אלפי אנשים התאספו אתמול (ד') בבירת איראן כדי להתאבל על מותו הפתאומי של הנשיא איברהים ראיסי. אך מאחורי דלתות סגורות, חלק מהאיראנים חגגו בשקט את מותו, באומרם כי איש הדת הקשוח והדמות הבולטת במשטר סימל את האלמנטים הגרועים ביותר בהנהגה האסלאמית של המדינה.
הקריירה של ראיסי – כתובע, ראש מערכת המשפט ובהמשך כנשיא – התאפיינה באי יציבות ובשיטות הקשות שהשתמש בהן כדי להגן על הרפובליקה האסלאמית. הוא פיקח על עשרות שנים של דיכוי כחבר בכיר במערכת המשפט של איראן והחזיק בתפקיד הנשיא כאשר כוחות הביטחון דיכאו באכזריות את ההפגנות נגד הממשלה ב-2022 וב-2023.
בשנת 2021, זמן קצר לאחר שנבחר, אמר ארגון אמנסטי אינטרנשיונל כי עלייתו לנשיאות היא "תזכורת עגומה לכך שחוסר הצדק שולט באיראן". אך בהלווייתו בטהראן, קהל המתאבלים צעק ותמך בנשיא, שנהרג ביום ראשון יחד עם שר החוץ חוסיין אמיר-עבדוללהיאן כאשר המסוק שלהם התרסק בהרים שבצפון-מערב איראן. "אני רוצה להקריב את עצמי בשבילך, סייד," צעק אחד הגברים למיקרופון, משתמש בתואר הכבוד המסורתי. "הלכת כל כך רחוק רק כדי פתור בעיות של אנשים!"
המנהיג העליון של איראן, אייתוללה עלי חמינאי, קרא תפילות מעל ארון הקבורה של ראיסי. גם מנהיג חמאס איסמעיל הניה נכח, ושיבח את תמיכתו של ראיסי בעם הפלסטיני, לפי הצהרה ששודרה בטלוויזיה הממלכתית.
בחלקים אחרים של הבירה, תיארו תושבים אווירה חגיגית. "הייתי ברחוב, וכל פעם שאנשים הסתכלו אחד על השני, כולנו חייכנו," אמרה מהטאב, מאפרת מטהראן שביקשה להיחשף רק בשמה הפרטי מחשש להשלכות. היא נכלאה על השתתפות בהפגנות ב-2022, שהתעוררו אחרי שמאסה אמיני, בת 22, נרצחה במהלך מעצר של המשטרה כי הפרה את קוד הלבוש. כנשיא, ראיסי פיקח על אכיפה מחמירה של חוקי המדינה המחייבים נשים ללבוש חיג'אב, ורבים באיראן האמינו כי הוא היה לפחות חלקית אחראי לאירועים שהובילו למותה של אמיני.
לאחר שמהטאב שמעה על מותו של ראיסי, היא אמרה כי יכלה לשמוע את שכנותיה עורכות מסיבה מאחורי דלתות סגורות. לאחר שנים של דאגה לגבי כלכלת המדינה ומפני כוחות השיטור המחמירים שלה, היא אמרה שהיא מקווה שהחגיגות הדיסקרטיות יהיו לפחות "סטירה לחי" להנהגה הדתית של איראן. "הם צריכים להבין שהאנשים לא רוצים אותם," היא אמרה.
עם זאת, מותו של ראיסי אינו צפוי לשנות את כיוון הפוליטיקה האיראנית. באיראן, המנהיג העליון, ולא הנשיא, הוא בעל הסמכות העליונה, במיוחד בנושאים כמו מדיניות חוץ וביטחון לאומי. אבל אפילו בתפקיד שהוא במידה רבה טקסי, ראיסי בלט בחוסר עצמאותו מחמינאי, אמר האדי געמי, מנכ"ל המרכז האיראני לזכויות האדם שבסיסו בניו יורק. "היו לנו נשיאים אחרים שהיו להם חיכוכים עם המנהיג העליון או שסירבו או התמהמהו ליישם מדיניות מסוימת," הוא אמר. "ראיסי מעולם לא אתגר את המדיניות שהוכתבה לו".
