שמחת תורה
אנחנו אנשים שקמים מוקדם, אז היינו ערים. בבת אחת שמענו המון שיגורים ויירוטים ויצאנו לראות מחזה שלא ראינו מעולם. נבהלנו ונכנסנו לממ"ד, ואז התחלנו לשמוע גם ירי אוטומטי. בעלי נקרא לעשות פטרולים עם הנשק שלו במושב. היינו בממ"ד עד יום ראשון בצהריים, עד שפונינו למלון לאונרדו פלאזה בירושלים.
אופטימיות
אבא שלי ממקימי כפר־מימון, רוב המשפחה שלי גרה פה. אני רוצה לשקם את חבל הארץ הזה שהיה נטוש הרבה זמן, אני רוצה שיגיעו לכאן אנשים, ואני מאמינה שזה יקרה.
מצב העסק
כשהיינו מפונים העסק לא עבד, המטבח שלי בכפר־מימון. אבל ניצלתי חלק מהזמן לבנות תפריטים חדשים ולתכנן את השינויים שאני רוצה להתחיל בעסק. בחודש מרץ חזרנו הביתה והתחלנו לקדם הכול. בעלי בנה את פינת האירוח, אני הדפסתי את התפריטים החדשים ולאט לאט העסק חזר לתפקד. אנשים כאן באזור חזרו לחיים, ויש לא מעט הזמנות. מקווים שבקרוב גם התיירות תחזור.
פרידה
עד המלחמה הייתי חברה בקבוצת ריצה עם אנשי בארי. היינו רצים שלוש פעמים בשבוע, בין רבע לשש לרבע לשבע. מי שניהל את הקבוצה איבד את הבת שלו. יש שם גם כמה חבר'ה מכפר־עזה שאיבדו כל כך הרבה קרובים ושכנים. הגעתי לקבוצה הזאת דרך חברה מכפר־עזה שקוראים לה קרן, אנחנו חברות כבר 12 שנה, שאיבדה את כל החברים הטובים שלה. הקבוצה הזאת הייתה דבר מיוחד, אנשים מדהימים שהתחברתי אליהם מאוד. אנחנו שונים זה מזה, ובשיחות על פוליטיקה היה לי קשה, אבל בסופו של דבר אנחנו אותו הדבר. היום כולם מפוזרים בכל מיני מקומות בארץ.
שגרת מלחמה
אנשי כפר־מימון נשארו במלון חמישה חודשים, ואנחנו עברנו אחרי חודש וחצי לדירה בירושלים, קרובה למלון. פתחו מסגרת בית ספרית לילדים ביד ושם. זה היה כמה שעות ביום ועשה להם סדר, אבל לא ממש למדו שם. אני הייתי כל יום בהלוויות ובשבעות.
להשתתפות במדור פנו אלינו במייל || yaelienm@gmail.com
