לראשונה מאז הקמת מדינת ישראל, ולמעשה לראשונה מאז הוקמה הרבנות הראשית לארץ ישראל לפני יותר ממאה שנה, למדינת ישראל אין רבנים ראשיים. בחצות הלילה שבין שני לשלישי השבוע פקעה כהונתם של הרבנים הראשיים יצחק יוסף ודוד לאו, אחרי שהוארכה פעמיים. מאחר שעד כה לא נבחרו רבנים ראשיים חדשים, מדינת ישראל נותרה בלי רבנים ראשיים כלל.
על פי החוק, הבחירות לרבנים הראשיים לישראל אמורות להתקיים בין חודש לשלושה חודשים לפני תום כהונתם של הרבנים המכהנים. ואולם, על אף לשונו הברורה של החוק, תהליך בחירת הרבנים הראשיים הבאים אפילו לא ממש החל עד יום שני השבוע, היום האחרון לכהונת הרבנים היוצאים, שבו התכנסה לראשונה ועדת הבחירות לרבנים הראשיים.
כדי להבין את התסבוכת המשפטית והפוליטית שהובילה את מדינת ישראל למצב האבסורדי הזה, צריך להתחיל מהדרך המורכבת שבה נבחרים רבנים ראשיים במדינת ישראל. את הרבנים הראשיים (וגם את מועצת הרבנות הראשית) בוחרת אסֵפה מיוחדת המכונסת לשם כך. באספה הזו ישנם 150 חברים, 80 מהם רבנים ו־70 נציגי ציבור. חלק ניכר מהחברים באספה מתמנים מתוקף תפקידיהם. למשל, 30 רבני הערים הגדולות, 14 רבני המועצות המקומיות הגדולות, 25 ראשי הערים הגדולות, וכך הלאה. כל אלו מתמנים לחברי האספה באופן אוטומטי. מלבד זאת, הממשלה בוחרת שני שרים שייצגו אותה; הכנסת משגרת חמישה ח"כים לגוף הבוחר; הרבנים הראשיים בוחרים עשרה רבנים מטעמם, תוך התייעצות עם השר לשירותי דת ובאישור הממשלה; והשר לשירותי דת בוחר עשרה נציגי ציבור מטעמו, בהתייעצות עם הרבנים הראשיים ובאישור הממשלה.
אנחנו מוכנים למנות נשים ראויות, מנהלות סמינרים, מנהלות מדרשות, אבל לא נשים שיש להן תעודה שלמדו גמרא", אמר בבית המשפט מנכ"ל המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן. "מי אמר שדווקא ללמוד גמרא זה מה שחשוב?"
כבר בחודש נובמבר 2022, לקראת המועד המקורי של הבחירות לרבנים הראשיים, הגיש מרכז רקמן לקידום מעמד האישה עתירה ראשונה לבג"ץ. העתירה דרשה לקבוע כי במסגרת מכסת עשרת הרבנים שהרבנים הראשיים ממנים כנציגיהם בגוף הבוחר, עליהם לשקול גם מינוי של נשות הלכה בעלות השכלה תורנית. לטענת אנשי מרכז רקמן, לאורך השנים לא הקפידו הרבנים הראשיים למנות כנציגיהם דווקא רבנים בעלי תעודת כושר רשמית, וממילא לא צריכה להיות כל מניעה למנות לגוף הבוחר גם נשים בעלות השכלה תורנית דומה לזו של אותם רבנים.
המדינה טענה מנגד, בשמם של הרבנים הראשיים לישראל, כי על פי ההלכה היהודית ובהתאם לקונצנזוס רבני רחב, רק גברים יכולים להתמנות ל"רבנים". ממילא, כאשר המחוקק קבע שהרבנים הראשיים לישראל ימנו מטעמם "עשרה רבנים", הוא התכוון לרבנים גברים.
