מוחמד ראלב שיהאב (27) מכפר־עקב שבמזרח ירושלים ביצע ביום ראשון שעבר פיגוע דריסה בצומת ניר־צבי ליד בסיס צריפין: ארבעה חיילי צה"ל נפצעו, שניים מהם עדיין מאושפזים במצב קשה ובינוני. "גדודי המוג'אהידין", הזרוע הצבאית של ארגון הטרור "תנועת המוג'אהידין", קיבלו אחריות על הפיגוע. פורום שילה למחקר ומדיניות מציין כי השכונה בצפון ירושלים – חלק ממדינת ישראל הריבונית על פי החוק – נמצאת בתהליך מתמשך של הפיכתה לשכונה של הרשות הפלסטינית, כחלק מתוכניתה הנרחבת של הרשות להקמת מדינה פלסטינית שבירתה בירושלים .
תוכניות הרשות, לפי התוכנית הפלסטינית 2030 להקמת מדינה פלסטינית שבירתה ירושלים, כוללות בנייה נרחבת, הקמת שכונות חדשות ומתן שירותים בתחומים כמו חינוך, בריאות, סיוע סוציאלי, תרבות, ביטחון, מסחר ותעשייה, תעסוקה, תיירות ועוד. התוכנית מבקשת להקים ממסד מוניציפלי נפרד בירושלים, שכל הפלסטינים – לרבות ערביי העיר העתיקה – יישמעו לסמכותו.
ברשות "התחילו לבנות את המדינה הפלסטינית דה־פקטו לפני יותר מעשרים שנה, זמן לא רב לאחר החתימה על הסכמי אוסלו", אומרת מנכ"לית הפורום, ד"ר ענת רוט, "אנחנו מודעים לקיום התוכנית הזאת, אבל הגורמים הבכירים ביותר בישראל לא פועלים נגדה. מתחת לאפן של כל ממשלות ישראל הקימו הפלסטינים בירושלים תשתית פוליטית, ארגונית, חברתית, חינוכית וכלכלית ענפה, שמערערת את הריבונות הישראלית בעיר ומאפשרת לפלסטינים, טכנית ותודעתית, לעבור לשלב הבא".
שאיפות הרשות הפלסטינית מתממשות בכל שטחי יהודה ושומרון, ושכונת כפר־עקב מדגימה זאת היטב. היא ושועפאט הן שתי השכונות הערביות הגדולות ביותר מחוץ לגדר הביטחון בצפון ירושלים. מרבית תושבי כפר־עקב נושאים תעודות זהות כחולות, הם בעלי תושבות קבע ישראלית, ונהנים מחופש תנועה רב מזה שזוכים לו ערביי יהודה ושומרון, בעלי תעודות הזהות הירוקות. הם זכאים לשירותי הביטוח הלאומי, רשאים להצביע בבחירות העירוניות, ואף לשהות ולעבוד בכל חלקי ישראל ללא אישורים מיוחדים. הם משלמים את המיסים העירוניים מחשש שהתושבות תילקח מהם, אך נציגי רשויות כמו המשטרה, הדואר וספקי התשתיות הישראליים נמנעים מלהיכנס לכפר־עקב. בתגובה לעתירות של האגודה לזכויות האזרח טענה עיריית ירושלים שהמחסור באספקת השירותים נובע מחששות ביטחוניים ולא ממדיניות מכוונת.
"יש הזנחה באזור, והאחראית לכך היא עיריית ירושלים", אומר יושב ראש ועד השכונה, הפעיל החברתי מוניר זע'יר, "אין כאן משטר שבאמת אחראי עלינו, והמקום פתוח לכל סוגי העבריינים. יש לי בשכונה סוחרי סמים, פרוצות, הכול. אין משטרה בכלל, גם לא משטרת רמאללה. משנת 2001 לא ראיתי כאן ניידת משטרה אחת. הטרור נטוע בשכונה. תנאי החיים של התושבים דוחפים אותם לטרור. אם רוצים לדבר על החינוך לטרור בבתי הספר, חייבים לשבת ולעשות תכנון לחיים טובים בתוך השכונה. נכון, יש כאלה שהם לא בסדר, אבל נוכל לחנך אותם – את התושבים ואת התלמידים בבתי הספר". העירייה אומנם הקימה במחסום קלנדיה את מנהל קהילתי עוטף ירושלים שנועד לנהל את מתן שירותי העירייה בשכונה, אבל לדברי זע'יר המנהל אינו מתפקד: "אין לנו אזור אחד בשכונה שבו אנחנו מקבלים שירותים מהמנהל". כפר־עקב אפילו אינה מופיעה ברשימת השכונות של העיר באתר העירייה.
לפי מכון ירושלים למחקרי מדיניות, לאחר בניית גדר הביטחון והוצאת שכונת כפר־עקב מתוך המערך הבנוי של ירושלים בשנת 2003 נוצרו בשכונה תנאים לבנייה מואצת ללא פיקוח, והיא מאוכלסת וצפופה הרבה יותר מערים כמו גבעתיים או הוד־השרון. בשל היעדר הפיקוח קשה לאמוד את גודל האוכלוסייה בכפר־עקב.
לפי ההערכות, כעשרת אלפים תושבים מתגוררים בחלקה המזרחי של השכונה, המנוהל בידי עירייה מטעם הרשות הפלסטינית. לפי הנתונים הרשמיים של עיריית ירושלים והלמ"ס, גודל האוכלוסייה עומד על כ־25 אלף נפש. ניתוח חברת המים העירונית הגיחון העריך שמספר תושבי כפר־עקב מגיע לכ־70 אלף נפש. לעומת זאת, המשרד לענייני ירושלים משער שיש בשכונה כ־61 אלף נפש – כגודלן של ערים כמו רמלה, לוד, נצרת ורעננה – ועוד כ־3,000 דירות ריקות. נתונים פלסטיניים רשמיים מדברים על כ־150 אלף נפש.
