"הייתי במילואים מההתחלה וראיתי את החוסרים שוב ושוב – וזה משהו שיכול לעלות בחיי אדם", כך אומר ידידיה בן שימול (28), סרן במילואים, יוצא חטיבת גולני. בתקופה האחרונה הוא החליט להרים את הכפפה ולהציף את סוגיית החוסר בציוד בקרב היחידות הלוחמות, במטרה שמשהו ישתנה.
"ראיתי שחבר הכנסת עידן רול פרסם שצה"ל טוען שאין עוד פערים ולכן לא צריך יותר תרומות. זה מאוד הפריע לי. אם יודעים שיש חוסרים ומטפלים בזה – זה משהו אחד, אם יודעים שיש חוסרים ולא עוסקים בזה – זה משהו שני, אבל אם בכלל לא מכירים בבעיה ובטח שלא מתעסקים בה – זה הכי חמור. שם החלטתי שאני מספר מה באמת קורה".
ומה שבאמת קרה זה שב-7 באוקטובר הגיע בן שימול עם חייליו לימ"חים, ונדהם לגלות שבניגוד להבטחות של בכירים הצבא, אין להם מספיק ציוד בסיסי ללחימה. "קיבלנו וסטים מאוד ישנים, בלי מקום לקרמי, שגם לא היה. אחד הלקחים הגדולים מצוק איתן זה משקפי מגן ללוחמים – אבל גם את זה לא היה. אם ב-7 באוקטובר הייתה פורצת מלחמה גם בלבנון, אז היו שולחים לוחמים בלי קרמי ומשקפי מגן? לחצי גדוד לא היו תחבושת CAT לחסימת עורקים, זה הגיוני? שאלתי את עצמי מה הם עשו עד עכשיו. אחרי חודשיים השלימו לנו את זה, לחטיבה שלי, אבל יש חטיבות שעדיין חסר להם, ובהמשך כשנוצרו חוסרים – לא היה איפה להחליף".
החטיבה שך בן שימול הספיקה להיות במלחמה בצפון וגם בדרום, וכך הוא יודע את המצב בשניהם. "באיו"ש לא הייתי, אבל הבנתי שהמצב שם יותר גרוע. הרבה אנשים פנו אליי ואמרו שגם אצלם יש פערים בציוד. אני לא בא ואומר לצבא שהוא גרוע, אלא שיש כאן חיי אדם. אם חייל אחד יקבל קרמי ובמקום לחטוף כדור בבטן זה יפגע בקרמי, אז זה שווה את זה. אני באמת חושב שחובה לשפר את הדבר הזה בהקדם, כי בסוף אלה חיי אדם".
אחת הביקורת שעלתה בנושא אספקת הציוד טענה כי הלוחמים מבקשים פריטים שכוללים בעיקר את המילה "טקטי" וכי מדובר במותרות. בן שימול טוען כי זאת הסיבה שהוא עושה חלוקה והפרדה בין סוגי הציוד המבוקש: "יש ציוד הכרחי כמו נשק עם כוונות, וסט, קסדה, ברכיות, קרמי ואמר"ל. אם בסדיר זה הגיע כמעט לכל לוחם, אז גם במילואים זה צריך להיות ככה. אלה חיי אדם, יש פה אנשים עם משפחות ששווים לא פחות מאחרים".
"יש גם ציוד חשוב אבל לא הכרחי", הוא ממשיך, "כמו המדים הטקטיים וקסדות יותר נוחות. אני רוצה לראות לוחם בעזה במשך חודשיים ועדיין עם מדי הב' הישנים, זה חם ומסריח, ואם יש מדים יותר טובים אז אין סיבה שלא נקבל. אגב, אם הסדיר קיבל, סימן שהבינו שזה הכרחי, אז אין סיבה שלא יגיע למילואים, בטח לא אחרי 8 חודשי מלחמה".
"הקטגוריה האחרונה", מסכם בן שימול, "זה ציוד טכנולוגי מציל חיים. זה שהצבא אומר ש'זה לא בתקינה שלי' – לא מקבל את זה. אני לא שווה 5,000 שקלים כמו שעולה רחפן? כשצה"ל מעדיף לא לתת רחפן למחלקה אז הוא אומר שהחיים שלי לא מספיק חשובים. אני לא מקבל את התשובה הזאת. על מדים טקטיים אנשים לא ירימו ידיים, אבל על וסט קרמי כן, אי אפשר להכניס לוחם לעזה או למשימה באיו"ש בלי זה. אם כן, אין לך ערך לחיי אדם, פשוט מאוד. גם אין פנסים לנשקים, אני רוצה לראות מישהו אחד באט"ל (אגף טכנולוגיה לוגיסטיקה, י"א) שייכנס לבית בעזה בלי פנס ואמר"ל. למה שלא יהיו פנסים לנשקים, זה בקושי עולה משהו. למה אני צריך לדאוג לעצמי לפנס? מה יותר בסיסי מזה? כל אחד צריך להציג את עצמו ברשתות החברתיות כמסכן כדי לקבל תרומות".