אחרי כ־14 חודשים ושלוש ישיבות, בחודש ינואר נתנו שופטי בג"ץ את פסיקתם בנושא. השופט דוד מינץ, בדעת המיעוט, סבר שיש לדחות את העתירה. לעמדתו, "מתיחת הפרשנות והכללת נשים העוסקות בדת ובהלכה היהודית אל תוך הגדרת 'רבנים' חוטאת לפרשנות הלשונית ומותחת את מושג הרבנים מעבר לגבולותיו". ואולם דעת הרוב, שכתבה השופטת דפנה ברק־ארז וזכתה להסכמת השופט יצחק עמית, קבעה שיש לקבל את העתירה.
"הדרישה למנות רבניות, נשות תורה והלכה, לאספה הבוחרת את הרבנים הראשיים אינה דרישה המונעת מטעמים עקרוניים של שוויון בלבד", כתבה השופטת ברק־ארז. "לאמיתו של דבר, היא נטועה עמוק במישור המעשי. רבניות ונשות הלכה, נשים שעולמן המקצועי והרוחני נטוע בלימוד התורה, צפויות לתרום למגוון הדעות וההשקפות שיש להן רלוונטיות לבחירתם של הרבנים הראשיים, דווקא מתוך עולמן התורני". עמדה זו, הוסיפה השופטת, "לא נועדה 'לחלן' את המינויים או לרמוז על פשרה בדרישות הדתיות. ההפך הוא הנכון: היא מבטאת את שייכותן המלאה של נשים לעולם התורה, ואת יכולתן לתרום לו ולהעשיר אותו".
הבן נגד האח
פסק הדין, שניתן בעיצומה של המלחמה, לא עורר הדים רבים. הבחירות לרבנות הראשית נראו רחוקות באותה עת, והמערכת הפוליטית עסקה בנושאים אחרים לגמרי. גם כאשר מועד הבחירות לרבנות הראשית הלך והתקרב, נדמה היה שהדרמות ממתינות במקומות אחרים. אנשי הציונות הדתית עסקו בשאלות הנוגעות להצגת מועמד ציוני־דתי מוסכם, ובש"ס הסתמן עוד בשנה שעברה, לקראת המועד המקורי של הבחירות, מאבק איתנים על המועמדות לכהונת הראשון לציון מטעם המפלגה. מן העבר האחד ניצב הרב דוד יוסף, בנו של המנהיג הרוחני המיתולוגי; מן העבר השני ניצב רב העיר באר־שבע, הרב יהודה דרעי, אחיו של יו"ר ש"ס. שני הרבנים סברו שהכהונה "מגיעה" להם, ולהנהגת ש"ס היה ברור שהתמודדות של האחד מול האחר עלולה להביא להפסד של שניהם ולהוצאת כהונת הראשון לציון מידיה של המפלגה, לראשונה אחרי יותר משלושים שנה.
מאחר שאריה דרעי העדיף את מועמדותו של אחיו, ובניסיון לפתור את המשבר, נעשו ניסיונות להבטיח לרב דוד יוסף "פיצוי", בדמות כהונה רבנית מכובדת אחרת. אולם כדי לאפשר מהלך כזה, המפלגה הייתה זקוקה לזמן. כהונת הרבנים הראשיים היוצאים הוארכה בחקיקה פעמיים, אך התסבוכת הפנים־ש"סית טרם נפתרה. גם כאשר היה ברור שכהונת הרבנים הראשיים עומדת להסתיים, לא נפתח תהליך הבחירות במועד – אף שלכל הנוגעים בדבר היה ברור שמדובר בתהליך מורכב הדורש זמן – ועד לאחרונה לא מונתה אפילו ועדת בחירות. רק בראשית חודש יוני, לאחר שהמועד החוקי האחרון לבחירות כבר עבר, מינתה הממשלה את חברי ועדת הבחירות. אולם בשלב הזה התחיל להתברר שהמכשול המשמעותי באמת לקיום הבחירות הוא פסיקת בג"ץ בעתירת מרכז רקמן.