ד"ר דוד קורן, לשעבר יועצו של ניר ברקת לענייני מזרח העיר וכיום מנכ"ל מכון ירושלים למחקרי מדיניות, ציין שהשכונה מתאפיינת בחוסר משילות ובמצב של כל דאלים גבר. לכן, לדבריו, "כמחצית מהמחבלים בגלי הטרור בשנים 2014 עד 2017 בירושלים יצאו משכונות אלו". החשיפה לרשות הפלסטינית מצד אחד והחיבור האזרחי לשאר ירושלים מצד שני יוצרים "שילוב בעל פוטנציאל גבוה לפגיעה רב־ממדית, מקומית ולאומית, שכבר נותנת את אותותיה: פגיעה בביטחון תושבי העיר, בכלכלתה ובמרקם היחסים העדין בין המגזרים בה". לדבריו, מצב זה מתקיים לצד פגיעה לאומית במעמד הריבוני של ירושלים.
"מובן שמי שמתגורר בכפר־עקב יותר נתון להשפעת הטרור, כי המקום פרוץ ואנחנו לא נמצאים שם כדי למנוע את זה", אומר רן ישי, ראש דסק ירושלים של מרכז ירושלים למדיניות יישומית, "אין שם משטרה שתאכוף, אין מי שיבדוק מה מלמדים בבית הספר, אין מי שיסלק את הגורמים העוינים והמסיתים ואת מי שמאיימים על האוכלוסייה. הגיוני שיצאו משם פעילי טרור, אבל לא בגלל מצוקה כלכלית או כי העירייה לא מתקנת שם את התשתיות. האבסורד הוא שרוב האנשים שם לא פונים לטרור. הם לא מזדהים עם עזה, והרוב המוחלט מזדהה עם ישראל ורואה בה את העתיד שלו – לא מתוך אהבה גדולה, אלא בגלל הנוחות שישראל יכולה להעניק להם. אבל ברגע שהמדינה החליטה להוציא את כפר־עקב מחוץ לגדר ההפרדה, היא הפקירה את המקום הזה לרשות הפלסטינית, ואלפי פלסטינים באים לגור ולחיות שם".
אכן, לפי מסמך של מכון ירושלים למדיניות ציבורית, כפר־עקב מושכת תושבים רבים גם משכונות אחרות במזרח העיר: מחירי הדיור שם נמוכים יותר, השכונה ממוקמת על הכביש הראשי לרמאללה, ויש בה היצע גדול ומגוון יחידות דיור. היא אטרקטיבית במיוחד לזוגות שאחד מהם מחזיק בתושבות ישראלית והשני תושב יהודה ושומרון, וקשרי המשפחה שנוצרים בה בין תושבי ישראל לתושבי הרשות מגבירים את ההזדהות של תושביה עם הפלסטינים.
לדברי ישי, האחריות היא של העירייה – אבל המדינה הייתה זו שהפקירה את השכונה. "שולטים שם גורמים עברייניים, ואפילו גורמים רשמיים של הרשות הפלסטינית. יש שם גוף שנקרא 'משטרת השכונות', שהוא ארגון פלסטיני שמסתובב שם ועושה מה שהוא רוצה. בתוך השטח הריבוני של מדינת ישראל והשטח העירוני של ירושלים, מי ששולטים בפועל הם גורמים שקשורים לרשות הפלסטינית. בחצר האחורית שלנו אנחנו לא עושים כלום כדי לקיים את הריבונות שלנו".
יהודה נועם, רכז שטח במרחב ירושלים בתנועת רגבים, החוקרת סוגיות מקרקעין ופועלת לשמירה על אדמות המדינה: "לא הופתענו לשמוע שהמחבל מצריפין הגיע מכפר עקב, כמו למעלה מ-50% מהפיגועים במרחב ירושלים, אותם ביצעו מחבלים מכפר עקב ומשועפט, המלמדים אותנו שפשוט אין וואקום. איפה שמדינת ישראל לא נמצאת, נכנסת עבריינות ומשם הדרך קצרה לטרור. לתושבי כפר עקב מגיע חוק וסדר, מגיע זכויות בסיסיות כמו מים זורמים בכל שעות היום, ולשאר תושבי ירושלים מגיע לחיות בביטחון ולא לחשוש מהפצצה המתקתקת הנקראת כפר עקב, שיושבת להם על הגדר".
מעיריית ירושלים נמסר בתגובה: "עיריית ירושלים בהובלת ראש העיר, משה ליאון, נמצאת בדיאלוג מתמיד עם התושבים בכל חלקי העיר, כולל בכפר-עקב, ופועלת באופן יומיומי באמצעות המנהל הקהילתי שם והגורמים המקצועיים כדי להעניק שירות איכותי לתושב. האחריות לאיכות החיים של תושבי מזרח העיר היא הביטוי הממשי של לקיחת אחריות על כלל העיר ירושלים המאוחדת.
"העירייה עמדה על כך שהחלטת הממשלה 880 תכלול גם השקעה בשכונות מחוץ לגדר, לנוכח הצורך הדחוף לצמצם שם את הפערים. עיריית ירושלים פועלת גם להוציא לפועל את החלטת הממשלה להקמת קריית חינוך ומבני ציבור וכן פועלת להקמת מגרשי ספורט בשכונה. בשכונה יש מרכז קהילתי עם פעילויות מגוונות לכלל הגילאים.
"לאחרונה, לפי מדיניות ראש העיר, השלימה חברת הגיחון בניית מערכת ביוב חדשה בשכונה, במקביל לטיפול יסודי בתשתיות שהוזנחו עשרות שנים".
