תושבי הצפון שלומדים באוניברסיטה הפתוחה נדרשים להתמודד לא רק עם הקושי בלימוד החומר האקדמי, אלא גם עם נסיעה במשך שעות ארוכות לכל בחינה – וזאת בשל ביטול מרכזי הבחינה הצפוניים "עקב המלחמה".
לאוניברסיטה הפתוחה אין קמפוס מרוכז שאליו מגיעים הסטודנטים להיבחן, ותלמידיה ניגשים למבחנים במרכזי בחינה הפרוסים ברחבי הארץ. אלא שסטודנטים תושבי הצפון – שבדומה ליתר חבריהם מצויים כעת עמוק בתוך תקופת המבחנים – מדווחים כי מתחילת המלחמה לא ניתנה להם אפשרות להיבחן באזור מגוריהם. המרכזים בטבריה, קצרין, נהריה ועכו אינם פעילים באופן סדיר, אף שלא מדובר ביישובים שמדינת ישראל פינתה, והחיים שם אמורים להתנהל כסדרם.
סטודנטים מספרים כי באוניברסיטה ביטלו את כל נקודות הבחינה הצפוניות לקריית-מוצקין, כך שסטודנט שגר למשל ברמת הגולן צריך לנסוע עד מכללת יזרעאל או עד מרכז הבחינות בקריית-מוצקין.
בר ניסים, תושבת קיבוץ מחניים המתמודדת עם נכות, תלויה בתחבורה ציבורית. "משייכים אותי כיום למרכזי הבחינה לעמק יזרעאל, אך בשביל אדם שאין לו רכב פרטי, בוודאי בעל נכות, נדרשים 3-4 אוטובוסים כדי להגיע לעמק יזרעאל. כדי להספיק להגיע בזמן נדרשות בין שעתיים וחצי לשלוש שעות נסיעה".
"במבחנים הקודמים נאלצתי להירשם למרכז בחינה בתל-אביב, כי זה המקום שהכי קל להגיע אליו מבחינת תחבורה ציבורית. מובן שלא רציתי לנסוע 3-4 שעות ביום הבחינה, ולכן נאלצתי לשלם מכספי על מקום לינה במרכז הארץ, והוצאתי כמה מאות שקלים רק כדי להגיע באופן נוח יחסית למבחן. המצב הזה גם גזל ממני את האפשרות ללמוד כראוי לפני המבחן".
ניסים פנתה לאוניברסיטה כדי לברר כיצד אפשר לפתור את הבעיה. "הם בדקו ואמרו אין מקלט בטבריה, ולגבי הנקודות האחרות לא נתנו לי מענה. אם זאת הבעיה, שיבנו מקלט או ממ"ד. זה אבסורד שאנחנו צריכים לנסוע כל כך הרבה. בכל מקום בצפון יש מרחבים מוגנים, ובונים אותם כיום ברגע.
"אנשים אומרים 'צפון'", מוסיפה ניסים, "ומבחינתם מדובר בחיפה. הם לא מבינים שהגליל העליון הוא מקום אחר, וכי אזורים אלה לא כל כך קרובים. במקום להגיע ברוגע למבחן, אני מוצאת את עצמי מסתבכת בנסיעה באוטובוסים רבים".
האוניברסיטה הפתוחה מסרה בתגובה: "לא פתחנו מרכזי בחינה שבהם אין מרחבים מוגנים, או שלא ניתן להגיע בהם למרחבים המוגנים במסגרת פרק הזמן הנדרש בהנחיות פיקוד העורף".