ב־19 במאי התכנסה מועצת הרבנות הראשית לישיבה אחרונה בראשותו של הרב יצחק יוסף, והחליטה פה אחד כי "אין כל אפשרות הלכתית למינוי נשים לתפקיד רב". לא קשה היה להבין שמדובר בקריאת תיגר מפורשת על פסיקת בג"ץ, ובניסיון לסכל את מינוין של נשים כחברות באספה הבוחרת את הרבנים הראשיים.
בשלב הזה, כאשר גם במשרד לשירותי דת הנשלט בידי ש"ס הבינו שאין מנוס מלהתניע את תהליך בחירת הרבנים הראשים, התברר עד כמה המשימה עומדת להיות מורכבת. הרבנים הראשיים היוצאים יצאו מהמשחק, אף שהמחוקק קבע מפורשות כי תפקיד מינוי עשרת הרבנים מוטל עליהם. כוונתם של שני "אחים של", הרב דוד יוסף והרב משה חיים לאו, להתמודד על כהונת הרבנים הראשיים לישראל, יצרה ניגוד עניינים. המשנים ליועצת המשפטית לממשלה, ד"ר גיל לימון וכרמית יוליס, נכנסו לעובי הקורה נוכח מורכבות הסיטואציה, וקבעו כי יש לאמץ את ההסדר שקבע המחוקק למילוי מקומם של רבנים ראשיים שחדלו מלכהן בתפקיד נשיא בית הדין הרבני הגדול ובתפקיד נשיא מועצת הרבנות הראשית. לפי הסדר זה, את מקום הרב הראשי המכהן כנשיא מועצת הרבנות הראשית ימלא הקשיש שבין חברי המועצה, ואילו את מקום הרב הראשי המכהן כנשיא בית הדין הרבני הגדול ימלא הוותיק שבין דייני בית הדין. ואולם על אף קביעתם של המשנים, דבר לא התרחש בפועל.
במקביל לתהליך הבחירות, שבתחילה לא התנהל ובהמשך התנהל בעצלתיים, הוגשו לבג"ץ שלוש עתירות. עתירה ראשונה הוגשה בידי הקליניקות המשפטיות במרכז האקדמי שערי מדע ומשפט וד"ר חיים שיין, המיוצגים בידי פרופ' אביעד הכהן; עתירה שנייה הוגשה בידי עמותת "עתים" בראשות הרב ד"ר שאול פרבר, ועתירה שלישית בידי מרכז רקמן. שתי העתירות הראשונות דרשו לאכוף על הממשלה את קידום תהליך הבחירות ואת עריכתן לפני סיום כהונת הרב יוסף והרב לאו השבוע. עתירת מרכז רקמן דרשה לדאוג שעל אף התנגדות מועצת הרבנות הראשית, ימונו לאספה הבוחרת גם נשות הלכה במסגרת מכסת עשרת הרבנים.
"כל יום זו עבירה על החוק"
ביום שלישי השבוע, שעות ספורות לאחר שכהונת הרבנים הראשיים פקעה, התקיים דיון בבג"ץ בשלוש העתירות, בפני השופטים יעל וילנר, עופר גרוסקופף ואלכס שטיין. מספרם הקטן של הנוכחים באולם והיעדרם הכמעט מוחלט של עיתונאים, העיד על העניין הציבורי הדל בעובדה שלמדינת ישראל אין רבנים ראשיים. בפתח הדיון הציבה השופטת וילנר, שישבה בראש ההרכב, מטרה שאפתנית: "אנחנו רוצים לצאת מכאן עם תאריך מוסכם לבחירות". היא הוסיפה ונזפה בנציגי המדינה בדיון, יונתן נד"ב ויונתן סיטון: "כל יום שעובר הוא עבירה על החוק. אי אפשר להמשיך ככה". לנוכח התקדים של היעדר רבנים ראשיים מכהנים הביעה וילנר תקווה שכל הצדדים יגלו גמישות, ואפשר יהיה להגיע להסכמות. אולם מהר מאוד תקוותה נכזבה.
