזה). אבל כדי לבנות קואליציה כזו, על מיליי לשנות את אישיותו ולהגביר את עיסוקו בניהול ממשלתי. אף אחד מהדברים האלה לא צפוי להתממש.
ועדיין, אי אפשר להתעלם מכך שמיליי הצליח להפתיע פרשנים ופוליטיקאים, שלא חזו את ניצחונו ולא את יכולתו לשמור על תמיכה ציבורית לנוכח התאמות כלכליות דרסטיות. הוא הצליח להעביר חוק רפורמה מצומצם עם תמיכה מצד האופוזיציה מהמרכז־ימין. אבל שיטותיו במשא ומתן חקיקתי חלקי אינן מבטיחות הצלחה נוספת. הוא מהמר על בחירות אמצע הקדנציה של השנה הבאה כדי לבנות קואליציה רחבה יותר.
עם ציבור עייף ממשבר מתמשך, עדיין יש למיליי הזדמנות ייחודית לקיים את הבטחותיו לשינויי מדיניות. אבל אם ההימור האלקטורלי שלו לא יצלח, ההזדמנות הזו עלולה לחלוף. גם אם הנשיא יצליח להשיג רוב יחסי של מחוקקים בבחירות הביניים הקרובות, יהיה זה רק הצעד הראשון לעבר השגת מטרותיו. אם לא ימצא דרך לנצח במאבק במחסור במטבע חוץ, הוא עצמו עלול להפוך לקורבן של הכלכלה הארגנטינאית.
