אימהות רבות ללוחמים, אשר בניהן ובנותיהן נמצאים בלחימה, התאגדו לארגון ׳אמהות הלוחמים׳, ושלחו מכתב לפרקליטה הצבאי הראשית, אלוף יפעת תומר-ירושלמי: ״פונים אלייך כאישה לאישה, כאמהות לאמא, בבקשה ממך אל תשאירי את ילדינו מחוסרי אונים בשדה הקרב״.
"אנו כותבות לך בעיניים עייפות ודואגות ובקוצר נשימה מצמית מכותרות ׳הותר לפרסום׳" פתחו את המכתב. ״אנו רואות בחשש גדול ובתדהמה את ההנחיות המבקשות להבדיל בין מחבל שביצע פעולת טרור לבין מחבל שרצונו הוא השמדת מדינת ישראל. איך לוחם אמור להבחין בשעת מלחמה בין מחבלים על פי שיוך ארגוני?״ שאלו האימהות.
לשיטתן של אמהות הלוחמים, הנחיה קיצונית שכזאת מעניקה חסינות למי שרצח, אנס, שרף וחטף את אחינו ואחיותנו, אם אינו מחזיק ב"כרטיס חבר" בארגון טרור ספציפי, ובפועל מעמידה את הכוחות כברווזים במטווח. אמהות הלוחמים מבקשות מהפצ״רית לשנות את ההוראות המשפטיות באופן מיידי, כדי למנוע יתרון של אויבנו בשדה הקרב, ולהחזיר את הביטחון של הלוחמים, ומבקשות אף להיפגש איתה באופן אישי כדי להציף דאגה אימהית אמיתית שחשות מי ששלחו את בניהן ובנותיהן לקרב.
נאוה רוזנבלום, מראשי "אמהות הלוחמים": "התחושות שלנו קשות מאד. הילדים שלנו נלחמים כבר קרוב לתשעה חודשים, ומוכנים לתת את חייהם בשביל המדינה הזו. ובתמורה המשפטנים יושבי המזגנים והניאונים, תוקעים להם סכין בגב. אין לי ביטוי רך יותר להגדיר זאת. הם מנפיצים פרשנויות משפטיות קיצוניות והזויות, וכובלים את ידי הלוחמים שלנו במלחמה. איך אפשר להילחם בידים כבולות?! איזה עולם ערכים מעוות מביא אותם לתת הנחיות משפטיות כאלה?
חיי הלוחמים שלנו קודמים לחיי האוייב ולחיי אוכלוסיית האוייב! אנחנו פונות לפצ"רית, ללב האמהי שלה: ראי את הילדים הגיבורים שלנו שנלחמים יומם ולילה בשביל המדינה האהובה שלנו. תהיי לטובתם. עזרי להם. שמרי על חייהם״.