עו"ד נד"ב, שקיבל ראשון את רשות הדיבור, ציין שהמצב החוקי השתנה ערב קודם לכן, מאחר שכהונת הרבנים הראשיים לישראל הסתיימה. הוא הוסיף ודיווח על מחלוקת בין השר לשירותי דת ובין היועצת המשפטית לממשלה: השר סבר שמאחר שאין יותר רבנים ראשיים, אין מי שימנה את "עשרת הרבנים", ולפיכך אין מנוס מלערוך את הבחירות באספה שמונה 140 חברים בלבד. ואולם באותו בוקר נערך דיון בנושא אצל היועצת המשפטית לממשלה, וזו קבעה שאי אפשר לוותר על "עשרת הרבנים", ואותם ימנו ממלאי מקומם הזמניים של הרבנים הראשיים.
עוד סיפר נד"ב כי בסוף השבוע שעבר נעשתה פנייה בנושא לזקן חברי מועצת הרבנות הראשית הרב יצחק פרץ, ולוותיק שבין דייני בית הדין הרבני הגדול, הרב אליעזר איגרא. הרב פרץ סירב לקבל על עצמו את תפקיד ממלא־המקום "מסיבות השמורות עימו", ואילו הרב איגרא הודיע כי הוא מוכן למלא את מקום נשיא בית הדין, אך לא יוכל להשתתף בבחירת עשרת הרבנים משום שהוא שוקל להתמודד בעצמו על כהונת הרב הראשי. לאור זאת יצאו באותו יום מכתבים לשני הבאים בתור, הרב יעקב רוז'ה והדיין הרב מיכאל עמוס, בבקשה שיודיעו אם הם מוכנים ליטול על עצמם את משימת מינוי "עשרת הרבנים".
השופטת וילנר, שקטעה את עו"ד נד"ב בשאלות לכל אורך דבריו, תהתה בשלב הזה: "ומה הלאה, אם שניהם יסרבו? תעברו אחד אחד ותשאלו אותם? כמה זמן זה ייקח?" כשנד"ב סיפר שגם ועדת הבחירות לרבנים הראשיים התכנסה יום קודם לכן לראשונה, שאלה השופטת בקוצר רוח: "ואילו החלטות היא קיבלה? האם נקבע תאריך לבחירות?" משהתשובה לשאלותיה הייתה שלילית, נזפה וילנר: "אז מה? הוועדה התכנסה וכל מה שהיא החליטה זה שהיא צריכה לעבוד מהר? מתי הישיבה הבאה של הוועדה?"
בשלב הבא של הדיון ניתנה באופן חריג רשות הדיבור למנכ"ל המשרד לשירותי דת, יהודה אבידן. לדבריו, המשרד הציע שתי דרכים לצאת מהתסבוכת בסוגיית "עשרת הרבנים", אך הן לא אומצו. האחת, לוותר כליל על מינוים; השנייה, להסמיך את השר למנות עוד עשר נציגות ציבור במקום עשרת הרבנים. "השר לא ממנה רבנים, אבל אנחנו הצענו לא רק למנות עשר נציגות ציבור מהמכסה של השר, אלא למנות עוד עשר נציגות ציבור". השופטים תהו אם השר יהיה מוכן למנות נשים בעלות השכלה תורנית והלכתית, ברוח פסיקת בג"ץ, אך אבידן הבהיר שהתשובה לכך שלילית. "אתם רוצים לחייב את השר לבחור נשים מסוימות, לתת ייצוג למגזר קטן. אנחנו מוכנים למנות נשים ראויות, מנהלות סמינרים, מנהלות מדרשות, אבל לא נשים שיש להן תעודה שלמדו גמרא. מי אמר שדווקא ללמוד גמרא זה מה שחשוב?"