תושבת נוספת מטהראן, אישה בת 25 שגם היא נעצרה במהלך ההפגנות האחרונות, אמרה שהיא שמעה על מותו של ראיסי ברחוב כאשר גבר אחד אמר לאחר: "אני רוצה לספר לך חדשות טובות. ראיסי התרסק". האישה, שגם היא דיברה בתנאי אנונימיות מחשש להשלכות, אמרה שהיא מצאה את עצמה חושבת על איך ראיסי מת ועל רגעיו האחרונים בחיים. "אני רק חושבת, האם הם הבינו אפילו חלק קטן מהכאב ממנו האומה סבלה, או לא?"
מהטאב אמרה שהיא למעשה שמחה לראות את הממשלה "מתביישת" תחת עינני העולם כולו כאשר צוותי ההצלה חיפשו שעות רבות כדי למצוא את הנשיא שלהם – ולפי הדיווחים, ביקשו בסופו של דבר עזרה חיצונית כדי לאתר את מקום ההתרסקות.
המסוק התרסק ביום ראשון כאשר טס דרך ערפל כבד, כאשר הביא את ראיסי ובכירים אחרים חזרה לאיראן לאחר מסע לגבול עם אזרבייג'ן השכנה.
אלמירה, אמנית בת 42 מטהראן, אמרה כי הידיעה על מותו הייתה "מחממת לב" לאחר שנים של דיווחים על מוות ומעצרים של אזרחים איראנים רגילים. היא אמרה שהיא לא חושבת שמותו של ראיסי יזעזע את גרעין ההנהגה של איראן, אבל היא אמרה שהיא שמחה בכל זאת. "אולי אושר זה לא המילה הנכונה. אנחנו פשוט מאוד מתרגשים" היא אמרה, והוסיפה כי האירוע נותן לה תקווה שמנהיגים איראנים אחרים "ילכו באותה הדרך".
עבור איראנים צעירים יותר, מדיניותו של ראיסי לא נתנה תקווה לעתיד. סנקציות אמריקניות שיתקו את הכלכלה, והאינפלציה שהגיע לשיא, החמירה את מצבם של בוגרי האוניברסיטה הרבים שלא יכלו למצוא עבודה. החגיגות על מותו של ראיסי משקפות חלקית את הזעם הכבוש שרבים מהצעירים חשים, אמרה תושבת טהראן בת 25. "כאשר הזעם הזה נשאר בליבם של אנשים, ואי אפשר לבטא אותו, זה גורם לתגובות כמו אלה, כך שהם שמחים על כזה אירוע", היא אמרה. "כצעיר, אתה חייב לרוץ במדינה הזו, ואתה לא מגיע לשום מקום. זה כמו לרוץ על הליכון".
בעיר ראשת שבצפון איראן, מומחה IT בן 48 אמר שהוא היה רק בן 12 כאשר אביו הוצא להורג על ידי אחת מ"ועדות המוות" שראיסי עזר לפקח עליהן ב-1988. בשנה ההיא, "השלטונות האיראניים העלימו בכפייה והוציאו להורג ללא משפט ובסודיות אלפי מתנגדים פוליטיים וזרקו את גופותיהם, רובם הושלכו אל קברים המוניים בלתי מסומנים", אמר ארגון אמנסטי אינטרנשיונל.
מומחה ה-IT, שדיבר בתנאי אנונימיות כדי לדון בחופשיות במקרה של אביו, אמר שהוא שמח שראיסי מת כי הוא לא האמין שהנשיא אי פעם יישא באחריות על מעשיו. "אין לי תקווה למשפט הוגן, גם אם הממשלה תיפול," הוא אמר.
באנו סברי, בת 65, איבדה את בעלה, עבאס-עלי מונשי רודסרי, בהוצאות להורג ההמוניות, היא אמרה. עבורה, מותו של ראיסי הוא הזדמנות אבודה. "המשאלה שלי תמיד הייתה לעמת אותם עם תמונת בעלי ולשאול, 'למה הוצאתם אותו להורג? תסתכלו עליו. הוא לא היה רק אסיר אלמוני. הייתה לו אישה ושני ילדים, אבא ואמא, משפחה אוהבת'" היא אמרה. ובכל זאת, היא אמרה שהיא שמחה שראיסי לא יוכל להורות על הוצאות להורג נוספות.
געמי אמר שהוא מאמין כי מורשתו הסופית של ראיסי תהיה שהוא שילהב את הנוער האיראני עם מדיניותו המדכאת. "נשיאותו של ראיסי וההתמקדות שלו בחיי החברה הניעו את הדור שניהל את תנועת מאסה (אמיני)," הוא אמר. "ואפשר לזקוף לזכות ראיסי שבסופו של דבר הם הפכו לתנועה פוליטית".