"זה כסף קטן לעומת תקציב הביטחון", אומר בן שימול, "אני לא מצליח להבין איך משקיעים בטיל מדויק לחיסול של מחבל במקום להשקיע בציוד ללוחמים. מעדיף שעשרה לוחמים יינצלו ושלא מבוקש בכיר ימות. לפני שמשקיעים בפיתוח של מיליארדי שקלים, קודם תראה שיש את כל הציוד ללוחמים. צה"ל לא מודע כמה הרחפנים חשובים. הם הרבה יותר טובים מכלב. אתה יכול להכניס אותו לפני הלוחם, ואז לקבל תמונה איך נראה הבית מבפנים, איפה יש מטענים ומחבלים. זה עולה 5,000 שקלים, תכפיל את זה בחטיבות החי"ר במילואים, כמה זה כבר יצא, מיליון שקלים? חמש מיליון וסגרת את זה לכולם. כל רחפן כזה מציל חיים של לוחמים".
"גם עם המצלמות זה ככה", הוא מוסיף ומספר כי הוא הצליח להשיג מצלמות לכוח שלו בתרומה, אבל לכוח הסמוך אליהם לא היה. כשהם נכנסו לבית הוא מיקם מצלמות במהירות בקומה השנייה וחזר לעמדה נסתרת משם שלט ותצפת. בכוח המקביל שלהם לוחם נאלץ לשהות במקום חשוף זמן ממושך יותר כי לא הייתה מצלמה – ואז חטף כדור. "בעזרת מצלמות רואים יותר טוב. אגב, יש גם חוסר גדול באמר"לים (אמצעי לראיית לילה, י"א), דברים שחייבים לטפל בהם בהקדם. זה מציל חיי אדם".
"כל ארגון אזרחי שהיה מתנהל ככה היה נסגר"
לדברי בן שימול, "במילואים כולם ממורמרים על זה. אני לא מצפה למשהו מקצינים בסדיר. מרמת מח"ט ומעלה זה כבר לא אנשי מילואים. אין באמת תשובות, אמרו לנו 'ככה זה', 'ככה זה במלחמה'. אבל זה לא נכון. מקבלים כל כך הרבה כסף, אנשים פה עובדים 20 שנה בתחום הלוגיסטי, תנו תשובות ופתרונות למה לוחמים צריכים להיות עם ציוד בלאי וחוסרים".
"אני לא יודע למה לא השלימו את הציוד בינתיים", הוא אומר. אתם שולחים אותי ל-200 ימים במילואים ואני רוצה לקבל תשובות. אני מצפה מחברי הכנסת שיעלו שאילתות ויקבלו תשובות למה צה"ל מתנהל ככה. ההתנהלות היא על הפנים גם בכוח האדם. לא ראיתי דבר כזה. כל ארגון אזרחי שהיה מתנהל ככה היה נסגר או שהיו מפטרים מישהו. מגייסים חטיבות מהיום להיום, כאילו זה משחק, וגם נושא הציוד – אנשים בצבא לא מספיק מיומנים ומומחים להתעסק בדברים האלה. כשמילואים נכנסים לעניינים, ותעשיות אזרחיות שרק רוצות לתרום בלי כסף – הכל מתייעל ומשתנה ודברים נהיים יותר טובים".
גם בתוך מערך המילואים יש מדרג, כשלדברי בן שימול יש חטיבות מילואים שמקבלות הרבה יותר מהאחרות בגלל השם שלהן. "זה לא צריך להיות ככה. יש גם חטיבות שכמעט לא קיבלו כלום. שנמצאות היום ביהודה ושומרון בלי וסט וקרמי. זה הזוי".
הפעולה האחרונה של בן שימול היא יצירת קובץ אליו יכולים משרתי המילואים להזין את הציוד החסר ביחידה שלהם במטרה שהפערים יעלו למעלה או שיוכלו לאסוף תרומות כדי להשלים אותם. "פנו אליי עשרות מילואימניקים. המטרה היא לרכז הכל, לנסות להשלים את הציוד מצה"ל ומתורמים. שיהיה הציוד הבסיסי וגם מעבר, זאת לא מילה גסה לקבל מזגן לדוגמה. היעד שלנו הוא לאסוף הכל, להעלות כלפי מעלה ולקבל תשובות מח"כים ומהרמות הבכירות בצבא".