קיצור הליכים
ראשון העותרים, עו"ד פרופ' אביעד הכהן, ציין בפתח דבריו שהוא הציע לקצר את התהליך ולפנות לכל חברי בית הדין הרבני הגדול ומועצת הרבנות הראשית בבת אחת, כדי לברר אם יהיו מוכנים לקחת על עצמם את התפקיד. "אני לא נביא, והנבואה ניתנה כידוע לשוטים, אבל אני רוצה להגיד לכם מה יהיה. אף אחד מהם לא יהיה מוכן לקחת את התפקיד. הלוואי שאתבדה", אמר לשופטים. הוא הוסיף כי אם אין אפשרות למנות את עשרת הרבנים, אין מנוס מעריכת הבחירות בלעדיהם. חוק הרבנות הראשית קובע כי האספה הבוחרת חייבת למנות 150 חברים, אך קובע גם כי היא רשאית לפעול כל עוד לא פחת מספרם מ־80. לדברי פרופ' הכהן, הפרשנות שלפיה האספה חייבת למנות קודם כול 150 איש, ורק אז היא רשאית לפעול גם במספר פחות של חברים, מנוגדת לפסיקה שנתנו בעבר השופטים חשין, זמיר וביניש. חלק משופטי ההרכב התרשמו מהטענה, אך השופט אלכס שטיין התקומם נגד הפרשנות הזו והעיר בעוקצנות: "כשאין נימוקים טובים, כותבים דברים כאילו הם 'תורה מסיני'".
עו"ד יאיר מבורך־שאג, מעמותת עתים, הזכיר שכאשר נבחרו הרבנים הראשיים היוצאים קיצר בג"ץ את תקופות הזמן הקבועות בחוק לתהליך הבחירה של הרבנים הראשיים במטרה להימנע מ"אימת הרִיק", כלומר ממצב שבו למדינת ישראל אין בכלל רבנים ראשיים. "פה אנחנו לא באימת הריק, אנחנו כבר בתוך הריק הזה ממש. אין רבנים ראשיים. זה מצב בלתי נסבל", קבל מבורך־שאג, וקרא לאמץ את עמדת פרופ' הכהן או את עמדת מרכז רקמן, העיקר לקיים כמה שיותר מהר את הבחירות לרבנים הראשיים.
את מרכז רקמן ייצגה בדיון עו"ד ורד בר, שמחתה על הקונצנזוס שהסתמן בין השר לשירותי דת ובין חלק מהעותרים האחרים לוויתור על "עשרת הרבנים", שמשמעו ויתור על שילוב נשות הלכה באספה הבוחרת. "בכל פעם שבה יש איזה צורך דחוף, איזו בעיה שיש צורך לפתור, תמיד מי שמשלמות את המחיר, מי שנדחקות הצידה, הן הנשים", התלוננה עו"ד בר. לדבריה, אם הרבנים הראשיים או מחליפיהם אינם מוכנים לקיים את פסיקת בג"ץ, יש להעביר את הסמכות הנתונה להם לידי הממשלה, מתוקף הסמכות השיורית הנתונה לה בחוק יסוד הממשלה.
בסיום הדיון, כצפוי, לא נקבע מועד לבחירות לרבנות הראשית, אולם השופטים קיבלו את עמדת העותרים כי יש לקצר את התהליכים. המשיבים, ובראשם המשרד לשירותי דת, נדרשים לעדכן את בית המשפט עד יום ראשון הקרוב, 7 ביולי, בשעה 12:00, אם עלה בידם למנות ממלאי מקום לרבנים הראשיים לעניין מינוי עשרת הרבנים. "ככל שלא יעלה בידי המשיבים למנות ממלאי מקום כאמור, יודיעו מהי עמדתם המשפטית לגבי מצב הדברים שבו אין בנמצא ממלאי מקום", הבהירו השופטים.
האם עד סוף השבוע הבא כבר יהיה תאריך לבחירות לרבנות הראשית? ספק רב. אולם השופטת וילנר לא הסתירה את כוונתה לפעול אקטיבית לעריכת הבחירות בהקדם: "מעכשיו אנחנו נהיה עם סטופר, דקה אחרי דקה, לא יינתנו הארכות".
